פנינת סלב: סיור נוצץ בפ"ת של פנינה רוזנבלום

מהרגע שהפכה להיות "מלכת המים" בגיל 16 ועד היום, כשהיא אשת עסקים שאפתנית בת 56, נדמה שלפנינה רוזנבלום יש סיפור חיים של סינדרלה, ו"כרטיס הביקור" שלה התבלבל מרוב שינויים": דוגמנית, שחקנית, עיתונאית, זמרת ("תמיד אישה", אירויזיון 1983) ואפילו חברת כנסת (הליכוד). 

למי שרגילה לחיות ב"פול גז" וסיבובים חדים, רוזנבלום רצתה עוד, וב-2009 השתתפה ב"רוקדים עם כוכבים" והודחה בשלב ראשון. כעת היא שופטת "בהכל רוקדים" של הסקטור הרוסי, בערוץ 9. לא רציתם אותה כמתמודדת - קיבלתם כשופטת. חתול עם תשע נשמות. כשהיא מחוץ לזרקורים, היא משווקת את מוצרי המזון בריאות מהטבע, חברה נוספת שהקימה. רוזנבלום סוגדת לטיפוח, ולפי התגובות ברחובות היא זוכה להערצה. חמושה במראה, שפתונים, צללית ופודרה (כמובן, תוצרת פנינה), יצאנו לטיול עם המותג רוזנבלום, מאזור התחנה המרכזית והשוק של פתח תקווה - העיר שבה גדלה.

געגועיי לאמא

"נדל"ן בפיתוח מטורף, בגב של בית הקברות "סגולה", בפתח תקווה. מצבת השיש של אמא שלי עם הכיתוב "תקוה", בולטת בכניסה. תקוה ג'ורג', האישה הכי משמעותית בחיי. עשיתי לה מצבה בצורת לב, כי היא היתה כולה לב. מתחת כתבתי 'אשת חיל', כי היא בעיניי ה-פמיניסטית שגידלה אותי לבד.

"כל בוקר היתה קמה לעבוד במפעל לקופסאות פח ונלחמה בעוני נורא, שהיה מציאות ילדותי בפתח תקווה. אני באה לבקר אותה פה הרבה מאז שמתה ב-1999. לבד וגם עם הילדים ובמיוחד לפני כל החלטה חשובה, ימי הולדת, חגים. תמיד נפרדת בנשיקה, לראש המצבה".

"האישה הכי משמעותית בחיי". רוזנבלום ליד מצבת אמה (צילומים: גילי מצא)

המורה זרקה

"בבית הספר 'קרול' למדתי בעממי. למורה קראו יפה והיא עשתה לי טראומה. אני לא זוכרת מה עשיתי שהיא לקחה לי את הקלמר וזרקה מהחלון של הקומה השניה, בדיוק כאן, איפה שכתוב עכשיו 'השמיים הם הגבול'.

"הקלמר הזה שקבלתי מחבר של אמא שלי, היה אוצר עבורי שהתפרק ונשבר. הייתי תלמידה בינונית, אבל כבר אז הייתי זמרת. סולנית במקהלת בית ספר. אגב, את 'תמיד אישה' אני ממשיכה לשיר בכל הזדמנות, גם כשאני מוזמנת להרצות".

"הייתי תלמידה בינונית". בבית הספר 'קרול'

פלאפל בלי עמבה

"אני חולה על פלאפל. זה בשבילי לוקסוס של טעם ילדות. הייתי יכולה לקנות מנה רק פעם בכמה שבועות. הפלאפל אז היה פה ממול, בתחנה המרכזית. היום טעמתי ברחוב בר-כוכבא פינת אורלוב את 'פלאפל המושבה'. ויתרתי על העמבה, כי היא עושה לי ריח בבית השחי, חבל על הזמן. אפילו הדיאודורנט של פנינה רוזנבלום לא יכול לקטול אותו".

סטירה ראשונה לגבר

"הייתי בת 13, ולחבר הראשון שלי קראו יובל. הוא היה מבוגר ממני בארבע שנים. אחרי חודשיים שהייתי מאוהבת בו מעל הראש, בערב יום העצמאות, הוא הגיע לכיכר (כיכר המייסדים, שאז לא היה בה פסל של זוג ומזרקה), עם ילדה אחרת. ראיתי אותם ונתתי לו סטירה. כך נגמר הקשר.

"15 שנה לאחר מכן חזרנו להיות זוג. סיפור ארוך, שידוך של חברים. הוא היה מושבניק והיינו יחד שמונה שנים. זה היה רומן רציני שנגמר, והמשכתי הלאה" (בעלה הראשון, משה חיים, היה צעיר ממנה משמעותית. הם התגרשו, נישאו שוב, התגרשו וכיום פנינה ישואה לאיש העסקים רוני סימנוביץ - ג.מ).

כאן נגמר הקשר, אבל חודש אחרי 15 שנה. כיכר המייסדים

"לוויות ליד הבית"

"ברחוב מונטיפיורי 13 היתה הדירה הראשונה שאמא שלי קנתה לנו, אחרי שחסכה גרוש לגרוש. קודם גרנו בצריף עם מקלחת שצריך היה לצאת ממנו, כדי להגיע אליה. בקיץ רצו בו ג'וקים ובחורף הוא דלף מגשם. שני החדרים בקומה השלישית במונטיפיורי, היו בשבילי ארמון. אומנם כל בוקר עברו לוויות ברחוב המקביל, אבל סוף סוף היתה לנו קורת גג אמיתית, מאבן.

"מצחיק אותי לראות שבקומה ראשונה יש כיום Change, שזה בניין עם קונוטציה עסקית, שזו בעצם אני. הופתעתי לראות את השלט בבניין הצמוד 'כאן בבית העייריה הישן, היה מושב המפגוש - מפקדת הגוש של ההגנה בפתח-תקווה, שנות ה-20'. מסתבר שגרתי ליד היסטוריה. דווקא מתאים לי, גם לי יש חתיכת היסטוריה".

"הדירה הראשונה שאמא שלי קנתה לנו", רחוב מונטיפיורי 13

הדוכן של סבתא בשוק

"לסבא וסבתא שלי היה דוכן של ירקות ופירות בשוק של פתח תקווה. אמי שלי היתה חולה על שוק. כל יום היתה פה. היום ביקרתי כאן אחרי הרבה שנים שלא הייתי, והתרגשתי. הדוכן של סבא וסבתא הפך לפלאפל, שדוד שלי ציון, משכיר. הפאלפל כנראה הולך איתי לכל מקום".

אני והדת

"אני קוראת כל בוקר בספר 'תהילים' שלי מכיתה ח' ומדליקה נרות מדי יום שישי. בנר שישי של חנוכה אירחתי בביתי אנשי חב"ד מרמת אביב. היה להם סכסוך שכונתי והתערבתי בענייני כפייה ו'ספייס' הדדי. בטח שאני מאמינה באלוהים, ויש לי כמה אמונות תפלות, למשל, חתול שחור. אם אני נוהגת, אני תוקעת ברקס אם חתול שחור עובר לפני האוטו. לא ממשיכה עד שלא יוצא לי מהפריים. טפו, טפו".

משמשת גם כבוררת בעולם החרדי. מפגש עם תלמידי ישיבה

דבר הפנינה על התקווה

"כלום לא השתנה בעיר הזו. 50 שנה, ופתח תקווה עדיין עזובה. כל המשפחה שלי גרה בה. אף ראש עיר לא עשה שום דבר משמעותי עבורה. זו בושה. אם היו מציעים לי לרוץ לראשות העיר, הייתי אומרת 'לא תודה, לא מעונינת'. הציעו לי ברמת-גן ואמרתי לא. מקווה שמישהו ירים את הכפפה וישפץ אותה. חבל לי לראות אותה ככה".

• לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים"