דור הפייסבוק לא מבין עברית, אבל "יודע הכל"
בכיר משרד החינוך שתיאר בזעזוע את שפתם הירודה של תלמידי ישראל לא הפתיע מומחי לשון ופדגוגיה. בשיחה עם ynet הם הציגו תופעה בינלאומית, שקיבלה רוח גבית משיטות הוראה כושלות. "מי שלא ירכוש כישורים מתאימים, פשוט יינזק", הזהירו
הדברים החמורים שאמר בשבוע שעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, ד"ר צבי צמרת, שתיאר את תלמידי ישראל כ"דור חסר פוטנציאל" וככאלה ש"אינם יודעים לקרוא טקסט מנוקד ולא מכירים מילים", הצליחו לעורר דאגה בקרב רבים. מי שדווקא לא הופתעו מטענותיו הם מומחי לשון ופדגוגיה, שמתריעים כבר תקופה ארוכה על הליקויים בשיטות ההוראה ועל החידושים הטכנולוגיים, שבין כה וכה מביאים לדילול השפה של הדור הצעיר בישראל.
"כשמורה נכנסת לבית הספר ומדברת על שיעור ילודה, התלמידים שואלים אותה לאיזה שיעור היא מתכוונת", סיפר ד"ר צמרת - במה שלחלוטין לא נאמר כקוריוז, ואף מגובה בנתונים. מבחני הפיז"ה האחרונים אמנם הצביעו על שיפור במצבם של תלמידי ישראל, אך מיקמו אותם בחלקה התחתון של הטבלה שסקרה את אותו פלח אוכלוסיה ביתר המדינות המפותחות (OECD).
גם מה שניתן אולי להציג כמהות הבעיה קיבל ביטוי בממצאי הפיז"ה, שהציבו את תלמידי ישראל מתחת לרף הציונים הממוצע של מדינות ה-OECD בכל הקשור ליכולתו של הפרט להבין ולנתח טקסטים. עם זאת, הם הפגינו יכולת רבה יותר
"זה נראה כמו ביטוי למשהו שמאפיין מאוד את התרבות הישראלית, שאומרת: יש לי דיעה על כל דבר, אבל כדי להעביר את הביקורת - לא צריך באמת לדעת את העובדות", אמרה פרופ' זמירה מברך, דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן, שעסקה רבות בניתוח מבחנים בינלאומיים.
אבל המנטליות הישראלית אינה כנראה הגורם היחיד לתופעה. "התלמידים היום מושפעים מתרבות הרייטינג ודרכי הקיצור האופייניות לפייסבוק והכתיבה במסרונים, והתוצאה היא שאנו מאבדים שדות שפה שלמים כשהתלמידים לא מצליחים לקרוא שירה מודרנית", טענה ד"ר אסתר רבינוביץ', מרכזת צוות ההוראה ללשון במכללת סמינר הקיבוצים.
איך איבדו התלמידים את השפה?
המציאות הטכנולוגית והחותם שהיא הותירה בקרב הדור הצעיר, יחד עם גורמים נוספים, הולידה לדעת פרופ' דורית רביד, בלשנית מבית הספר לחינוך והחוג להפרעות התקשורת באוניברסיטת תל-אביב, מצב שבו מאבדים התלמידים גם את יכולתם לנתח ולהבין את המילה הכתובה. לדבריה, "הידלדלות השפה נובעת מכך שהתלמידים פשוט לא קוראים, ובטח לא כותבים שירים או סיפורים. ילד שלא קורא מאבד את יכולת הניתוח וההבנה שלו, שכן שחלק ניכר מאוצר המילים נרכש מהשפה הכתובה ולא מזו המדוברת".
נשיא האקדמיה ללשון העברית, הפרופ' משה בר-אשר, אמר כי "רוב התלמידים בישראל לא יודעים להבחין האם מדובר במשפט 'שאלה' או במשפט 'כמיהה'. הוראת הטקסטים בבתי הספר נחלשה מאוד בשנים האחרונות, ולצערי אני מוצא סטודנטים לתואר שני עם יכולת כתיבה רופסת".
גם במשרד החינוך מודעים היטב לתופעה ולסכנות הנשקפות ממנה. מזל שניאק, האחראית על לימודי השפה העברית במשרד, אמרה כי נוסף על המגמה הבינלאומית של דילול השפה בעקבות השינויים הטכנולוגיים, אחראית למצבם של הצעירים גם מדיניות ההוראה שרווחה בעבר בבתי הספר.
"הדלות באוצר המילים נובעת גם מהגישה שהייתה מקובלת עד לפני עשור במערכת החינוך, שבה שמו דגש רב יותר על הדקדוק, והרבה פחות על פיתוח 'מילון' אישי לכל תלמיד והרחבת אוצר המילים שלו", היא אמרה.
ואכן, נתוני פיז"ה מעלים כי 62 אחוזים מילדי ישראל מקדישים פחות מחצי שעה ביום לקריאה. 55 אחוזים מהם טענו כי המורים בישראל אינם מעודדים אותם להתייחס לטקסטים, ו-74 אחוזים ציינו כי מוריהם אינם ממליצים על קריאת ספרים.
שניאק סיפרה כי בשנים האחרונות, הוחלט במשרד החינוך לאמץ תוכנית לימוד בכל קשת המקצועות - מספרות ועד מתמטיקה - כדי לעודד את התלמידים לפתח יכולות קריאה וכתיבה ראויות. "בעבר התלמידים היו קוראים להנאתם בבתים, אבל היום - בעקבות הירידה בשיעורי הקריאה - אנו פועלים לספק להם יותר אפשרויות לעשות את זה בבתי הספר. היכולת להתמודד עם טקסטים עמוקים חיונית למכלול החיים, גם כשאנו מדברים על מצבים של חתימה על חוזה שכירות או עיון בטפסים שונים. מי שלא ירכוש לעצמו את הכישורים המתאימים, פשוט יינזק".
לפנייה לכתב/ת 
