השחור צובט בלב, אך הירוק מבטיח: סיור בכרמל

"בן יפה נולד

על כתף הכרמל

ומברכים הגיעו מכל עבר.

גשם טוב ירד

כי נעתר האל

והחיטה נבטה בשדות השבר"

                    (מתוך "בן יפה נולד", מילים: אהוד מנור)

ועם השיר העצוב והמקסים הזה שכתב אהוד מנור לזכר אחיו, יהודה, שנפל ב-1968, נפתח את הסיור הפעם. העצב הזה בשיר, על מלח הארץ שגדל בכרמל ונפל במלחמת ההתשה, מחבר אותי לאותו אסון בכרמל שידענו לפני 4 שבועות ובו נהרגו 44 בני אדם שהקריבו את חייהם למען הצלת אחרים.

בימים ובחודשים שיבואו, אם תחשבו או תאמרו את המילה "כרמל", לא תוכלו להתחמק מהצביטה בלב. הכרמל מפוחם, שרוף ועצוב. אבל ככל שדימיינתי לי את המצב הנורא כפי שראיתי בטלוויזיה, כשהגעתי להר הירוק (כמעט) תמיד, קיבלתי מעט נחמה - המצב לא עד כדי כך גרוע.

אי אפשר להתחמק מצביטה בלב. הר הכרמל השרוף (צילומים: זיו ריינשטיין)

ועם זאת, המצב לא כל כך גרוע, עדיין יש ירוק בעיניים

נכון, 50 אלף דונם של חורש, צמחייה, בעלי חיים ושאר אוצרות טבע נעלמו כלא היו, אך עדיין רב הירוק על זה השחור. האורנים שעומדים שחורים ועירומים ומכוסים רק על ידי ילדיהם, האיצטרובלים, מוציאים ציקצוק ועווית בפה אך עדיין ישנם מקומות רבים לטיול ותצפית מרהיבה, שיכולים ולו לרגע, להשכיח שבכלל התקיימה כאן שריפה.

כך, למשל, "חורשת הארבעים" (סג'רת אל-ארבעין בערבית), היא חורשת אלונים מצויים שנמצאת ממזרח לאוניברסיטת חיפה וקרוב ל"דרך הדורות" (פרויקט שהוקם על ידי ראובן הכט, ואליו הועברו אתרים ארכיאולוגיים: בתי בד, גתות, מבני קבורה ועוד מתקופת הברזל ושאר תקופות קדומות).

האלונים בחורשה הם מהגדולים שתמצאו בארץ, וגילם מתפרש על כמה מאות שנים. שמה של החורשה ניתן לה על שם ארבעים עצים עתיקים, המייחסים אותם לארבעים נביאים שבאים מעולם שכולו טוב, וחברו כאן יחד אחת לשנה לדון בעתיד היקום. האתר מקודש לדרוזים, ובמאה ה-19 סייר כאן גרמני בשם "פון מילינן", שזיהה במקום מזבח מהתקופה הכנענית (3,300 לפנה"ס בערך) - רוצה אומר, המקום קדוש כבר מאז והקדושה עברה מדור לדור.

קדוש, קדוש, קדוש. עצי האלון הענקיים ב"חורשת הארבעים"

יש מקומות רבים לטיול שיכולים להשכיח את האסון. הכניסה ל"שמורת ה-40"

רציתם פיקניק, נוף וגם היסטוריה? גבעת ההגנה היא המקום שלכם. שוב, האזור הוא סביבת האוניברסיטה וכיאה לרוח האקדמית שנושבת באזור, כאן תוכלו לקבל שיעור בהיסטוריה. הגבעה, שהיא אתר מושלם לארוחת בוקר וצהריים, או אולי "בוהוריים" (בראנץ'), נמצאת בגובה של כ-530 מטר מעל פני הים וקרויה על שם ארגון ההגנה, שחבריו החיפאים נהגו להתאמן בנשק חם, והיסוו את קולות הנפץ עם קולות הפיצוצים של מחצבת נשר הסמוכה.

לזכר חברי הארגון, שקם למעשה ב-1921 לאחר קרב תל חי, הוקמה 50 שנה לאחר מכן, ב-1971, אנדרטה שעשויה מסלע בזלת ועליה פסוק מספר ישעיהו פרק ל"ז/35: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי". במקום אחלה של תצפית לעמק זבולון, הגליל וביום טוב רואים גם את החרמון המושלג (באמת שרואים, לא סתם ביטוי...).

נקודה מושלמת לבראנץ'. האנדרטה לזכר לוחמי ההגנה

תצפית לעמק זבולון מגבעת ההגנה. גם החרמון מציץ כשהוא מושלג

בוקר טוב אליהו

הצמחייה בכרמל עדיין צומחת באופן טבעי, כלומר, אין יד אדם מתערבת כאן פרט לנטיעות מלאכותיות של קק"ל, ואופי עצי ההר מתחלק לרוב לשניים, כך שפסגותיו מכוסות באורן ירושלמי הגדל על אדמת רנדזינה (ובחברתו צומחים עצים שונים, כמו אלת מסטיק ולוטם), ואילו המדרונות הנמוכים יותר מכוסים בדרך כלל בעצי אלון מצוי ואליו חוברים עצים וצמחים כהים יותר ושיחניים.

ועם בפסגות עסקינן, שומה על מטיילי הכרמל להגביה הלכיתם אל עבר קרן הכרמל, הפסגה השלישית בגובהה בהר (הראשונה היא רום הכרמל - 546 מ' מעל פני הים) בגובה 474 מ', שם תחכה לכם המוחרקה בצפון-מזרח הכרמל.

השם "מוחרקה", בא כנראה מגלגולה של המילה "חריכה" והמזבח שנשרף כאן עם רדת האש מהשמיים, בוויכוח שהתחולל בין אליהו לנביאי הבעל על "מיהו האל האמיתי?" (מלכים א´ פסוקים 40-18). הכרמליתים, אותם נזירים שהקימו במקום מנזר ב-1868 ובו צמחייה מגוונת ויפה, מאמינים כי כאן בדיוק התרחש המפגש התנ"כי המפורסם.

במוחרקה נמצא פסלו של אליהו הנביא, כשידו מחזיקה חרב מונפת ואילו רגלו דורכת על ראשו הכּרות של אחד מנביאי הבעל. הפסל הנוכחי חדש, היות והפסל הקודם נופץ על ידי פאוזי אל קאוקג'י וצבא ההצלה שלו במלחמת העצמאות, שחשב שניפוץ הפסל יעזור לו במלחמתו נגד הישוב היהודי.

האם כאן התרחש המפגש התנ"כי בין אליהו לנביאי הבעל? הכניסה למוחרקה

• בפעם הבאה: מסע בארץ פלשת
  

• לכל הסיורים במדור "מסביב לישראל ב-80 יום"