אליאור חן, תוריד את הכיפה
"אם אינך מתכוון להודות במעשיך ולחזור בתשובה שלמה, גלה בבקשה את פרצופך האמיתי - זה שאינו עטור בכיפה זקן ופאות". הרשעתו של "הרב" בהתעללות גרמה לחילול השם אדיר
אליאור חן, הסר את הכיפה, גלח את זקנך והחלף שמך לאליחושך. גם לפאותיך הארוכות אין מקום - לפחות לא עד חזרתך בתשובה שלמה, קבל עם ועולם.
אנא ממך, אם אינך מתכוון להודות במעשיך, לבכות על חטאיך, לבקש סליחה ולחזור בך מדרכך הרעה, גלה בבקשה את פרצופך האמיתי. זה שאינו עטור בכיפה זקן ופאות. הסר את התחפושת. אינך "קבילסט" ואינך "רב".
ישנם כללים ברורים עבור אנשים העוסקים בקבלה, וכללים ברורים יותר לאלו הזוכים לתואר "הרב". לא עמדת בתנאי הסף הללו אפילו לא לרגע אחד. כל מה שיש שאתה מציג היא חזותך החרדית, שמאפשרת לכל אחד להאמין להגדרה שהדבקת לעצמך.
ההוכחות ניתנו
בחברה החרדית, כידוע, לא מתייחסים בחרדת קודש למסקנות חוקרי משטרה. אפילו לא למסקנות הפרקליטות או השופטים הנכבדים. כך שיהיו בוודאי מי שיתמהו על
כעסי הרב שמופנה ישירות אל האיש ודווקא ביום זה, שבו הוא הורשע בבית המשפט בהתעללות בשמונה ילדים חסרי ישע.
באופן חריג, להגנת חן לא התייצב אף אחד בציבור החרדי. יוזמה אחת שעלתה על הפרק, לסייע כלכלית בגיוס כספים עבור ניהול התיק המשפטי של האיש כמצוות "פדיון שבויים", ירדה במהירות, לאחר התנערות הרבנים שחתמו עליה והבהרתם כי במצוות פדיון שבויים ודאי שצריך לתמוך - אך לא במעשים נוראיים כאלה.
בניגוד לדעה הרווחת, אנו בחברה החרדית לא מגנים על הפושעים, אם כי אנו אכן חברה שלא שמה את יהבה על אנשי המשטרה. ישנן מסגרות וטיפולים רבים לכאלו שסרחו. לעיתים, המסגרות האלה הן גם משטרתיות, אבל לא רק.
בסיפור ההתעללות הנורא של חן ו"חסידיו", אנו לא זקוקים לדברי המשטרה או בית המשפט. עדויות של ילדים קטנים, שלא טעמו טעם חטא, וכנראה גם לא טעם מתוק בחייהם הכה קצרים והמיוסרים - מספיקות. אף אחד לא מעלה על דעתו שכמה אחים רכים בשנים, החליטו בדעה אחת ובתיאום מלא להמציא בדיה על כמה "דודים" שהתעללו בהם והיכו אותם בצורות שהדעת אינה סובלת. הסברים הגיוניים אחרים על סימני ההכאות בגופם, או על האח השוהה מחוסר הכרה בשיקום, אף אחד לא נתן.
החשודים, בראשות חן, לא ניסו אפילו לטעון שהאם או גורם אחר עשה זאת. אם כך, האשמה נראית ברורה. אפילו חזקת חפות אין כאן. למרות שבאופן אישי הייתי מעדיף שהפרשייה הקשה הזו תידון גם בפני בית דין ועל פי דין תורה.
חילול השם
מרתיחים אותי הדברים שאומר חן לעצמו, על משכבו בלילות. הרי את האמת הוא יודע. האם במרחק של שלוש
שנים מההתעללות הוא עדיין לא התעורר מדמיונתיו כי במעשים הנוראים יש משום שליחות קבלית עילאית? עדיין לא עברה בו המחשבה כי עליו לחזור בתשובה על שבעטיו נגרם לילדים הללו צער כה נוראי?
דווקא היום, לאחר קביעת בית המשפט, אני מוצא את הזמן לקריאה החד-משמעית אליו. לא בגלל שמבחינתי היום הוא אשם יותר, אלא משום שהיום הוא שוב גורם לחילול שמו יתברך בצורה כמעט תקדימית: הנה "הרב" שבמצוותו ומטעמי ה"קבלה" שבה הוא עוסק קבוצת אנשים התעללה בחסרי ישע.
לא זו הקבלה שלנו. לא זו התורה שלנו.
- מני גירא שוורץ הוא עיתונאי ב"הקול החרדי"