"קוקטיילים? כאן יורים". דיפלומט ישראלי באפריקה
אלעד רצון ויתר על תפקיד סמנכ"ל והקריב את הקריירה של בת זוגו למען תפקיד בנציגות ישראל בחוף השנהב: "לקח לנו חמישה חודשים למצוא דירה שתשאיר את הג'ונגל בחוץ". בזמן שיריות חולפות מעל ראשו הוא מבקש: תנו לנו יחס הולם
"אזהרות ואיומים פורסמו בעיתונים יום לפני הסילבסטר, וצוות השגרירות נערך מראש והסתגר בבתים. המבוי הסתום הפוליטי בחוף השנהב כבר גבה קורבנות בנפש, ולא אחת שמענו חילופי אש בשכונות מרוחקות. הפעם, בשונה משאר הפעמים, חילופי האש התנהלו מאות מטרים ספורים ממרפסת ביתי. בעוד אני רץ פנימה לכבות את האורות, שמא יתפתה אחד היורים לסחוט איזה צרור לכיווני, אני שואל את עצמי: על איזה קוקטילים ונשפים הם דיברו כשניסו לתאר את חיי?".
אלעד רצון (36), צוער במשרד החוץ המשרת כיום באבידג'אן, בירתה הכלכלית של חוף השנהב, החליט להצטרף לשירות החוץ הישראלי לאחר שחווה מקרוב את פעילותיו. "המפגש הראשון שלי עם הדיפלומטיה הישראלית היה לפני 11 שנים. כמו צעירים ישראלים רבים אחרים, רציתי להגשים חלום ולטייל ביבשת אפריקה. את הטיול הגדול שלי התחלתי במרוקו, ועשיתי דרכי דרומה לאורך החוף האטלנטי ללא בעיות מיוחדות. המציאות השתנתה עם כניסתי לגמביה", סיפר רצון.
האזינו לקולות הירי מחוץ לביתו של הדיפלומט הישראלי
"מייד עם הציגי את דרכוני הישראלי במשטרת הגבולות סומנתי כאיום על המשטר, והובלתי כעציר למטה המשטרה החשאית בבנג'ול הבירה. ידעתי אך מעט על העובדה שבאותם ימים המנהיג היחיד בעולם שתמך בגמביה היה קדאפי הלובי שאף טרח לאמן את חיילי המשטר הצבאי, ועל הדרך הרעיל את דעתם בכל הקשור לישראל. עם מעצרי ניתנה לי שיחת טלפון אחת. כמו ישראלים רבים שנקלעים למצבי מצוקה בעולם, התקשרתי לשגרירות ישראל הקרובה ביותר בסנגל ומסרתי את מיקומי וההאשמות נגדי".
לאחר ארבעה ימי מעצר, הופתע הצעיר למראה אדם מכובד שהגיע למתקני המשטרה החשאית ודרש את שחרורו, בשם נשיא המדינה. "בעוד המקומיים ניסו לברר את פשר הדבר, נכנס האדם לתאי ומסר לי כי הוא שליחו של שגריר ישראל בסנגל, מר דורון גרוסמן ז"ל, ותפקידו לדאוג לשחרורי המהיר ולהעברתי חזרה לסנגל. עד היום לא ברור לי מה היה מעמדו של אותו אדם אבל עוד באותו היום הועברתי לבית מלון סמוך ובתוך יומיים הייתי חופשי חזרה בצד הסנגלי של הגבול", נזכר הדיפלומט.
עם חזרתו לסנגל ביקש הצעיר להודות באופן אישי לגרוסמן ז"ל, אשר הגדיל והציע לו להישאר ולעבוד בשגרירות לתקופה קצרה. בהמשך מסעו, נזדמנה לו הצעה נוספת לעבוד בשגרירות ישראל, הפעם בבייג'ינג, שם נשאר כשנה. הייתה זו תקופה רגישה ביחסי ישראל-סין, בעקבות ביטול עסקת מכירת מטוסי הפלקון. "הייתה לי הזכות לראות מקרוב את העבודה המורכבת, המסובכת והעדינה של השגריר לסילוק המטענים השליליים שנוצרו בקרב ההנהגה הסינית", סיפר אלעד.
התפקיד - דיפלומט, המניע: ציונות
שני המקרים בהם נתקל רצון בעבודת משרד החוץ הותירו בו רושם עז. "השגריר יצחק שלף פתח בפני צוהר אמיתי להבנת החשיבות העצומה של הדיפלומטיה לחוסנה של ישראל. הבנתי שמצאתי את ייעודי: להיות דיפלומט ישראלי ולתרום ככל שרק אוכל לבניית חוסנה של ישראל בעולם.רצון ביקש לאסוף את מירב הכלים האקדמיים והמקצועיים הרלוונטיים לייצוג נאמן של ישראל בעולם. הוא עבר לקנדה ללימודי תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, אותו מימן מחסכונותיו, ממלגות, ומתמיכת ההורים והמשפחה. הוא סיים את התואר בהצטיינות, ועבר לוושינגטון להתמחות במכון מחקר פוליטי. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה חזר לארץ, ובזמן שהמתין לפתיחת קורס צוערים מצא עבודה כסמנכ"ל של חברה ישראלית מצליחה.
"בינואר 2008 נתפרסמה בעיתון ההודעה המיוחלת לפתיחת הקורס, וחודש אחרי הגשת המועמדות קיבלתי מכתב בדואר עם זימון לסבב המבחנים הראשון. אחרי 9 חודשים ו-4 סבבי מבחנים נוספים, נתבשרתי בשיחת טלפון כי מועמדותי אושרה, ושעליי להגיע ליום עיון במטה משרד החוץ בירושלים. מצאתי עצמי באולם הכנסים במשרד החוץ יחד עם מועמדים אחרים ובני/בנות משפחותיהם מול פאנל דוברים מהמשרד, והמסר היה חד וברור: השכר במשרד החוץ נמוך מהממוצע במשק!".
"הכי קל לעזוב ולוותר"
"על המסך הוקרנו מצגת אחר מצגת, בהן נראו גרפים המציגים משכורות צפויות, תחשיבי פנסיה ואפיקים חלופיים לבני/בנות הזוג שנדרשים לוותר על עתידם המקצועי. הקהל היה בהלם. מעטים קמו ועזבו, אחרים סירבו להאמין והמשיכו לשאול את הפאנל שאלות נוקבות". רצון חזר לביתו וערך חשבון נפש. "הכי קל היה לעזוב הכל ולוותר. חודשים ספורים לפני כן הכרתי את בת זוגי והרי כבר הייתה לי עבודה טובה, דירה וחיים אותם אהבתי מאוד. האם נכון יהיה לדרוש כל כך הרבה הקרבה מבת הזוג?".הפטריוטיות של הדיפלומט הכריעה בסוגיה. "הבנתי שממש כמוני, גם חברי הפאנל המכובדים עמדו בפני אותה הדילמה בעצמם. חשבתי לעצמי: אם כולם ישאלו 'מה יוצא לי מזה', מה יהיה גורלו של שירות החוץ הישראלי? בעצה אחת עם בת זוגי החלטתי להישאר, בתקווה שלא ירחק היום והעוול יתוקן.
"המעבר לאפריקה לא היה קל", סיפר אלעד. "לקח לנו 5 חודשים למצוא דירה שתאפשר חיים נורמליים. לא דירת פאר, הרי התקציב ממילא אינו מאפשר זאת, אלא משהו שלפחות יאפשר להשאיר את הג'ונגל בחוץ. הדירה המיוחלת נמצאה, אבל עבודה לא. בת הזוג שלי, שהיא וטרינרית במקצועה, שילמה מחיר מקצועי יקר. ביבשת שבה ידם של בני אדם אינה משגת טיפול רפואי, קשה לדבר על חיות", סיפר. משבר הקריירה של בת הזוג איים על המשך הקשר של השניים.
עם זאת, תחושת השליחות של הדיפלומט הצעיר עזרה להתמודד עם הקשיים האישיים. "בחוף השנהב מצוי פוטנציאל כלכלי עצום עבור המשק הישראלי. עת הגעתי למדינה, שקדתי רבות על קיום משלחת כלכלית של מיטב חברות הטלקום בישראל. העיתונות המקומית הופצצה בכתבות יזומות על סגולותיה של הטכנולוגיה הישראלית, וחברי המשלחת זכו לפופולריות גדולה בקרב קהילת העסקים המקומית. נחתמו מספר עסקאות בהיקפים של מיליוני דולרים, וקשה לתאר במילים את תחושת הסיפוק ביודעך כי פעילותך תורמת באופן ישיר לחוסנן הכלכלי של חברות בארץ".
"חיי אינם נוחים בלשון המעטה"
אך משבר הבחירות שפרץ באוקטובר האחרון והביא את המדינה לסף מלחמת אזרחים שינה את כללי המשחק. "החל מיום הבחירות ולמעשה מזה חודשים שאנו חיים במציאות עגומה עד מאוד. בנות הזוג של כל השליחים פונו מחשש לחייהן. על ביקוריה של בת הזוג שלי אין על מה לדבר. אנו השליחים בילינו נצורים יחדיו, ישנים במסדרונות וחולקים מיטות, עדים לאירועי ירי והרג אזרחים מידי יום ביומו, שאף אינם פוסחים על משפחותיהם של העובדים המקומיים בנציגות", סיפר רצון.
הרג יום יומי ברחובות (צילום: AP)
"הפעילות הכלכלית של השגרירות הגיעה לעצירה כמעט מוחלטת, אך מצד שני הדאגה עברה לאבטחת שלומם של קהילת הישראלים הקטנה שנותרה. פעילותם העסקית תורמת באופן ישיר לחוסנה הכלכלי של המדינה, והאינטרסים שלהם הם האינטרסים של כולנו", הסביר. מאז הבחירות לא נפגש אלעד עם בת זוגו.
"אם השקט היחסי יישמר, אולי אצליח לפגוש אותה בגאנה השכנה בעוד שבוע למספר ימים, שם בטוח והנסיעה היא קצרה, כך שאוכל לחזור באופן מיידי אם המצב ידרוש זאת".
כחלק מהמאבק של עובדי משרד החוץ לשיפור תנאי שירותם, מצפה רצון מהמדינה ליחס הולם כלפי אלו שמקריבים רבות למענה. "אני דיפלומט ישראלי המשרת במדינה בלתי יציבה. אני חי בנפרד מבת הזוג שלי מפאת הסכנה לחייה. חיי אינם נוחים בלשון המעטה וכמו רבים מעובדי משרד החוץ, אני עושה כן מתוך בחירה, לא בגלל הזוהר ולבטח לא בגלל המשכורת. אני רואה את תפקידי כשליחות וכולי תקווה שלא ירחק היום ומדינת ישראל תוקיר לאלו המוכנים להקריב כל כך הרבה למענה".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום :AP")
