אסון מחכה להתממש במפרץ - התעוררו

במלחמת לבנון השנייה היינו בהלם. הרגשנו שהגרוע מכל התרחש, גרוע ממה שיכולנו לשער. אך עם שוך הטילים והשריפות גילינו, שבמובן מה העורף יצא בנס, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. מתוך תחושת המחדל הכוללת בלטה מעל כולן שאלה אחת: מה היה קורה אילו פגעו הטילים באזור הרגיש והנפיץ של בתי הזיקוק והמפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה?

עכשיו בא אסון הכרמל. שוב מחדל מזעזע, שוב שאלה אחת עולה מעל כולן: מה היה קורה אילו פרצה השריפה בצלע השנייה של הכרמל? כמה אנשים היו נהרגים עד ששירותי החירום היו נכנסים לפעולה?

אנחנו, הישראלים, נוח לנו לסמוך על האנשים שמצאים "שם למעלה" - הפוליטיקאים, הפקידים הבכירים והמומחים. זה הרי נושא כל כך מורכב, אז למה להלאות אותנו בפרטים? הם כבר יעשו בדק בית ויתקנו את מה שצריך לתקן.

הם כבר ידעו להחליט איזה חומרים מסוכנים ישונעו ויאוחסנו על סף ביתנו. הם כבר ידעו להחליט מה רמת זיהום האוויר הראויה לנו. ובטח ובטח שהם יהיו ערוכים לחלוטין לכל מקרה חירום אפשרי ויעמידו את ביטחוננו מעל לכל. אז השארנו את זה להם. 

מאות אלפי אנשים חיים במפרץ חיפה, בצל אסון שמחכה להתממש. נשים, גברים וילדים חיים בסמיכות למיכלי אמוניה - אחד החומרים הנפיצים בעולם, למיכליות ברום המשונעות מהדרום דווקא אל הנמל במפרץ חיפה, ולפליטות של גזים שאף אחד לא בדק עד הסוף עד כמה הם מסוכנים.

אין על מי לסמוך

לאחר מלחמת לבנון השנייה הוקמה ועדת שפיר - ועדת חקירה לבחינת ההיערכות של מתקנים נושאי חומרים מסוכנים למצבי חירום. הוועדה עשתה את עבודתה וחשפה, שפגיעה בנמל חיפה עמוס החומרים המסוכנים, תביא לפגיעה בכמאה אלף איש. פגיעה במיכלי האמוניה תביא לפגיעה ב-90 אלף. שני העסקים האלו, ועוד רבים אחרים המסכנים את הציבור, פועלים ללא רישיונות עסק. חלטורה.

הוועדה קבעה כי מפרץ חיפה הוא המקום המסוכן ביותר בארץ והוא רחוק מלהתנהל כראוי. אך המלצותיה קבורות במגירה של איזה משרד בירושלים. דבר לא יושם - תקני הבטיחות לא שונו, הפיקוח לא הוגבר והחומרים המסוכנים עדיין בפתח ביתנו. הסכנה קרובה ומוחשית מתמיד ולאחרונה שוב קיבלנו תזכורת לכך, באירוע דליפת חומרים מסוכנים בבתי הזיקוק, שהביאה למותם של שלושה פועלים במפעל.

המסקנה בלתי נמנעת: אין לנו על מי לסמוך. בשביל לעמוד על זכותנו לביטחון אישי, לאיכות חיים ולבריאות, אנחנו מוכרחים להשמיע את קולנו. הגיע הזמן לקחת את העניינים לידיים ולחשוף את אזלת היד, הציניות והקלות שבה שולחים כל יום מאות טונות של חומרים נפיצים ומסוכנים דרך ריכוז האוכלוסייה השלישי בגודלו בישראל.

אנחנו לא נחכה לועדת החקירה הבאה: יש להפחית באופן מידי את כמות החומרים המסוכנים המשונעת דרך מפרץ חיפה או מאוחסנת בו. יש להחמיר מייד את כל התקנים הנוגעים לביטחון האוכלוסייה, להגביר את הפיקוח, האכיפה והעונשים כלפי המפעלים. יש לעבור לטכנולוגיות הטובות ביותר מבחינת בטיחות וזיהום ללא קשר לעלות הכספית. יש למצוא חלופות אחרות לגורמי הסיכון הגדולים ביותר; ויש לשים תמיד את בטחון הציבור מעל שיקולים כלכליים כאלה ואחרים.

במשחק הגורלי הזה אין מי שיעזור לנו, שיפקח ויוודא שהנמל והמפעלים מתנהלים באורח שקול ומתון ושישים את בטחון ובריאות התושבים בראש. אין מי שיעשה זאת, אלא אם אנחנו בעצמנו נקום ונדרוש זאת.

רגע לפני שהשכחה דוחקת את אסון הכרמל לתאים האפורים של השיח הציבורי, חייבים להפיק לקחים ולתבוע מהרשויות שיעשו הכל כדי למנוע הישנות של אסון כזה, או גרוע ממנו. ביום שישי הקרוב בשעה 11:00 נתאסף לעצרת מחאה בגן האם בחיפה. ככל שנהיה רבים יותר ונחושים יותר - כך נוכל להציל את עצמנו ואת ילדינו. הגיע הזמן להראות שיש בעל בית ושהוא לא נרדם בשמירה. זו לא רק הדרך הנכונה לכבד את הנספים: זו הדרך היחידה להציל את החיים.

הכותב הוא רכז אזור צפון במגמה ירוקה