שתף קטע נבחר

יופי, החיילים יתגיירו. ואז?

הצעת החוק שמאפשרת לצה"ל להפעיל מערך גיור עצמאי לא פותרת את הבעיה המרכזית: הנישואים והגירושים עדיין נתונים באופן בלעדי בידי הרבנות האורתודוכסית

חגיגת הפטריוטיות הצה"לית שהופגנה בהצבעה על חוק הגיור הצבאי היא אשליה במקרה הטוב, או צביעות במקרה הרע. לא בגלל שגיורי צהל, חס ושלום, הינם גיורים סוג ב', ולא בגלל שהחרדים, כהרגלם, מהלכים עלינו אימה וספק אם יוזמת החקיקה תגיע לכלל סיום וישום - כפי שהחלה. מתן סמכות גיור עצמאית לצה"ל היא חסרת תוחלת וערך פרקטי, כל עוד יוותר על כנו המצב הנוכחי בנושאי נישואין וגירושין. גם לאחר השינויים, החיילים רק יראו מנגד את הארץ המובטחת, אך אליה לא יוכלו לבוא.

 

הלוחמים עכשיו בידם הימנית בעד הכרה בגיורי צה"ל, הם המפקירים אותם בידם השמאלית לאפשרות של אי-הכרה ביהדותם ע"י נציגי המדינה - רבנים ראשיים, דיינים ורשמי נישואין. אמנם חיוב הרישום לנישואין כלול בהצעת החוק המונחת, אך סביר להניח שגם חסדי שמים ואפילו חסדי בג"ץ לא יועילו ביישומו (אם בכלל יישאר סעיף זה עד הקריאה השלישית), מול הבלעדיות האוטוקרטית-פטריארכאלית של חוקי הנישואין והגירושין במדינת ישראל .

 

גרים מסוגים שונים כבר יש לנו. יש גרים המוכָּרים לעניין חוק השבות ויש גרים המוכרים לעניין מרשם האוכלוסין. יש גרים המגוירים בבתי הדין הממלכתיים ויש גרים המגוירים במערך הגיור של הרב חיים דרוקמן. עכשיו יהיו גם גיורי צה"ל. וכולם יחכו בתור ברבנות כדי שתואיל להכיר בהם כיהודים.

 

כי זאת יש לדעת, כדי להינשא בארצנו הקדושה צריך את הרבנות, וכדי להתגרש צריך את בתי הדין הרבניים. לכן, גם אם תכיר המדינה בגיורי צה"ל, תשוב ותעלה סוגיית יהדותם בשלב הנישואין. ואם הם יחשבו להתחכם ולהתחתן בנישואין אזרחיים – יחכו להם שוב בשלב הגירושין (חלילה).

 

גרים בעקבות גורלם

למותר לציין, כי המוטיבציה של רוב המתגיירים, שהן בעיקר מתגיירות, כרוכה בנישואיהן העתידיים וברצונן להקים בית יהודי במדינת ישראל. ועל כן, כל עוד הנישואים והגירושין הינם בסמכותה הבלעדית של הרבנות הראשית, ובתי הדין הכפופים לה, כל עוד הם שומרי הסף ומגדירי זהותנו היהודית, לא יימלטו הגרים שבינינו מגורלם. אכן, קשה ישראל לגרים כספחת.

  

סוגיית הגיור הוכרעה והתקדמה עד כה, בעיקר, מכוח חקיקה ועתירות לבג"ץ. אף ששאלת הגיור נוגעת לעצם ההגדרה הבסיסית של מרכיבי זהותנו היהודית כדת, לאום ותרבות, לא הוגדרה מחדש עם התחדשות המדינה היהודית והיא עדיין מבוססת על המרכיב הדתי בלבד. סוגיה זו ננטשה כמעט כליל על-ידי החברה הישראלית, למרות היותה שאלה קיומית של ממש עבור המשך קיומנו כאן כמדינה המהווה בית לאומי לעם היהודי.

 

נו, אז מיהו יהודי?

החברה הישראלית בחרה לתת בידי הדתיים הקיצונים את מפתחות הכניסה הבלעדיים לעם היהודי ובכך התחמקה מן הצורך להתמודד עם השאלה הסבוכה של הגדרת הזהות היהודית החדשה. והנה הגולם קם על יוצרו והפך עצמו למונופול לענייני גיור, נישואין וגירושין.

 

העיסוק הסוער בימים האחרונים בשאלת סמכות הגיור מערפל את התמונה ומכסה על שני הדיונים המרכזיים בסוגיה: השאלה המעשית ביחס לנישואין וגירושין במדינת ישראל והעיסוק הרחב, המהותי, בשאלה: מיהו יהודי? כל זאת לצד הצורך הקריטי בהגדרה יהודית אזרחית חדשה אשר תכלול, בצד רכיבי דת, גם רכיבי לאום ותרבות. ובהכרה בדרכים נוספות לנישואים וגרושים במדינת ישראל.

 

כל עוד לא נפנה ברצינות לשאלות הללו, יש להניח שנמשיך לחזות באלי ישי וליברמן מתקוטטים באותו הצד של המטבע.

 

  • עו"ד בתיה כהנא דרור היא מנכל"ית ארגון מבוי סתום למען מסורבות גט.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים