האם ייתכן מחשב אנושי?
האם מחשבים יוכלו יום אחד להיות יצירתיים כבני אדם? צבי ינאי טוען כי גם אם יכולת המחשב תתעצם פי מיליון, לא יוכלו מחשבים לבצע פעולות הדורשות יצירתיות, חשיבה והבנה. חלק ראשון
נדמה לי שמשחק השח הממוחשב, המשמש למן שנות ה-50 של המאה הקודמת כעין נייר לקמוס למדידת האינטליגנציה המלאכותית, יכול להמחיש את ההבדל בין הבנה אמיתית להבנה מדומה.
בינואר 1988 נשאל גארי קספרוב במסיבת עיתונאים, האם מחשב יוכל לנצח רב-אמן לפני סוף המאה. בשום אופן לא, השיב קספרוב, ואם רב-אמן כלשהו מתקשה להתמודד נגד מחשב, הוא ישמח לסייע לו.
באוקטובר 1989 נערכה תחרות בין קספרוב לתכנית השח "מחשבה עמוקה", שהייתה מסוגלת לסרוק יותר משני מיליון עמדות בשנייה. קספרוב ניצח בתוצאה 2:4.
לעיתונאים הוא אמר, שבניצחונו הגן על כבוד האדם מפני המכונה. הוא גם הסביר את הסיבות לניצחונו: "כדי לשחק שח צריך יותר מסתם טקטיקה ומהלכים; צריך פנטזיה, צריך אינטואיציה". ללא תכונות אלו, הוסיף, אין למחשבים סיכוי לנצח את האדם במאה הזאת.
גארי קספרוב משחק שח, גרמניה 1999 (צילום: Getty)
במאי 1997 נערך קרב הגומלין בין קספרוב לגרסה משופרת של תכנית השח הקודמת, שהסבה את שמה ל"כחול עמוק יותר". קספרוב הפסיד בתוצאה 2.5:3.5. "כחול עמוק יותר" לא ניסתה לחקות את הפנטזיה האנושית, גם לא את האינטואיציה שלנו. היא הציגה אלגוריתמים טובים יותר, ובעיקר עוצמת מחשוב, שהתבטאה ביכולת לבדוק 300 מיליון עמדות בשנייה.
קספרוב הסביר שעוצמת המחשוב מילאה תפקיד מכריע בהפסדו, וכי הדברים שהוא מצליח "לגלות בזכות האינטואיציה, מתגלים למכונה על-ידי ביצוע מיליארדי חישובים".
"כחול עמוק יותר" אימצה את היתרון של המטוס, האונייה והמכונית ביחס לנשר, לדולפין ולברדלס. קרי: היא לא ניסתה לחקות תכונות אנושיות כמו אינטואיציה – שהיא ממילא לא מסוגלת להבין – אלא עקפה אותן באמצעות מהירות חישוב מדהימה.
לחשוב מחדש
הפסדו של קספרוב מעלה שאלה מעניינת: מה יקרה כאשר יריצו סימולציות עוקפות הבנה וחשיבה במחשב המסוגל לבצע אלף מיליארד מיליארדי חישובים בשנייה? מה יהיה כאשר נבנה מחשבים קוונטיים, שיהיו מסוגלים לבצע בזמן נתון מספר גדול יותר של חישובים ממספר האטומים ביקום?
האם מחשבים אלה יְיַצְּגוּ רק עוצמת מחשוב מדהימה, או שמא יפתחו צורות הבנה וחשיבה שונות משלנו, מהירות ואיכותיות לאין ערוך? לשון אחר, האם מתוך המהירות והמורכבות של מחשבים אלה תצוץ מאליה צורה אחרת של חשיבה והבנה, כפי שהמורכבות של המוח האנושי הביאה להתפתחות יכולת מנטלית שונה מזו של החיות?
זו שאלה מאוד מעניינת, אבל גם מאוד בעייתית, כי ספק אם אנחנו מסוגלים לדמיין צורת חשיבה והבנה אחרת משלנו. עובדה, לא רק שאיננו מסוגלים לדעת מה חושב חתול, איננו יודעים גם מה חושב תינוק.
יתרה מזו, איננו יודעים גם איך להקנות עקרונות חשיבה והבנה לילדינו. כל הורה טוב מנסה להעמיק את ההבנה של ילדיו ולהרחיב את יכולת חשיבתם, אבל הוא לא יוצר אצלם דפוסי חשיבה והבנה. הוא משתמש במבני חשיבה והבנה הטבועים בהם מלידה, דוגמת הכושר הלשוני והיכולת שלנו לתפוס צורות, צבעים ותנועות.
תכונות מולדות אלו לא קיימות במחשב, ואנחנו איננו יודעים כיצד מלמדים אותן. עובדה, ילדים רוכשים בכוחות עצמם חלק ניכר מהידע שלהם על העולם: ילד לומד מניסיונו שאפשר למשוך צעצוע על-ידי חוט, אבל לדחוף אותו אפשר רק על-ידי עצם קשיח כמו מוט.
למחשב אין מבנים מולדים, אין חושים, אין רגשות. יתרה מזו, מכיוון שהמחשב לא לומד על-ידי התנסות ישירה בחיים האמיתיים, הוא לא חווה חוויות שמהן ניתן ללמוד דברים חדשים. לכן גם לא נוצרות בו תובנות על בסיס של אינטואיציות וקשרים אסוציאטיביים לא-לוגיים.
חשיבה אסוציאטיבית
אני רוצה להביא קטע משיחה בין הפסיכולוג ההתפתחותי הידוע פיאז'ה לילדה בת חמש, כדוגמה להבנה אסוציאטיבית שלא קיימת במחשבים:
פיאז'ה: ממה נוצרת הרוח?
ילדה: מהעצים.
פיאז'ה: מנין לך?
ילדה: ראיתי אותם עושים ככה בידיים שלהם.
פיאז'ה: איך מזה נעשית רוח?
ילדה: ככה (מדגימה), רק שהם יותר גדולים ויש הרבה עצים…
למחשב אין ידיים, ולכן הוא לא יכול ליצור קשר אסוציאטיבי כזה. האדם, בניגוד למחשב, לא נולד טבולה-ראסה. הוא מגיע לעולם מצויד בתכונות מולדות, המעבדות את ההשפעות הסביבתיות בהתאם לאישיות הגנטית שלו. לכן תאומים בעלי מטען גנטי זהה, המתנסים בתגובות ובחוויות סביבתיות שונות, מפתחים אישיות שונה.
הפסיכולוג החלוצי ז'ן פיאז'ה. חקר את דרכי החשיבה של ילדים (צילום: Getty)
איננו יודעים איך ללמד מחשב לעמוד על ההבדל בין צורות שונות של הפועל "אהב", כמו, למשל, ההבדל בין "דני אוהב תפוחים" לבין "דני אוהב חתולים". כל ילד במערב מבין שאהבתו של דני לחתולים אינה אהבה לבשר חתולים. למחשב אין כושר הבחנה כזה, כי הוא לא מבין את משמעות המושג "אהבה".
כאן קבור הכלב: תנאי הכרחי לקיומה של הבנה ולאפשרותה של חשיבה הוא הבנת התוכן והמשמעות של המידע הזורם אלינו מבחוץ, או הנוצר אצלנו בפנים. היכולת הזאת לא קיימת במחשב.
מחשב הוא מכונה לתפעול פורמלי של סמלים המורכבים משתי ספרות: אפס ואחת. המחשב לא מודע לתוכן המידע המעובד על-ידיו, כפי שהמתמטיקה לא מבחינה בהבדל בין חמישה תפוחים לבין חמישה תפוזים, שכן תוכנו של המספר הוא ממד הנמצא מחוץ לעולמה של המתמטיקה. הוא הדין באשר למחשב: אין אצלו הבחנה בין הפולסים האלקטרוניים לבין התכנים שפולסים אלה מייצגים.
בניגוד לאדם, המחשב אינו יותר מסך כל מרכיביו. מבחינתו, פקודה לפתוח במלחמה גרעינית והוראה להפעיל ממטרות בדשא נבדלות זו מזו רק בארגון השונה של הסימנים הבינריים בתוך הפקודה האלקטרונית. והשאלה היא, האם בעתיד יוכל מחשב "להבין" את תוכן המידע הזורם דרכו. על כך בחלק הבא.
המאמר המלא התפרסם בגיליון מספר 9 של כתב העת "אודיסאה". מאמר בנוסח דומה התפרסם ב-ynet בשנת 2009.
לפנייה לכתב/ת 
