להיות חרדי במקום עבודה חילוני
סאגת חוק האברכים נמשכת, אבל גם מגמת יציאת האברכים לעבודה. בחוץ הם מגלים שלהיות חרדי במקום עבודה חילוני זה לסרב לקפה בי' בטבת, לתת הסברים על המהומות בירושלים ולשמוע מכולם "אתה סבּבִּידוֹס. חבל שלא כולם כמוך"
אבל אם עוצרים לרגע ושמים את כל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות בצד, אז כל הסיפור בהמשכים הזה עוסק בסך הכל במענק של כמה מאות שקלים לחודש, שמגיעים לכמה ילדים רעבים. באמת לא משהו ששווה לא לצאת לעבוד בגללו.
ובאותה נשימה, יש לברך על התופעה המבורכת, הגדלה והולכת בשנים האחרונות, של אלפי אברכים שיוצאים לשוק העבודה החופשי, ובחלקם הגדול משתלבים גם במקומות עבודה שאינם דתיים. או-אז הם גם מגלים מה המשמעות של להיות חרדי במקום עבודה חילוני. כי:
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה לגמגם בראיון העבודה כששואלים אותך על כמה שנות לימוד יש לך, ולהתלבט האם להחשיב את הלימוד הישיבה כשנות לימוד אקדמיות או לא.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה שבתחילתה של פגישת עסקים תמיד יהיה את המתח באוויר האם הגברת שממול תגיש לך את ידה ללחיצה ואז כיצד אתה לא תגיש את ידך בחזרה בצורה שהיא לא תיעלב ותיפגע.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה לא להשתמש במיקרוגל ובכלי המטבח, מחשש שעירבבו שם עוף בשמנת בהשגחת המנכ"ל ומועצת המנהלים.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה להרגיש ממש לא נעים מדנית המזכירה, שטרחה ונסעה עד לבני ברק הרחוקה, במיוחד עבורך, כדי לקנות קרואסונים כשרים למהדרין לטקס הרמת הכוסית לשנה החדשה. ולך תסביר לה עכשיו שאתה בכלל בדיאטה.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה ממש לא להבין על מה ולמה ההתרגשויות כשמדברים במסדרונות על הכותרות הרכילותיות, נגיד כמו הרומן המתוקשר של דנה ספקטור ורן שריג. ואם כבר השמועה הגיעה לאוזניך, ותביע דעתך נגד עישון מריחואנה בנהיגה או פירוק המשפחה - אפילו שהדעה תהיה לטעמם חשוכה, הם יכניסו אותך מיד לחבורה, אבל גם לא ישכחו לתהות בקול איך אתה יודע על מה שקרה.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה לשמוע מהחברים לעבודה את המשפט הבא: "אתה דווקא סבּבִּידוֹס. הלוואי כל הדוסים היו כמוך".
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה כשבחודשי החורף, כשתפילת מנחה נופלת ממש בעיצומו של יום העבודה, יש את ההתלבטות הקבועה - האם ללכת להתפלל בפינה, במטבח או בחצר. ומתי בכלל לקחת את ההפסקה?
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה להתלבט איזה יום בחירה עליך לממש - פורים או תשעה באב, למרות שבשניהם ממש לא ניתן להגיע לעבודה. ומה עם ערב יום כיפור? ערב פסח? וימי חול המועד שעליו נאמר ש"מי שעובד אז לא רואה ברכה"? ואחר כך תתפלאו שלעובד החרדי יש רק מינוסים של ימי חופשה.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה לסרב לכוס קפה בצום עשרה בטבת, שאף אחד לא יודע שהוא מתקיים בכלל.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה להשתחרר כל שנה מהעבודה בערב יום העצמאות בשעה 12 בצהריים וממש לא לדעת מה לעשות עם השעות הריקות. הרי ממש אין צורך להכין לכבוד החג קיגל וצ'ולנט.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה להיות היחיד שבבוקרו הראשון של השנה האזרחית החדשה מגיע בדיוק בתשע בבוקר, צלול ורענן לאחר שמונה שעות שינה. וזה שבדם שלו זורם הקפה של הבוקר, ולא האלכוהול של הלילה.
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה לדעת לתת את כל ההסברים על חוק האברכים, על המהומות במאה שערים, על ההפרדה בעמנואל בין ספרדים לאשכנזים, ועל להפרדה באוטובוסים בין נשים לגברים. בעצם, זה לתרץ כל לובש שחורים על מה שהוא עושה ומה שהוא לא עושה.
ולסכם במשפט אחד:
להיות חרדי במקום עבודה חילוני זה להיות שגריר של המגזר, ללא תוספת שכר. חבל.
לפנייה לכתב/ת 
