אל תשמרו בבטן: ספרו לבוס מה אתם צריכים
סיפרתם לבוס על מצוקה אישית שמקשה עליכם בעבודה - ובכל זאת הוא החליט לנקוט באמצעים משמעתיים נגדכם? כנראה שלא העברתם את המסר נכון. הכירו את דרכי התקשורת שיחסכו מכם אי הבנות, אכזבות וכעס
לא פעם אנו חשים אכזבה ממערכות יחסים, למשל, כשאנו מצפים לתגובה מסוימת מאדם אחר, והוא אינו עונה על הציפיות שלנו.
אם שיתפנו מישהו במצוקה אליה נקלענו, אנחנו מצפים ממנו לתגובה מסוימת. כשתגובתו שונה מהצפוי - מתעוררות בנו תחושות תסכול ולעיתים חרטה על כך שבכלל דברנו אתו.
אירועים מסוג זה מתרחשים גם ביחסים במקומות העבודה. התסכול עלול לגרום לנו להסתגר ולהתרחק, או להגיב בתוקפנות כלפי הצד השני.
כדי להימנע מתגובות אלה ניתן לאמץ דרכי תקשורת שיפחיתו את המצבים מתסכלים. תנאי מקדים ללימוד זה הוא לקיחת אחריות על הבחירה בדרך ובאמצעי התקשורת שבהם אנו משתמשים.
אכזבה מתגובת הבוס
בקבוצה דינאמית שעסקה בנושא של אסרטיביות במקום העבודה, סיפרה עמית את הסיפור הבא: "אני רוצה לשתף אתכם בתחושת האכזבה שלי מהיחס של הממונה עלי. פניתי למנהל הישיר שלי וסיפרתי לו שאני מגיעה לעבודה באיחור ומאוד עייפה, משום שאמי חולה ומאושפזת בבית חולים".
לדבריה, "הוא אמר שצר לו לשמוע. הייתי בטוחה שהוא מבין ללבי ולכן נדהמתי והתאכזבתי לגלות שהוא חישב את כל השעות והדקות של ההיעדרות שלי ממקום העבודה וניכה לי אותן מהחופשה השנתית. הוא עשה את זה דווקא עכשיו, כשאני כל כך זקוקה לחופש. אצלנו בעבודה אין עם מי לדבר. לא רק שהוא לא עזר לי, אלא פגע בי עוד יותר".
עמית כעסה מאוד והאשימה את המנהל בחוסר רגישות. היא חשה שהוא אינו מתחשב בה ובצרכיה: "זה מרגיז במיוחד, כי הייתי פתוחה וסיפרתי לו בדיוק מה עובר עלי", הדגישה. על פניו, נשמעו טענותיה מוצדקות ועוררו הזדהות בקרב השומעים.
לשתף, להתייעץ או לבקש עזרה
קיימות כמה דרכי תקשורת מקובלות: לשתף, להתייעץ או לבקש עזרה. לכל אחת מדרכי פנייה אלה יש משימה שהיא אמורה למלא. הבנת השונות בין דרכים אלה ואופן השימוש בכל אחת מהן יכולה להקל עלינו ולחסוך מאתנו אי הבנות, אכזבות וכעס.
שיתוף מאפשר לנו לחלוק עם האחר רגשות, מצבים, מחשבות ודעות שיש לנו. התייעצות מאפשרת לנו לשמוע רעיונות ומחשבות שיש לאחר על הסיטואציה. בקשת עזרה, כשמה, משמשת אותנו כשאנו מעוניינים שהאחר יעשה דבר מה עבורנו, כלומר יעזור לנו.
ניתוח האירוע מזווית של שימוש נכון באמצעי התקשורת שצוינו, מציג את התמונה מעט אחרת: עמית שיתפה את המנהל בקשיים שהיא חווה, ועצם השיתוף יצר אצלה ציפייה שהמנהל יבין את מצוקתה ובעקבות הבנה זו יתחשב בה.
לעמית היה ברור שהיא עשתה כל מה שנדרש ממנה לעשות בנסיבות אלה, על מנת לזכות באהדה, התחשבות ועזרה. כשגילתה שבמקום התחשבות ננקטו נגדה אמצעי משמעת, התאכזבה.
קחו אחריות על ההתנהלותכם
מובן וברור שבמערכות יחסים יש לנו צפיות לתגובות מסוימות. הצפייה גדלה כשמדובר באדם שעמו אנו חולקים מידע אישי ובוודאי מידע שיש בו שיתוף ברגשות המתארים קושי שאנו חווים.
כשהצפייה מתמלאת והאדם ששיתפנו מגיב כפי שרצינו, הכל בסדר ואנחנו מרוצים. השאלה היא מה קורה כשלא כך מתרחשים הדברים? איך נוכל לקחת אחריות על ההתנהלות שלנו, בצורה כזו שהצד השני ידע למה אנחנו מצפים ולא יצטרך לנחש?
עמית הייתה בטוחה שעצם השיתוף שלה כלל בתוכו גם את בקשתה להתחשבות במצבה ומתוך כך, לאי נקיטת סנקציות כלפיה. ואולם בסדנה שיקפו חברי הקבוצה את העובדה שעמית רק שיתפה את המנהל - היא לא התייעצה איתו איך נכון לנהוג לגבי ההיעדרויות שלה מהעבודה, ולא פנתה אליו בבקשת עזרה.
חשוב לציין, זו לא רק עמית שבחרה להימנע מלבקש עזרה. מסתבר שעבור רובנו בקשת עזרה אינה פשוטה וקשורה לתחושת הערך שלנו ולפחד שבקשתנו לא תענה, זאת לעומת הנכונות שלנו, בדרך כלל, לעזור לאחר.
לצמצם את אי ההבנה התקשורתית
חברי הקבוצה הציעו לעמית דרך פעולה למקרים דומים בעתיד: העובד יבקש לשתף את המנהל בעניין אישי, ובמהלך השיתוף ידגיש כי לנוכח העובדה שמדובר בנושא שיש לו השלכות על מקום העבודה, הוא מבקש להתייעץ עם המנהל כיצד לנהוג, כדי שהוא ומקום העבודה לא יינזקו.
לכך יש להוסיף בקשה לקבלת עזרה במציאת פתרון שיתאים למקום העבודה ויביא בחשבון את צורכי המבקש. במהלך כזה אנחנו יכולים לצמצם את אי ההבנה התקשורתית ואת האכזבה מהתגובה.
יש לזכור כי תקשורת היא מפתח לכל מערכת יחסים, וכי גם הדינמיקה שלנו עם מקום העבודה והממונים עלינו היא מערכת יחסים אינטנסיבית מאוד, הדומה בהרבה מובנים לזוגיות ממש.
הכותבת היא מנחה בכירה במכון אדלר http://www.machon-adler.co.il
לפנייה לכתב/ת 
