צפון רמת הגולן: לראות את הלבן בעיניים

ימי הסערה השאירו את אזור הצפון מושלג כבר בחודש דצמבר - הזדמנות להצפין אל החרמון, וגם אם אינכם עושים סקי, ליהנות מיופיו של ההר הלבן וסביבתו. לא לשכוח מעיל

אתר מפהפורסם: 17.12.10 , 07:04

בימים שאחרי הסערה, רמת הגולן במיטבה ולא כדאי לפספס אותה. אם תמהרו עוד תספיקו לגעת בשלג או לפחות לראות את החרמון, הסבא בזקן צחור מצחור. גם בלי שלג צפוי לכם יום טיול צבעוני בפיסת טבע פראית ומשגעת. זהו גם יום טיול רב-תרבותי, שמדלג בין כפרים דרוזיים, כפרים סוריים לשעבר והתיישבות ישראלית מודרנית שאת כולם מאחדים הבזלת, המרחבים האינסופיים, והקור החורפי.

איך מגיעים: הבאים מקריית שמונה יפנו בצומת שיאון ימינה להמשך כביש 99. אחרי כקילומטר וחצי חולפים על פני הפנייה ימינה למפל הבניאס, ואחרי כחצי קילומטר מתעקל הכביש בחדות ימינה. כאן הוא עובר תחת עצי תאנה יפים ופוריים ולצד בסטות של דרוזים שמוכרים מפירות רמת הגולן. עוד כמה מאות מטרים מתעקל הכביש בחדות שמאלה, עובר את הכניסה לשמורת הבניאס (משמאל) ומגיע לצומת. זוהי נקודת ההתחלה (נקודה 1 במפה).

למפת הטיול ברמת הגולן - לחצו כאן

אם תמהרו עוד תספיקו לגעת בשלג. רמת הגולן לבנה (צילומים: חנן ישכר)

מבצר נמרוד: אתר שבע-קרבות ומרובה קורבנות

בצומת (1) פונים שמאלה לכביש 989 ומתחילים לנסוע במגמת עלייה. הנוף נפתח, ועד מהרה אפשר ליהנות מתצפית נהדרת. משמאל רואים את עמק החולה, את קריית שמונה ואת מבצר נמרוד, שנראה קודם גבוה ומאיים וכעת אפשר להשקיף עליו מלמעלה.

אחרי כארבעה קילומטרים הכביש פונה מזרחה, ומשמאל רואים את שער הכניסה לגן הלאומי מבצר נמרוד (2). המיקום הטופוגרפי המעולה והשליטה האסטרטגית על הדרך לדמשק הפכו את מבצר נמרוד לאתר שבע-קרבות ומרובה קורבנות. פעם אחר פעם הוא החליף ידיים לאורך ההיסטוריה. שלטו בו מוסלמים סונים, איסמעילים, ממלוכים ואפילו מונגולים.

אחרי כקילומטר נוסף יש משמאל חורשת אלונים יפה ובה מקום קדוש מקאם נבי אל-חזורי. בסמוך לכביש ניצבת אנדרטה לזכר חללי סיירת אגוז, ומכאן יוצא גם מסלול הליכה יפה במורד נחל חזור. בהמשך עוברים את שער המושב נווה אטי"ב, שנוסד על ידי לוחמים מסיירת "אגוז", ושמו הוא ראשי תיבות של שמות ארבעה מחבריהם שנפלו בקרבות בגולן.

המושב מתפרנס יפה מתיירות, וחבריו מפעילים את אתר הגלישה בחרמון. חולפים על פני כביש הגישה ליישוב נמרוד, ואחרי עוד קילומטר מגיעים לצומת שליד הכניסה לכפר הדרוזי הגדול בגולן מג'דל שמס. כאן פונים ימינה לכביש 98, עוברים על פני תחנת הדלק ומגיעים במהרה למרכז הכפר (3).

כביש 98 יביא אתכם למרכז הכפר. מג'דל שמס

בטעם דרוזי

מי שפניו אל החרמון יפנה כאן שמאלה על פי השילוט, וימשיך לפלס את דרכו בשלג במעלה ההר. הממשיכים בטיול יפנו ימינה וייסעו עוד כמה מאות מטרים במעלה הרחוב, עד האנדרטה לזכרו של סולטן אל-אטרש, מנהיג מרד הדרוזים בלבנון בשנות ה-1920 והגיבור הלאומי של העדה.

הסולטן, רכוב על סוסתו האצילה, מסמל לא רק את הגאווה הדרוזית אלא גם את הפנייה ימינה אל הדרך שלנו. זו מתפתלת למרגלות הכפר בכביש משובש מעט, וכשהיא נפרדת מהבתים היא הופכת למסע ירוק בין מטעי שזיפים ותפוחים. בקצה הצפון-מזרחי של הכפר, מיד כשמסתיימים הפיתולים החדים והדרך פונה דרומה, רואים משמאל לכביש גבעה גבוהה יחסית, היא גבעת הצעקות (4).

קו הגבול בין ישראל לבין סוריה עובר כמה מאות מטרים ממזרח לגבעה, ובני החמולות הדרוזיות, החצויות זה שנים בשל הנסיבות הפוליטיות, מעבירים ממנה חדשות ומסרים אישיים חוצי גבולות שעיקרם געגוע. במסעדה דרוזית נחמדה בשם "א-תינה", יכולים אלה שגרונם נצרד להירגע, לשתות או לאכול משהו קל.

אחרי כ-2.5 קילומטרים עובר הכביש בסמוך למקאם נבי יעפורי, אחד מ"קברי הצדיקים" הקדושים ביותר לבני העדה הדרוזית. הנביא יעפורי הוא כנראה גלגול שמו של איש המוסר אל-ע'פרי, מאנשיו של הנביא מוחמד. בשבתות מהווה האתר מקום מיפגש למשפחות העדה, ומתקיים בו שוק מקומי זול של תוצרת הסביבה (פירות, דבש, שמן זית).

כחצי קילומטר משם מוביל הכביש הכפרי אל שוליה של ברכת רם (5): אגם טבעי ושלו, רגוע, נטול גלים, מקום מצוין לפיקניק שקט ואפילו לדיג. מימיה מתוקים, וכבר בימי קדם ניסו לפתור את חידת הגעתם לכאן. מקובל להניח שמעיינות נסתרים, ועימם מי השלגים המפשירים בחרמון, הם המזינים את הבריכה. לפי סברה אחרת מדובר בלוע הר געש קדום שהתמלא מים, או בחלל שנוצר כתוצאה מהמסת סלע גירי והתמלא מים. אגדות רבות נכרכו בבריכה המסתורית. במיתולוגיה היוונית מסופר שהאל פאן איבד את חלילו כאן ומצא אותו מאוחר יותר צף במימי הבאניאס.

מקום מצוין לפיקניק שקט ואפילו לדיג. ברכת רם (צילום: רונית סבירסקי)

הדרך יוצאת ממגרש החניה של בריכת רם, עוברת על גשר צר מעל נחל סער, ומתאחדת עם כביש 98, היורד מהחרמון. פונים שמאלה, ואחרי כקילומטר מטרים מגיעים לצומת מסעדה. פנייה שמאלה תוביל אל המשך כביש 98, החוצה את העיירה מסעדה. הרחוב הראשי של העיירה הדרוזית השנייה בגודלה בגולן נראה כשמה, בשינוי קל של הניקוד. יש כאן כמה מסעדות עממיות, טובות וזולות, זו בצד זו, ותוכלו לשבור את רעבונכם ולהצטייד להמשך הדרך: החל בקציצות גדולות של פלאפל ריחני וכלה בבקלאוות נוטפות דבש.

עמק הבכא: הנצחה ואנדרטה

כ-800 מטרים אחרי צומת מסעדה מגיעים אל צומת יער אודם. מי שירצה לעבור ביער, שבשלג מקבל מראה של יער מהאגדות, יפנה ימינה לכביש 978 וייסע לאורך היער כארבעה קילומטרים, עד מושב אודם. מצומת מסעדה ממשיך כביש 98 דרומה ועובר לאחר ארבעה קילומטרים לצד העיירה בוקעתא.

אחרי עוד שלושה קילומטרים רואים משמאל את הר חרמונית, ומימין את קיבוץ אל רום. מול שער הכניסה לקיבוץ יוצאת שמאלה (מזרחה) דרך סלולה (6), עוברת בין מטעי התפוחים והדובדבנים של הקיבוץ ומגיעה אל אתר ההנצחה של קרב עמק הבכא ואל אנדרטת גדוד עוז 77. דרך העמק ניסו הכוחות הסוריים במלחמת יום הכיפורים לפרוץ אל כביש מסעדה-קונייטרה. באתר ניצב טנק סורי פגוע לזכר 350 טנקים כאלה שהושמדו בקרב האיום הזה. 76 חללים ישראלים נפלו בקרבות שהתחוללו כאן.

הכביש ממשיך לאורך הרכסים והמוצבים ומגיע אל צומת בראון. ההר המתנשא מדרום לצומת הוא הר בנטל. כדי לעלות אל ההר כדאי לסטות מהכביש הראשי. בצומת בראון פונים ימינה (מערבה) לכביש 959, ונוסעים בו כשני קילומטרים עד צומת בנטל. כאן פונים שמאלה לפי השילוט אל מרום גולן, הקיבוץ הראשון שהוקם ברמת הגולן, חודש בלבד אחרי כיבושה ביוני 1967. עוברים על פני בית האריזה האזורי ועל פני הכניסה לקיבוץ (משמאל), ואחרי עוד כמה מאות מטרים פונים שוב שמאלה ומתחילים לטפס בעלייה תלולה אל הפסגה. מגיעים לחניון (7).

היסטוריה בגולן. אנדרטת גדוד עוז 77 בעמק הבכא (צילומים: חנן ישכר)

ההר הגבוה (1,165 מטרים) הוא אחד משרשרת התילים הגעשיים שבמזרח רמת הגולן. יש ממנו תצפית יפה ומרשימה על הר אביטל עתיר האנטנות שמדרום לו, על כל קו הגבול, ובעיקר על קונייטרה הסורית, הנמצאת ממש ממול (מזרח) ונראית כעיירת רפאים. הגבול קרוב מאוד. למעשה, ההר הוא מוצב צבאי ש"התאזרח", ואם האווירה הצבאית קודרת בשבילכם תוכלו לשבת על ספלון אספרסו בבית הקפה החביב שבראש ההר, קופי ענן שמו. לפעמים אפשר באמת לשבת שם בין העננים.

כביש 98: אל מורדות הרמה

יורדים מהר בנטל ופונים שמאלה. אחרי כקילומטר מגיעים לצומת ופונים שוב שמאלה. עוברים על פני הפנייה שמאלה להר אביטל, מתחברים שוב לכביש 98 ונוסעים בו דרומה (ימינה), אל מורדות הרמה. בצומת זיוון פונים שמאלה להמשך הכביש, נוסעים כ-2.5 קילומטרים, ופונים שוב דרומה בקטע כביש ישר כסרגל כמעט. הכביש עובר על פני שורה של טורבינות רוח שמנצלות את הרוח המצוינת בגולן להפקת אנרגיה.

למעשה, כביש 98 כולו הוא כביש סורי. הסורים סללו את מרביתו עד שנות ה-1960, כדי שיקשר בין החרמון בצפון לחמת גדר בדרום, וישמש בעיקר לצורכיהם הצבאיים. לאחר כיבוש הרמה נהנו מקטע הדרך הזה גם תושבי הגולן ומטיילים, אך במלחמת יום הכיפורים ספג הקטע המרכזי של הכביש מטח של טילים סוריים, ובחורף אותה שנה ירדו ממטרים כבדים שהציפו אותו וסחפו קטעים ממנו. מאז ועד 2008 לא שוקם הכביש, והתנועה בו הותרה, גם מטעמי ביטחון, רק לכלי רכב צבאיים כבדים.

אחד משרשרת התילים הגעשיים שבמזרח רמת הגולן. הר בנטל

גם לרכבים פרטיים

עכשיו גם הרכב הפרטי שלכם יכול להמשיך בדרך: הרכב יעבור במרחק קילומטרים ספורים מהגבול הסורי, ואחרי כשבעה קילומטרים יקיף את הר פרס ממערב, ואחרי שלושה קילומטרים נוספים יגיע לצומת אורחה (8). משמאל לו גבעת אורחה (מוצב הג'וחאדר). אפשר לסטות לרגע מהכביש ולעלות אל המגדל הישן והחשוף, ששימש שנים כמוצב תצפית קדמי של צה"ל על סוריה. בנקודת תצפית זו מסתיימת הנסיעה בחבל ארץ פראי זה, מכאן ניתן להמשיך דרומה לכיוון חמת גדר או לפנות צפונה בצומת רמת מגשימים, לציר המפלים (כביש 808), ואחר כך לרדת לכינרת בכביש 87.