"אין כסף - המסתננים לקחו לי את העבודה"

עד לפני כמה שנים תמיד הייתה לי עבודה. אני בישלתי באולמות אירועים בעיקר במרכז הארץ, הייתי טבח. אני כבר עשרות שנים במקצוע. אי אפשר להיות מיליונר מזה, אבל הצלחתי להקים משפחה, לגדל 4 ילדים, אפילו לקחת משכנתא קטנה על דירת 2 חדרים בשכונת התקווה. נכון, היה צפוף, אבל היה טוב, היה בית חם. לא התלוננו. ואז הגיעו כל המסתננים מאפריקה, לקחו לי את העבודה, והמשפחה התפרקה בגלל שלא היה כסף. 

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

מצאתי אהבה חדשה, ליזי, פיליפינית העובדת בארץ כחוק ואנחנו נמצאים בהליכים מול משרד הפנים - בלי החיוך שלה לא יודע איך הייתי עובר את זה. כך שאפשר להבין שאני לא גזען, לא שונא זרים ולא כלום. אני פשוט רוצה שמי שנמצא בארץ לא כחוק יעוף מכאן ולא יגנוב לנו את הפרנסה ואת החיים. לאנשים שלא למדו באוניברסיטה, או נולדו לאנשים עשירים, או, מה לעשות, שכל מה שהם יכולים לעשות זה עבודות לא נחשבות - לא מגיעה פרנסה?

"בלי החיוך שלה לא יודע איך הייתי עובר את זה". אלי וליזי

אני לא צעיר, בכלל לא, גם ליזי וגם אני באמצע שנות החמישים שלנו. ובשנים האחרונות אני עובר מאולם אירועים אחד לשני, כשכל כמה חודשים מחליפים אותי ועובדים נוספים במסתננים מאפריקה. המלצרים נשארים ישראלים, אבל הם בדרך כלל סטודנטים או צעירים - אבל חוץ מהם: שוטפי הכלים, מנקי האולם, הסבלים, הטבחים, הופכים להיות מסתננים. 

במקום האחרון בו עבדתי, באור יהודה, בא אלי בעל-הבית ואומר לי אנחנו רוצים אותך ל-10 שעות, אבל במשכורת נמוכה ממה שקיבלתי עד עכשיו. ואני שואל אותו, "אתה צוחק עלי?", הוא לא צחק. יש לו כמה מסתננים אפריקאים שהוא רק רוצה, בחצי מחיר ובכמה שעות שהוא רוצה. והם, מה אכפת להם, הם מרוויחים פי 10 ממה שהיו מרוויחים במדינה שלהם באפריקה, ובמדינות שהם הגיעו אליהם לפני ישראל, והכל על הגב שלי. אין לי כסף - כי הם גנבו לי את העבודה".

לבוחני כשרות אכפת רק מהכסף

בהתחלה בכלל לא הבנתי איך זה אפשרי לתת למסתננים או לשאר העובדים הזרים הלא חוקיים לבשל באולמות אירועים, ששם צריך להיות כשר. אבל לבעל-הבית זה בכלל לא שינה כלום כי לבוחני הכשרות אכפת רק כסף, אז הם מודיעים לפני שהם מגיעים לבדוק. ככה זה.

ומה עכשיו? אני מובטל. לא יודע מה לעשות כשתיגמר לי האבטלה, כי כל פעם אני רואה יותר ויותר איך אי אפשר למצוא עבודה במסעדות ואולמות בגלל המסתננים. אני גר בדירת חדר עם ליזי, והיא, היא שצריכה לשלוח כסף לחו"ל ל-3 ילדים שלה בפיליפינים (היא אלמנה) - צריכה לסייע לי ממה שהיא מקבלת על סיעוד; כי יש גם מזונות לילדים שלי 2,000 שקל, ואני עוד משלם 1,000 שקל בחודש משכנתא על הדירה של גרושתי והילדים, ושכר דירה של כמעט אלפיים על הדירה שלי.

חיים בדירת חדר. אלי וליזי

אני לא מבין את זה. לא רואים אותי? לא רואים את הילדים שלי? רק בארצות אחרות יש מסכנים, רק להם צריך לדאוג? ואני לא מבקש כסף, אבטלה או תמיכה, רק עבודה. באים ולוקחים לי את החיים שלי ואלו במסעדות והאולמות אוכלים ושותים ולא רואים שמאחורה אין ישראלים בכלל. לא מבינים שאם הם משלמים שקל או שניים פחות על הארוחה כי מסתנן עולה פחות כסף - זה אומר שלי אין פרנסה? איך אנשים בכלל יכולים ללכת למקום כזה שלא מעסיק ישראלים ומשאירים אותי להתחנן.

להסתנן לחו"ל? שם עוצרים ומגרשים

חשבתי שאולי אני צריך ללכת לחו"ל, לחפש עבודה, אבל שם לא נראה לי שנותנים ללא חוקיים לעבוד, שולחים לכלא ומגרשים ועניינים. רק כאן לא דואגים לאלו שהכי צריכים; יותר אכפת לאנשים עם הכסף מאנשים ממדינות אחרות מאשר אלו שגרים איתם. חושבים שאם אנחנו לא גרים לידם בבניין יוקרה ובשכונה טובה - אז הסירחון של מה שקורה כאן לא יגיע אליהם. אבל עוד מעט גם כאן לא יהיה מקום, נראה לאן זה מגיע.

יש לי בינתיים עוד כמה חודשים לקבל אבטלה, אם אני לא אמצא עבודה במקצוע, אני כבר לא יודע מה לעשות.

כדי לסייע לאלי, שם בדוי, למצוא עבודה בתחום הטבחות באזור המרכז- נא לשלוח דוא"ל . לאלי ולמשפחתו אין מחשב, כך שייקח כמה ימים עד שהוא יקבל את הפנייה.