חפשו אותו בחצר: נחליאלי בלבוש חורפי
הנחליאלי הלבן היא ציפור קטנה ומוכרת בנוף המקומי, שמרבה להימצא בחצרות בתים ובגינות עירוניות. בלילות הם נוהגים להתקבץ באתרי לינה המוניים על עצים, גגות לולים, חממות או מפעלים ולהשמיע ציוצים רמים. הצצה לציפורים שחיות לידנו
כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. לקראת פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים וכדי שתוכלו לזהות את המינים השונים, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.
- לעמוד "סופרים ציפורים בחצר"
הפעם נגלה על עולמה של אחת מהציפורים המוכרות ביותר בארץ - הנחליאלי הלבן - ציפור קטנה שמרבה לנענע את זנבה הארוך ושנחשבת למבשרת על בוא הסתיו. צבעיה שחור, אפור ולבן, מקורה ישר וגופה עדין ומוארך. מעופה גלי ובמהלכו היא משמיעה קול ציוץ טיפוסי. היא מעדיפה נופים פתוחים, שדות, ביצות ושטחים חקלאיים במישורים ובעמקים, אך מרבה להימצא גם בחצרות בתים ובגינות עירוניות.
הזכר, שבדרך כלל מעט גדול מהנקבה, עוטה בחורף לבוש שכולל כיפה שחורה וסינר שחור בצורת סהרון על החזה. המצח, הלחיים והגרון לבנים, בעוד שחלקי הגוף העליונים אפורים. הגחון לבנבן-אפרפר. הכנפיים שחרחרות ולרוחבן מתבלטים בעת המעוף שני פסים לבנים. אברות הזנב שחורות, למעט החיצוניות, שהן לבנות.
הנקבה דומה לו, אך לבוש החורף שלה כולל כיפת ראשה אפורה ולא שחורה, ומצחה אפור ברובו. הסימן הטוב ביותר להבחין ביניהם בעונה זוהוא הפס הלבן במצחה, שצר בהרבה מהפס במצחו של הזכר. בנוסף, הסהרון בחזה שלה צר יותר וצבעיו פחות עזים מאשר אצל הזכר.
נוצותיהם מתחילות להתחלף בינואר ובין פברואר למרס הם משלימים את התהליך ועוטים את "לבוש הקיץ" שלהם: העורף, הסנטר והסינר בחזה של הזכר משחירים וצבעם עז ובוהק. הנקבה בלבוש זה דומה מאוד לזכר אך צבעיה פחות בוהקים והסהרון שבחזה קטן יותר וגבולותיו אינם כה חדים וברורים כמו של הזכר. לזכרים הצעירים יש צבעים דומים לשל הנקבה.
נדידה לילית
תפוצת הנחליאלי הלבן משתרעת על פני מרבית שטחן של אירופה ואסיה. רוב אוכלוסיותיו נודדות בסתיו לכיוון דרום, כאשר הנדידה מתרחשת בעיקר בלילה, אך ניתן לראותה לעיתים גם ביום.
בארץ הנחליאלי הלבן נפוץ מאוד כחולף - הוא נודד דרך ישראל מראשית ספטמבר ועד סוף נובמבר. נדידת האביב נמשכת בין פברואר למאי אך היא פחות בולטת מנדידת הסתיו וגודלן של הלהקות הנודדות קטן יותר. בארץ חולפים מיני נחליאלים נוספים: נחליאלי צהוב, נחליאלי זנבתן ונחליאלי לימוני.
הנחליאלי גם נפוץ מאוד במרבית חלקי הארץ כחורף, למעט מרבית האזורים המדבריים. האוכלוסייה שנשארת פה בחורף מגיעה לרוב לישראל בגל אחד בין סוף ספטמבר לראשית נובמבר, והחל מפברואר מתחילה להדלדל בשלבים עד שהיא נוטשת את הארץ לחלוטין בשבוע הראשון של אפריל. נתונים שהצטברו בישראל מגלים שמקורם של רוב הנחליאלים החורפים בארץ הוא בארצות סקנדינביה, אך חלק מגיעים גם מטורקיה ובולגריה.
נלחמים בעצמם
רוב הנחליאלים שנשארים פה במהלך החורף, נמצאים במהלך היום בטריטוריות, שגודלן נע בין מטרים בודדים ליותר מ-100 מטר, תלוי בכמות המזון. בראשית החורף עשויים לחול שינויים בגבולותיה תוך כדי התנגשויות וקרבות. נחליאלים שכבשו נחלה נוטים לשוב אליה שנה אחר שנה, ולעיתים עשויים להתמיד באותה נחלה מספר שנים.
כחלק מהתנהגותו הטריטוריאלית לתקוף כל "פרט זר" שמזדמן לנחלתו - הנחליאלי הלבן נלחם לעיתים קרובות נלחם בבבואה שלו עצמו, שנשקפת ממראה של מכונית או חלון.
אבל לא כל הנחליאלים מתנחלים בטריטוריות - חלקם נותרים בלהקות וניזונים במזבלות או ברפתות, עוקבים אחר טרקטורים חורשים או אחר עדרי כבשים או פרות, וחושפים תוך כדי חרקים. אבל גם הנחליאלים החברותיים האלה מקפידים לשמור על טווח של מטר או שניים בין אחד לשני.
נחליאלי לבן (צילום: אבי בלומן)
הנחליאלים הטריטוריאליים מקפידים לשמור במשך היום על נחלתם במצעדי איום שמתבצעים לאורך גבולותיה, תוך הנעת ראשם ונענוע זנבם. כדי להדגיש את בעלותם הם משמיעים מעמדות תצפית נישאות קול דו-הברתי, השונה מקול הקריאה במעוף. לעתים מתרחשים גם קרבות ממשיים: לרוב זכר מגרש זכר ונקבה מגרשת נקבה.
הטריטוריה כוללת בדרך כלל זכר ונקבה, אבל לא לצורך רבייה, אלא למטרת שמירת הטריטוריה, כמו זוג שותפים בדירה. השותפות ביניהם מתפרקת בתקופת הקינון, כשכל אחד מוצא לו בן זוג לרבייה.
אתרי לינה המוניים
בני הזוג נמצאים בדרך כלל זה ליד זה בתחומי הנחלה ותרים אחר מזונם. בדרך כלל הם מנקרים עצמים שונים מהקרקע תוך כדי הליכה, לעיתים הם רצים ומקפצים אחר טרף ולעתים הם אף צדים במעופים קצרים ולא גבוהים. בראשית החורף הם אוכלים זבובים וחרקים קטנים, אך כשהמזון מתמעט הם אוכלים כל דבר אפשרי - תולעים, חלזונות, זרעים ושאריות מזון כמו לחם רטוב ופירורי ביצה.
הנחליאלים שוהים בטריטוריה שלהם מטרם הזריחה ועד כשעה לפני השקיעה, אז הם מתחילים לעוף אל אתרי הלינה שלהם, לבד או בקבוצות קטנות. אתרי הלינה ממוקמים בעצים ירוקי עד וסבוכי עלווה, עם העדפה לפיקוס השדרות, אך לעיתים הם לנים גם על גג של לול, בחממה או במפעל תעשייתי כלשהו.
אתרי הלינה המקובצים של הנחליאלים מפוזרים בכל רחבי הארץ ורבים מהם נמצאים בלב יישובים או ערים גדולות. בכל אחד מהם לנים מעשרות ועד אלפי נחליאלים, שעשויים להגיע אליהן מטווח של 15 ק"מ ויותר. מרכזי הלינה הגדולים ידועים בקביעותם משנה לשנה אם כי הם עשויים להשתנות בעקבות הפרעה רצופה.
נחליאלי צהוב - גם חולף פה (צילום: עמיר בלבן)
בדרכם לאתר הלינה מתקבצים הנחליאלים תחילה במקומות ריכוז מסורתיים, עומדים ברווחים של עשרות סנטימטרים זה מזה ומטפלים בנוצותיהם. לאחר מכן הם פורשים בקבוצות של עשרות ואף מאות פרטים ועפים לעבר מושבות הלינה.
הראשונים מגיעים בזרם דקיק אל מקומות הלינה כמחצית השעה לפני השקיעה, שהופך לגל של עשרות ואף מאות. בתחילה הם עומדים על גגות, אנטנות ומקומות בולטים אחרים במרחק 30-15 ס"מ זה מזה, וכחמש דקות לפני השקיעה הם מתחילים לנחות למקום הלינה.
הנחיתה לאתר הלינה נמשכת כ-10 דקות לאחר השקיעה ומלווה בציוצים רמים ובריבים, עד שכל פרט מוצא את מקומו. רק כמחצית השעה לאחר מכן משתרר שקט. בבוקר הם מתעוררים כחצי השעה לפני הזריחה וכולם נוסקים ממושבת הלינה בבת אחת ועפים אל נחלותיהם או אל שטחי אכילה משותפים.
בנייה מרושלת
כמקייץ ודוגר הנחליאלי הלבן הרבה יותר נדיר ומונה עשרות זוגות בלבד, בעיקר בצפון הארץ. עונת הקינון נמשכת מסוף מרס ועד לראשית יולי, ורובם משלימים במהלכה שני מחזורי קינון. בתקופת הדגירה משמיע הנחליאלי שירה מיוחדת.
הנחליאלי הלבן דוגר במגוון מקומות מוסתרים: על פני הקרקע, בנקיקים ובקופסאות שונות, לרוב ליד מקור מים. לעיתים קרובות הוא גם מקנן במתקני הבטון לניקוז המים בברכות הדגים.
את הקן בונה הנקבה מעשבים ומקש, ומרפדת אותו לעיתים בנוצות ובצמר. צורת הקן וגודלו משתנים בהתאם למיקומו, אך לרוב זהו מבנה מרושל. במשך זמן הבנייה מרבה הזכר להשמיע שירה פטפטנית רבת הברות, הן מנקודות תצפית והן במעוף.
ההטלה כוללת בין 4 ל-7 ביצים עם קליפה בצבע אפרפר, מנומרת בנקודות ופסים חומים ועדינים. הנקבה דוגרת כמעט לבדה במשך 13-12 ימים, עד שהגוזלים בוקעים סומים, עוטי פלומה אפרפרה ודלילה, ופוערים לוע כתום עם שוליים צהובים בהירים.
שני ההורים מאכילים את הגוזלים, עד שהם פורחים מהקן בגיל 15-13 יום. לפעמים ההורים משתמשים באותו קן גם למחזור הקינון השני, במהלכו הזכר ממשיך לטפל בגוזלי המחזור הקודם בעוד שהנקבה מטילה מחדש ומתחילה שוב לדגור.
הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שמתקיים בין ה-16 בינואר ל-8 בפברואר 2014. למידע נוסף הקליקו כאן .
להצצות נוספות לציפורים שליד ביתנו
- קולות בעליית הגג? זו כנראה הדוכיפת
לפנייה לכתב/ת 
