להסתקרן, לאלתר, להשתלב: טיול עם הילדים בסין

כדי לפגוש דרקון אמיתי צריך להרחיק עד סין, ואין מנוס אלא לנסוע אליו, כי הוא מיוזמתו לא יבוא לכאן. לשם כך יש להתכונן ולהפנים כי סין היא ארץ ענקית, רחוקה, דוברת שפה קשה ומוזרה, וגם זה לא ממש מכין אותך לבאות. אלה מסעותיהם בסין של שירה, עודד, ושני בניהם - יובל ועידן. חלקו השני של המסע. 

אחרי שהתאוששנו מעט מההלם הראשוני וחזינו במו עינינו בשבריר קטן והעוצמה הסינית, המשכנו את הטיול שלנו בהתבסס על מידע שאספנו טרם הנסיעה ומידע עדכני ומתחדש שאותו ליקטנו בדרך. שיחות עם אנשים באכסניות ומפגשים אקראיים אחרים עשו את העבודה. אחרי שיצאנו מבייג'ין הקפדנו ללון באכסניות או בבתי משפחה וכך גדל הסיכוי למפגשים ולאינטראקציות מעניינות. לשם מידע נוסף, בעיקר לגבי לינה באכסניות, נעזרנו באתר http://www.hostelworld.com/

Xi-an

טסים כשעתיים לשי-אן, ומגיעים בצהריים לאכסניה שלנו בתוך סמטה סינית טיפוסית מלאה אופניים, לכלוך ודוכני קבב בכל פינה. האכסניה, Hang Tan Inn, לא דומה בשום דבר למה שמתרחש בחוץ. כולם מדברים אנגלית, מלא חבר'ה מכל העולם, לובי תוסס עם שלטים והמלצות. מקבלים אותנו עם קפה הפוך וחיוך. המבנה חדש ומעוצב, יפה ונוח. קומת הגג עם שולחן פינג פונג, מיני גולף, פינת נדנדה, פינת תה ושתיה.  

סקרנות מקומית - משני הצדדים (צילום: עודד רהב)

אחרי ארוחת ערב לגמרי מערבית (המבורגר וצ'יפס) יוצאים לסיור ערב בסביבה. אנחנו לא מספיקים להרחיק הרבה ומישהו צועק לעברנו, מנפנף בכרטיסים ומורה לנו להיכנס לאולם כי תיכף זה מתחיל. בעיתוי מעניין הגענו לאולם האופרה של שי-אן והערב, ממש עכשיו, יעלה המסך על האופרה. האיש לא ממש קיבל את סירובנו והכרטיסים נדחפו לידינו - ובחינם. נכנסו למופע, שכן לא בכל יום אתה מוזמן (או נדחף) לראות אופרה סינית.

רק אחרי שנמלטנו החוצה הבנתי למה בעצם צריך לדחוף מישהו אדם מערבי לראות אופרה סינית. אנחנו הרגשנו כאילו מדובר בסוג מתוזמר של עינוי סיני, שנמשך ללא סוף נראה לעין, ומספר על הקיסר, האיכר, הטוב, הרע והמכוער - רק בסינית עם הרבה איפור, ובקול רם.

אחת האטרקציות הכי מפורסמות בשי-אן הם חיילי הטרה-קוטה והדרך להגיע אליהם היא באמצעות אוטובוס היוצא מתחנת הרכבת ההומה של העיר. אנחנו פוגשים במראה מרשים ובלתי נתפס של מאות סוסים וחיילים, כל אחד עם פרצוף ייחודי לו. פעם נוספת מתגלה העוצמה של הקיסרות הסינית במלוא הדרה.

במקום דרוך! חיילי הטרה-קוטה (צילום: עודד רהב)

רכבת ל-שייאחה Xia'he

יצאנו לנסיעת הרכבת הראשונה שלנו. בנסיעות רכבת ישנן כמה קטגוריות - רכבות ישיבה, רכבות שינה על דרגשים ורכבות שינה במיטות רכות בתאים של ארבעה אנשים בכל תא. כמובן שיש הבדל משמעותי בנוחות ובמחיר. יש לקחת בחשבון את המרחקים, כי בנסיעת שינה ניתן לחסוך זמן ומקום לינה עד ליעד הבא. רצוי להצטייד בפתק בשפה הסינית עם מיקום היעד הבא, מספר הרציף, התחנה, ומספר הקרון.

בכלל, כל מידע שמישהו מוכן לכתוב לך בסינית על פתק הוא יתרון, כי בתחנות הרכבת נדיר שיהיה מידע בשפה אחרת זולת סינית.

התחנה מלאה בהמוני סינים שיושבים על מזוודותיהם ומחכים בשקט מופתי לשעת פתיחת השערים. מבין ההמון, ניגש אלינו בחור סיני ומציע את עזרתו במעט האנגלית שידע. הוא מוביל אותנו עד לקרון נקי ונוח, עם מיטות וסדינים, שמיכות וכריות. תענוג של ממש.

אחרי נסיעה של שמונה שעות מגיעים יחד עם הגשם לעיר לנד'זואו. מחליפים שלושה אוטובוסים ואחרי עוד חמש שעות מגיעים ליעדנו. איך החלפנו אוטובוסים? גם כאן "שיטת הפתק" עבדה לטובתנו, כאשר כל נהג רשם לנו הוראות עבור הנהג הבא.

העיירה שייאחה היא השנייה בחשיבותה עבור הטיבטים אחרי לאסה. 50% מהאוכלוסייתה טיבטית, 40% סינית ועוד 10% משבט החוואי. יש כאן אין סוף נזירים טיבטים שמחייכים ומתפעלים (נו, כרגיל) מהילדים הזרים והוריהם. אנו מתמקמים במין אכסניה שאנשיה לא דוברים אנגלית אבל מסתדרים (Labrang international hostel). ליד האכסניה ישנה מסעדה טובה בה המלצרית מדברת קצת אנגלית, אך אל חשש, ממילא נדיר לקבל את האוכל שביקשת או חשבת שכך הוא נראה. עם זאת, האוכל כמעט תמיד טעים.

לצעוד עם הנזירים בשיאחה (צילום: עודד רהב) 

האזור מאוד גבוה. הטמפרטורה יורדת ל 8 מעלות, ואנו מסתובבים וישנים עם כל הבגדים שעלינו. בעיירה זו מומלץ לקחת סיור מודרך לתוך המקדשים והמנזרים, אשר בכל אחד מהם בודהה אחר, ולכל בודהה תחום ההתמחות שלו (רפואה, פילוסופיה וכו') ודרגה משלו בסולם ההיררכיות של 1000 הבודהות.

Langmusi

עוד נסיעת אוטובוס של ארבע שעות וחצי בספסל האחורי מסתיימת בהצלחה ואנחנו בעיירה הנידחת לאנגמוסה נמצאת באזור שבט אנשי הגולוק, על גבול מחוז סצ'ואן וגאנסו. זהו כפר טיבטי בגובה 3,000 מטר אשר מאכלס מגוון קטן של מיעוטים טיבטים שכמו לקוחים מהאגדות. פרצופים קשוחים ושרופים מקור, תערובת של מונגולים וטיבטים. אזור עני המתנהג כמו לפני מאות שנים.

האנשים הם בעיקר רועי צאן ויאקים, לבושים בבגדיהם המסורתיים - מעין גלימה ארוכה עשויה פרוות יאק, ועוד בד עבה סביב המותניים, חרב בצד הגוף ואת כל הראש מכסה צעיף מגולגל כך שרק רואים את העיניים. החבר'ה האלו כל הזמן עם הבגדים הללו. רק כשיצאנו מהאוטובוס הבנו שבגובה כזה לא ממש כדאי לבוא רק עם סווטשרט, נעלי קרוקס ונייק - ועדיף שתצטייד באיזו גלימה טובה, רצוי מעור ופרוות יאק.

צילום למזכרת בלאנגמוסי

המקום הנידח עורר עוד בעיה. כשמצאנו את עצמנו עם כמה גרושים בכיס, התברר כי המקום הכי קרוב להמרת כסף נמצא בעיר הקרובה - מרחק חמש שעות נסיעה. מי אמר שזמן שווה כסף? שוב נתקלנו בעניין הסיני הפעוט שנקרא פרופורציות. בכל מקום שאליו תגיע ימליצו לבקר לבקר בכפר יפה או נהר מעניין שנמצא ממש קרוב. הקרוב שלהם מרוחק בדרך כלל כ-5-6 שעות נסיעה. בשביל מי שעולם המושגים הגאוגרפי שלו מסתכם ביום-יום במרחק שבין דן ואילת - זה עלול ליצור בעיה קלה.

אחרי חיפושים וחקירה הסתבר שיש כאן מישהי שמוכנה להחליף לנו דולרים וקצת אירו, אך בשער נמוך כיוון שהיא מגיעה לבנק הקרוב רק בעוד חודשיים. הסכמנו לעיסקה וכך היה לנו עוד "חמצן". אגב, החמצן האמיתי כאן לא ממש מצוי בשפע, וכאבי הראש בשל היעדרו התפוגגו רק ביום המחרת.

ימין ושמאל, רק בור ובור

בבוקר ציפתה לנו חוויה - בכל מקום בסין בוהים בנו. בעיקר בעיירה הזו שבה אנשים באמת נראים כמו מעולם אחר, ומן הסתם כך אנחנו בעיניהם. ישבנו על המדרגות בכניסה לאכסניה ומולנו עבר איש מקומי, לבוש בגלימה וחרב, ושיערו מפוזר. בעודו הולך ובוהה בנו הוא פשוט נעלם. לא מדובר בכישוף, אלא בנפילה לתוך בור פתוח באמצע הכביש. הבורות הללו מאוד נפוצים, ורבים מהם אינם מכוסים. נראה כאילו הרחובות כולם נמצאים בעיצומה של "קדחת" שיפוצים. האיש לא התרגש, הוציא את עצמו מהבור ופנה להציל את הנעל שלו ממעמקים. אחרי שחילץ אותה - ניער את עצמו והמשיך כאילו בכל יום הוא נעלם בבור.  

בהמשך המסלול - גם על אופנוע. אנחנו ליד דאלי (צילום: עודד רהב)

באזור זה ניתן לצאת לטרקים רגליים או לטרק של מספר ימים על גבי סוסים וללון ללילה באוהליהם של הרועים. יש להצטייד כמובן בביגוד חם, ומי שהשאיר אותו בבית יוכל לשכור כזה. עוד מפגש מעניין היה לנו עם אחד המעדנים המקומיים - מעיים של כבש. מדובר במשהו עגול וגדול בצבע חום בהיר שמוציא אדים ורוטט על השולחן עד שמוציאים ממנו את האוויר והאבנים החמות. התברר שזה טעים ממש כמו סטייק.

זחילה בנוף מרהיב

לאחר שלל החוויות הללו יצאנו באוטובוס מלאנגמוסה לזויגה. מדובר  בנסיעה הכרחית כתחנה בדרך לשמורת דז'וזאיגו. עברנו כמה מקטעים של נסיעה איטית ביותר ובחישוב הכולל עברנו בערך 180 ק"מ בשמונה שעות. למרות האיטיות, זו היתה אחת הנסיעות היפות ביותר שעשינו: מרחבים ירוקים, פראיים ואין סופיים, מלאי יאקים, עננים, ונהרות.

חלק ניכר מהנסיעה עבר בגשם. קיוויתי שזה ייפסק כדי שנוכל לראות את הנוף, אבל דנדוש אמר שטוב שיורד גשם כי "זה ממלא את הכנרת". הוא גם אמר את זה כשהיינו בסלובניה. אם כל זה אכן היה נכון לרוב תושבי ישראל הייתה גונדולה בחניה ולא סובארו.

דז'וזאיגו Ziouzaigou

מדובר בעיירת תיירות לכל דבר, מלאה אכסניות ומלונות, כיוון שמדובר בשמורת טבע פופולארית, מרשימה ויחסית יקרה. הפארק נמתח לאורך כ-20 ק"מ ומגיע בפסגה שלו ל-3,500 מטר. יערות ארזים, אשורים ואין סוף מים. נראה כמו אתר חובה, וגם מתויר כמו אתר שכזה. 

פארק ענק וגם נהר.  דז'וזאיגו (צילום: עודד רהב)

צ'אנגדו

הגענו לצ'נגדו בטיסה קצרה מדז'וזאיגו לחום ולחות של העיר, לאכסניה Sims Cozy guesthouse נדהמים מהגודל שלה ומכך ששומעים כאן עברית. אתר החובה כאן הוא ביקור אצל דובי הפנדה. הרבה לא קורה אצלן אבל נחמד לראותן מקרוב. עיר זו היא השלישית בסולם זיהום האוויר בסין ואכן רוב הזמן לא רואים שמיים. מומלץ לטייל ב-Peoples park בו ניתן לראות כיצד הסינים מעבירים את זמנם במחול, טאי צ'י, משחקי בדמינגטון, ושירה בציבור. יש מה ללמוד מהם בכל הקשור לתרבות הפנאי.

עוד נקודות בהמשך המסע

לאחר מכן הגענו ללישאן. האטרקציה המרכזית כאן היא פסל הבודהה היושב הגדול בעולם. ניתן לרדת במדרגות לצידו ולראות את כל העוצמה החקוקה בהר. מדובר בבודהה-ענק בגובה של 71 מטרים.

יושב, אבל מסתכל עליך מגבוה. פסלו של בודהה (צילום: עודד רהב)

קונמינג. נסיעה של 20 שעות ברכבת עוברת מהר באמצעות משחקי קלפים, מחשב, איי-פון, ואוכל שהכנו לנו לדרך. מטיילים ביער האבנים וממשיכים לעיר דאלי, מרחק שמונה שעות ברכבת.

דאלי. טרק של יום בהרים וביערות, הכולל שיט ודיג בעזרת קורמוראנים באגם אר-חאי. נסיעת טוסטוס בעיר העתיקה והתוססת.

סוף דבר ותובנות

לתאר את סין בכמה מילים זה כמו ללמוד סינית בכמה ימים, ובמילים אחרות - בלתי אפשרי. סין היא אימפריה הנמצאת בתהליך מואץ של מעבר מעולם עתיק ומסורתי לעולם מערבי וטכנולוגי. נופים ירוקים וכפרים ישנים נמחקים, ואת מקומם תופסת שלמת בטון ומלט. ועדיין, אם מקפידים לעזוב את הערים הסואנות לטובת המחוזות הנידחים, ניתן לראות ולחוות את העבר המעניין, התרבות, המסורת והנופים המרהיבים.

סין היא בהחלט מקום מומלץ למי שרוצה לבדוק: לבדוק איך זה להיות במקום שבדרך כלל לא מבינים אותך ואת שפתך; לבדוק איך זה להיות בתוך המון סואן ומלא בפרצופים מרתקים, שעדיין מוצא זמן לעצור לרגע כדי לתרגל טאי צ'י או לשחק מה-ג'ונג ושאר משחקי קוביה כך באמצע הרחוב והיום; לבדוק איך זה לעבור מרחקים עצומים ברכבות ואוטובוסים עם מיליון סינים מסביב, ולהנות מזה; לבדוק ולמצות את הזכות הגדולה להיות 24 שעות עם המשפחה היקרה לך, לדאוג לצרכיהם, ללמוד מסקרנותם ומדרכיהם, לישון כולם ביחד, לאלתר פתרונות, להשתלב עם רצונות.

מומלץ לבדוק. דיג באגם דאלי (צילום: שירה וולף רהב)

טיפוס עם הילדים במעלה החומה הסינית מאפשר לחוות דברים משם שלא חווים מכאן. בסין אתה מוזמן להנות מפשטות הדברים, עצמת המרחבים ומהעין שלא שבעה.

בקצרה: כמה טיפים

יריקות. כל סיני יודע לירוק. גם הנשים. הכי פופולארי זה לירוק מייד כאשר יורדים מהאוטובוס. אבל גם סתם כך זה בסדר. תירק, והעיקר שלא תשמור בבטן, כמו שאומרת אמא.

משתנות. יש מגוון של משתנות - בישיבה, בכריעה וסתם כך ברחוב. התינוקות בלי טיטול

אז הם הכי מסודרים. המשתנות הציבוריות מסריחות. מאד. אין מילה בשפה העברית לתאר את הריח. אולי בסינית יש. בכל זאת, יש להם 40,000 אותיות בשפתם.

מיליארד וחצי. המספר הרשמי של הסינים. אני משוכנע שיש יותר כי הם מציפים ממש כל נקודה. מעניין מה התוכניות שלהם להמשך?

אוכל "לא חריף". בסינית - "וו יאו בו לה" - ובעברית "אני מבקש לא חריף". אין חיה כזו. אתם רוצים "לא חריף"? סעו לווארשה. בסצ'ואן הבנתי למה לסינים יש את העניין הזה עם הדרקון. במקרה יצא לי לאכול מנה שברגע שנכנסה לי לפה לפתע נגלה למולי דרקון אדום יורק אש. הזעתי מכל נקב והשפתיים שלי כמו עברו הרדמה מקומית. בסוף הדרקון הכניע אותי וחרך לי את הצורה. יצאתי החוצה מהמסעדה, מזיע ופצוע בכל חלקי גופי וקניתי בננה ומים כדי להחזיר תחושה לגוף ומרגוע לנפש. אי אפשר לנצח דרקון סיני.

סיה-סיה (תודה), וסעו מחר - לפני שיהיה מאוחר.

תודה גם לכל היועצים לפני ולאורך הדרך, ובמיוחד לבועז מאור ומשפחתו על ההכוונה והנסיון שצברו בטיול של שנה שלמה בסין.

רוצים לקרוא עוד על המסע של שירה, עודד, יובל ועידן? כנסו לבלוג המשפחתי .