"אשר נשיא יחטא"

עצוב. עצוב וקשה.

אדם פרטי שמורשע, זה עניין אישי של כבודו וכבוד משפחתו. איש ציבור שהורשע, קל וחומר נשיא של מדינה - זה כבר עצב של הכלל. זו כבר בושה של מדינה שלימה.

לא סניגור

אני רחוק מלהיות הסניגור של מערכת המשפט הישראלית, על בתי המשפט שבה, הפרקליטות ושאר הגורמים המקצועיים. רבים וטובים טוענים שיש במערכת הזו הרבה עיוות דין וסיאוב, עינוי דין ומניפולציות, פוליטיקות וסחבת, ופעמים שהיא רחוקה מצדק. עם כל זאת - הווי זהיר בשלומה של מלכות ובמוראה. אי אפשר להתעלם משלושה שופטים מכובדים שיושבים בדין, וכל הראיות מונחות לפניהם - ולומר שזה הכל עלילה ושטויות זה לא רציני.

זה לא מכובד ולא ראוי לבוא ולטעון שכל פסק הדין הזה הוא בגלל הלחץ התקשורתי. אנו, האזרחים, ניזונו משמועות הדלפות ורכילויות. אבל בניגוד אלינו, ישבו שלושה שופטים במשך תקופה ארוכה, חקרו ודרשו, והגיעו למסקנות שהגיעו. עם כל הצער והעצב - אנו מחויבים בשלומה של מלכות ובכבודו של בית המשפט, אחרת נאבד כל בסיס משפטי וחברתי משותף לחיינו כאן כאזרחים.

אני גם רחוק מלהיות סינגורה של התקשורת הישראלית, על התנהלותה, הטיותיה, וכל מה שיש לכל אחד מאיתנו בבטן עליה. שוב ושוב מתברר שכלב השמירה של הדמוקרטיה נובח רק על מי שנוח לו ומתי שנוח לו. פתאום מתברר שבמשך שנים, עיתונאים רבים דיברו בינם לבין עצמם על קצב והתנהלותו בענייני נשים, אבל לא העזו לפרסם. הם שתקו, כפי ששתקו בענייני אריק שרון והפרשיות שלו, כפי שהם שותקים בעוד כל מיני עניינים שנוח להם לשתוק בהם.

התקשורת הצטרפה לקמפיין נגד קצב רק לאחר שהמתלוננות העזו לעשות זאת. אז, כשכלבי השמירה של הדמוקרטיה זיהו דם ורייטינג, הם מיהרו להסתער על הפצוע המדמם, אבל לא היה להם את האומץ לעשות זאת כל השנים לפני.

מעט מן האור

ללמוד מזה

כך

כותבת התורה (עם כל ה"להבדיל" והשוני המתבקש בין העניינים):

 "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם". על זה אומר רש"י: "אשר נשיא יחטא - לשון אשרי. אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו".