ביתי הוא מפלצתי
דברי הימים מספרים תמיד את אותו סיפור: עם קטן ועקשן עולה מעלה - אך כשהחומרנות מחליפה את האידיאלים, מתחילה השקיעה. המרחק בין יואב בן-צרויה שנקבר "בביתו במדבר" לבין מצודת יואב-גלנט, עשויה ללמד על מצבנו
יואב, שר צבא ישראל, מעוניין לקחת קצת עבודה הביתה. פשוט אין לי דרך אחרת להסביר מדוע החליט לגור דווקא בגבעת התחמושת. האם יש רע בדבר? מבחינה אדריכלית, בוודאי. אך אם הרמטכ"ל המיועד מתעקש להתגורר ב"קלעת-גלנט", מבצר צלבני עם נגיעות מוסלמיות מתקופת הג'הליה, האם יש בכך פגם?
ובל נשכח, שר הביטחון מתגורר במגדל שן, לראש הממשלה וילה בעיר הרודיאנית שנבנתה לכבוד הקיסר, ראש הממשלה הקודם מחזיק בתים במספר שלרוב האזרחים לא יהיה אפילו במשחק מונופול, וקודמו סידר
לעצמו את חוות השקמים. אל איש מהם לא התקשרה אראלה ממפעל הפיס, כולם צמחו מרקע פשוט. לפעמים זה נראה מוזר, אבל גם בהנחה שהכל חוקי - ואפילו מוסרי לגמרי - נראה שבבחינה היסטורית אנחנו בבעיה.
דברי ימי העמים מספרים תמיד את אותו סיפור. עם קטן, סגפני וחדור אידיאלים - עולה מעלה. אך ברגע שהחומרנות מחליפה את האידיאלים, מתחילה השקיעה. זה קרה לפרסים, לספרטנים, למקדונים ואפילו לרומאים. זה בדיוק מה שקורה אצלנו, רק בתהליך מואץ הרבה יותר.
מיואב עד יואב
אין צורך להתעמק במקבילות ההיסטוריות שסביבנו, המסורת שלנו עתיקה מספיק כדי למצוא בה דוגמא מובהקת. הרי כבר גייסנו פעם שר צבא אחד בשם יואב. יואב בן-צרויה, שהיה אדם תככן, רב מזימות, אלים, וגס - כל מה ששר צבא טוב צריך היה להיות כדי להצליח. השורה התחתונה מדברת בעד עצמה: יואב היה הרמטכ"ל ושר הבטחון בזמן שבו הפכה כנופיית הפרוטקשן של דוד לאדוני האימפריה.
יואב ככל הנראה לא חי בארמון. היתה לו חלקת שעורים (שעלתה באש), הוא נהג לישון בסוכת-סיירים וסופו (שחוסל) ונקבר "בביתו במדבר". בלי מוזוליאום ובלי מונומנטים.
זה שפקד לרצוח אותו, שלמה, כבר הנהיג שלטון שונה לגמרי מקודמו. הוא בנה ארמונות, הרבה נשים וסוסים - ומכאן החלה השקיעה. בתקופתו פרצו מרידות, וחמש שנים לאחר הכתרת בנו, התפצלה הממלכה. לא הייתה עוד
הזדהות בין העם לבין המלך שהלך והתרחק.
אז עברנו מחומה ומגדל למגדלי אקירוב. החייל, הקצין ואיש הקבע הממוצעים, צופים בתמונות בתי הפאר המתנוססות בעיתונים. איזה אמון יש להם במפקדיהם? במנהיגים המנפנפים בעושר כזה, שפקודיהם לא יוכלו להשיג גם אם ישולש שכרם?
היו ימים שבהם המטכ"ל התנהל מנגריה צנועה בתל-עדשים. המדינה אורגנה ממטבח קטן ברמת אביב, עוד בטרם היתה רמת אביב. בן גוריון, גולדה, רבין, בגין, שמיר, פרס... הם לא נזקקו לטירות. נדמה כי המרחק בין ממלכת יהודה למדינתנו המסתאבת, הוא אותו המרחק מבית סוניה פרס ז"ל למצודת-יואב גלנט.
לפנייה לכתב/ת 
