מדינות ערב: העוני מחזק או מפיל משטרים?
המהומות, הקרויות "אינתיפאדת המחירים", פרצו עקב הזעם על התייקרות המזון והדלק. איזה תפקיד משחקת הכלכלה בתסיסה? האם היא נובעת מעוני כמו במקרה של מצרים, או, להיפך, מניצנים של צמיחה הכלכלית כפי שהתרחש בתוניסיה?
העולם הערבי מתעורר. המעגל הענק הסוגר עלינו מכל עבר, שלרוב נראה לנו אחיד, כהה, ואטום, מתגלה פתאום כרבגוני ורוחש חיים: מחאה המונית, עממית וספונטנית, שמתפשטת באינטרנט, צעירים שחולמים דמוקרטיה, הפגנות ענק. המשטר באיראן שרד את התסיסה אבל המשטר בתוניסיה נפל והמשטר המצרי נלחם על קיומו.
העולם הערבי בוער:
- נאום מובארק לא עזר: עשרות פצועים בקהיר
- תוניסיה: הנשיא ברח, ההפגנות נמשכות
- לבנון: הפגנות ענק של תומכי חרירי
- הפגנות גם בתימן: לא נזוז עד שהנשיא ילך
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
המהומות במדינות ערב, המכונות "אינתיפאדת המחירים", התפשטו באזור במחאה על עליית מחירי המזון והדלק, אולם מאפייניהן השונים של המדינות בהן התפשטה התבערה מעלים שאלות באשר לשורשיה הכלכליים: האם התסיסה יונקת את כוחה משיעורי עוני עצומים כמו במצרים, או להיפך, מאוכלוסיה מתקדמת יותר שדווקא נהנית מניצני צמיחה כלכלית, כפי שאירע בתוניסיה?
עולם ענק של עוני
המחירים עולים גם בישראל, ובטוקבקים, ברשתות החברתיות ובשיחות הסלון, יש מי שזועק בתסכול: "מתי אצלנו?". אבל המשק הישראלי הדינמי והתוסס שונה באופן תהומי מהכלכלות הערביות. יש נקודת דמיון אחת: הפער בין העשירים המופלגים לעניים. אבל עניי ישראל הם מיעוט שמורכב בעיקרו מקבוצות מובהקות - קשישים, ערבים, חרדים, עולים, זרים ומוגבלים. בינם לבין האצולה הפיננסית נמצא הרוב, הישראלים ה"רגילים": אוכלוסייה שבעה ומשכילה שעובדת קשה אבל נהנית מפינוקי החיים המערביים המודרניים. ואילו במצרים, ירדן וסוריה מעמד הביניים מצומצם והעוני הוא הנורמה.
"הצעירים המשכילים מובילים, העניים נסחפים". מהומות במצרים
ישראלי שמבקר בעמאן או בקהיר מזדעזע מגודל שכונות העוני, קילומטרים על קילומטרים של פחונים, בתי טיט, כוכים, בנייני-שלד חסרי קירות וגם איי תנועה ובתי קברות שהפכו לבתים. מצרים וירדנים שמבקרים בארץ נדהמים מההיפך: גודל השכונות המטופחות והמספר העצום של מרכזי קניות נוצצים במדינה כה קטנה.
המדד המקובל לרמת חיים במדינות הוא תוצר מקומי גולמי חלקי מספר התושבים (תמ"ג לנפש), מותאם ליוקר המחיה (PPP per Capita). התוצר-לנפש-מותאם-כוח-קניה בישראל עומד, לפי נתוני קרן המטבע העולמית, על כ-29 אלף דולר לשנה. בבלגיה, לדוגמא, הוא מגיע ל-36 אלף דולר לשנה ובטורקיה ל-13 אלף. במצרים, לעומת זאת, הוא מסתכם בכ-6,300 דולר, בירדן - 5,900, בסוריה - 5,000, במרוקו -3,500 ובתימן - 2,600 בלבד.
| מדינה | תוצר לנפש ב-2010 (מותאם כוח קניה) | אבטלה (נתונים רשמיים) | אחוז האנשים שעובדים או מחפשים עבודה | יצוא גז ונפט ב-2010 (במחירי 2011) | יצוא ללא גז ונפט (הערכה) | גידול אוכלוסייה שנתי | עוני אבסולוטי (אחוז האנשים שמשתכרים פחות מ-2 דולר ליום) |
| מצרים | 6,300 דולר | 9.7% | 33% | 5 מיליארד דולר | 250 דולר לנפש | 2% | 17% |
| ירדן | 5,900 דולר | 14% | 28% | 4.3 מיליארד דולר | 515 דולר לנפש | 2.1% | 14% |
| סוריה | 5,000 דולר | 8.3% | 25% | 5 מיליארד דולר | 360 דולר לנפש | 1.95% | 14% |
| לבנון | 15 אלף דולר | 9.2% | 36% | אין | 1,300 דולר לנפש | 0.6% | 28% |
| תוניסיה | 8,500 דולר | 14% | 38% | 2.5 מיליארד דולר | 1,300 דולר לנפש | 0.95% | 6% |
| מרוקו | 3,500 דולר | 9.8% | 35% | 2 מיליארד דולר | 400 דולר לנפש | 1% | 15% |
| איחוד האמירויות | 37 אלף דולר | 2.4% | 79.5% (כולל זרים) | 194 מיליארד דולר | 400 דולר לנפש | 3.5% | - |
| ערב הסעודית | 24 אלף דולר | 10.8% | 27% (כולל זרים) | 280 מיליארד דולר | 500 דולר לנפש | 1.6% | - |
| הרשות הפלסטינית (יו"ש, בלי עזה) | 2,900 דולר | 16% | 28% | אין | 200 דולר לנפש | 2.1% | 46% (לא כולל הכנסות מתרומות) |
| טורקיה | 13 אלף דולר | 12.4% | 31% (כולל זרים) | אין למעט תזקיקים | 1,500 דולר לנפש | 1.3% | - |
| ישראל | 29 אלף דולר | 6.8% | 40% (כולל זרים) | אין למעט תזקיקים | 7,000 דולר לנפש | 1.65% | - |
| בלגיה | 36 אלף דולר | 8.2% | 46% (כולל זרים) | אין | 25 אלף דולר לנפש | 0.1% | - |
פיתות זולות וג'ובים במשטרה: שלטון שמפרנס את עצמו
בישראל מגדירים כ"עני" אדם שמשתכר עד50% מההכנסה החציונית (רמת שכר שמשכורתם של חצי מהעובדים גבוהה ממנה ומשכורתם של חצי מהעובדים נמוכה ממנה). באירופה וקנדה שכרו של "עני" היא עד 60% מהחציון. בעולם השלישי עני הוא אדם שמתקיים מ-2 דולר ומטה ליום. לפי ההגדרה הזאת, בישראל ובמערב אין עניים בכלל, ואילו במצרים 17% מהתושבים הם עניים, בירדן וסוריה - 14%, במרוקו - 15% ובלבנון 28%.
אבל חלק מהמומחים סבורים שהעוני לא מאיים על המשטרים הערביים, אלא להיפך - דווקא מחזק אותם. "השלטון מגייס שבטים עניים שלמים למנגנוני הביטחון הענקיים", אומר פרופסור און וינקלר, סגן רקטור אוניברסיטת חיפה ומומחה לכלכלה פוליטית של המזרח התיכון, "חלק גדול מהתקציב מוקדש למנגנונים הללו. הם מספרים לאמריקנים שהם נלחמים בטרור ואומרים לעצמם שהם נערכים להתקפה ישראלית או איראנית - ובפועל, הם שומרים על עצמם מפני העם ומספקים לו עבודה".
על הנפט לבדו? המפרץ הפרסי
"השלטון קונה את העם בכסף", אומר וינקלר, "המסים נמוכים. במדינות הנפט, האזרחים נהנים משירותי רווחה מדהימים ברמה סקנדינבית. במדינות העניות הם מקבלים בריאות וחינוך גרועים אבל חינם, ואוכל מסובסד. 15% מהתוצר במצרים מוקדש לרכישת מזון - חומוס, קפה, סוכר, קמח ופיתות בזיל הזול. כך, למרות שלרוב האנשים אין הכנסה, הם שבעים. לא תראה במצרים, בירדן ואפילו בתימן מראות קשים של ילדים עם בטן נפוחה שמחטטים במזבלות כמו בהודו, בברזיל ובאפריקה".
אבל "אינתיפאדת המחירים" פרצה דווקא כשהמזון התייקר.
"זה דווקא בגלל שהמזון מסובסד. ההמונים רואים בשלטון אחראי למחירי המזון וזועמים כשהוא מתייקר. למובארק יש בעיה: האוכלוסייה במצרים כל כך גדלה שהוא מתקשה להאכיל אותה. בעבר השלטון המצרי סיבסד מזון ל-20 מיליון איש, וכיום יש 80 מיליון. אבל אם מובארק ירגיש שהמשטר בסכנה, הוא יבקש עזרה מהאמריקנים, כפי שעשה בזמן מלחמת המפרץ, כשהחוב הענק שלו לארה"ב נמחק פתאום".
דווקא מי שיש לו מרים את הראש
אם העוני מחזק את השלטון - אין פלא שהמהומות החלו דווקא בשתי המדינות הערביות עם הכלכלה הפתוחה והבריאה ביותר - תוניסיה ולבנון (אשר מצבה הפוליטי והדמוגרפי, כמובן, שונה לגמרי, והשפעתו על יציבות השלטון מכרעת). התוצר לנפש בלבנון הסתכם אשתקד בכ-15 אלף דולר ובתוניסיה כ-8,500 דולר. "בלבנון יש כלכלה חופשית בגלל שאין חונטה שחונקת אותה, כי היא לא ממש מדינה אלא מעין אנרכיה", אומר וינקלר, "ואילו נשיאי תוניסיה, פיליפ בורגיבה וזין עבדין עלי, עשו רפורמות, פיתחו את הכלכלה, וחיזקו את הקשר עם אירופה, את ההשכלה ואת התעשייה".
הצמיחה הצמיחה את המהפכה. מהומות בתוניסיה
שיעור העניים בתוניסיה הוא 6% בלבד, שליש מבמצרים. "בלבנון יש עוני קשה כי אין מדינה שתטפל בו", אומר וינקלר, "בתוניסיה טיפלו בעוני באמצעות 'תנזים אל אוסרא', תוכנית אמיצה לתכנון המשפחה והילודה וקידום מעמד האישה". אם הסיבה להתמוטטות המשטר בתוניסיה הייתה העוני, המשטרים במצרים ובתימן היו קורסים לפניו.
"'מהפיכות דמוקרטיות פורצות לרוב כשיש מעמד ביניים חזק", אומר ד"ר עמוס נדן ממרכז דיין לחקר העולם הערבי, "הבחור שהצית את עצמו ועורר את המרד היה משכיל ממעמד הביניים. יש בתוניסיה מצוקה קשה, אבל היא בחלקה מצוקה של משכילים ששואפים ליותר ולא של עלובי החיים".
לדברי נדן, "הצעירים המשכילים יודעים מה קורה בעולם ואיך חיים במקומות אחרים, והם יודעים איך חיים בכירי המשטר. יש להם אפשרויות ושאיפות והם נתקלים בבירוקרטיה אטומה שחוסמת אותם. הם מובילים את התסיסה וסוחפים אחריהם את העניים המתוסכלים. כך בתוניסיה וכך גם במצרים. זאת האוכלוסייה שהציתה את המהומות באיראן בשנות ה-70', כשמשטר השאה שגשג והם היו מתוסכלים מכך שלא קיבלו כלום".
"המצוקה העיקרית בתוניסיה היא לא העוני אלא האבטלה, שהגיעה ל-14%", אומר וינקלר, "חלק מהמובטלים הם לא עניים, אלא צעירים עם פוטנציאל ושאיפות שהמשטר הבטיח להם שינוי ועשה חצי עבודה. תסתכל על הלבוש של החבר'ה שמפגינים ועל השליטה שלהם באינטרנט ותבין שהם צעירים בורגניים שרוצים חופש פוליטי וכלכלי".
אם המהפיכה הצליחה בתוניסיה בגלל המעמד הבינוני החזק, היא תיכשל במדינות עניות יותר?
"כן. אין לה סיכוי. אני חזיתי כבר לפני שנתיים שהמשטר בתוניסיה יקרוס וטענתי שזה לא יקרה במצרים, בתימן ולא בשום מדינה ערבית אחרת. מובראק נותן להם לשחרר קצת קיטור, זה הכל".
נדן, לעומתו, פחות נחרץ: "ההיסטוריה מצליחה תמיד להפתיע", הוא אומר, "יש תסיסה בכל העולם הערבי שנובעת משילוב מסובך של גורמים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. אי אפשר לדעת לאן היא תוביל".
קניתם פעם מותג ממדינה ערבית?
מה מקור העוני והנחשלות של העולם הערבי, שפעם נמצא בלב העולם המפותח? לכאורה, המצב בחצי האי ערב שונה לגמרי מבמצרים או בירדן. התוצר לנפש באיחוד האמירויות הערביות מגיע, לפי קרן המטבע, לכ-37 אלף דולר לשנה - גבוה מבישראל ודומה לבלגיה. בערב הסעודית הוא עומד על כ-24 אלף. אבל למעשה, יש דמיון בין כוויית העשירה ובמצרים העניה.
הייצוא הסעודי הסתכם אשתקד, לפי נתוני ארגון הביון האמריקני CIA, בכ-287 מיליארד דולר - מעט יותר מהייצוא הבלגי, כמעט פי שלוש מהייצוא הטורקי ופי 6 יותר מהישראלי. אבל ישראל מייצאת טכנולוגיה חדשנית, בלגיה מייצאת מותגים וטורקיה מייצאת סחורה תעשייתית טובה. ערב הסעודית מייצאת כמעט רק דבר אחד: נפט.
הממלכה הסעודית ייצאה אשתקד 8.7 מיליון חביות נפט ביום. לפי מחירי הנפט כיום, מדובר בערך, בכ-280 מיליארד דולר בשנה. חישוב פשוט מראה: הייצוא הסעודי בניכוי הנפט עומד על משהו כמו 7 מיליארד דולר - כלומר, כ-470 דולר לנפש, לעומת 6,800 דולר לנפש בישראל, 1,500 בטורקיה וכ-25 אלף בבלגיה. ערב הסעודית בלי נפט היא בקושי מצרים.
הייצוא מאיחוד האמירויות הסתכם, לפי נתוני CIA, בכ-196 מיליארד דולר, מתוכם 194 מיליארד, בערך, מנפט וגז טבעי ורק 2 מיליארד דולר - 400 דולר לנפש - ממוצרי תעשייה ושירותים.
מצרים, ירדן, סוריה ומרוקו הן עניות כי אין להן כמעט נפט וגז וכמעט אין להן תעשייה: הייצוא המצרי הסתכם אשתקד בכ-300 דולר לנפש, בעיקר כותנה וקצת גז טבעי, הייצוא הירדני הסתכם בכ-800 דולר לנפש (רובם ממחצבים) והייצוא הסורי בכ-500 דולר לנפש. המדינות היחידות שיש להן יצוא תעשייתי וחקלאי ראוי לשמו הן תוניסיה ולבנון, עם יצוא של 1,300 דולר לנפש כל אחת, ללא נפט וגז.
"אתה מכיר איזשהו מוצר מתוצרת מדינות ערב, חוץ מחומרי גלם?" שואל וינקלר, "אף מדינה ערבית לא הצליחה לייצר מותגים משלה. בכך הם שונים לא רק מהמערב ומישראל אלא גם מרוסיה, הודו, סין, מזרח אסיה ודרום אמריקה.
"השוק הערבי הוא מונופוליסטי וללא תחרות. כשהם מפריטים מפעל הוא מתגלגל למקורבי השלטון. ממשלת סוריה, לדוגמא, מכרה את מפעלי הסוכר לבנו של שר ההגנה, מוצטפה טלאס".
נדן מוסיף: "מבנה החברה בעולם הערבי דומה למבנה החברה באפריקה: קומץ עשירים שמקורבים לשלטון והמון עניים. גם מדינות הנפט העשירות לא הצליחו לפתח תעשיה וטכנולוגיה. עשירים מקומיים שלא קשורים לשלטון ולא מקבלים פרוטקציות משקיעים את הכסף במקומות אחרים, והמשקיעים הזרים לא רוצים להתמודד עם הבירוקרטיה - ולא באים".
כשאין תעשייה אין תעסוקה, ורוב תושבי העולם הערבי פשוט לא עובדים. האבטלה במצרים עומדת על כ-9.7% מכוח העבודה, במרוקו - 9.8%, בערב הסעודית - 11%, בירדן -14% ובתימן - 35%. בנוסף, 67% מהמצרים, 72% מהירדנים, 75% מהסורים, 64% מהלבנונים, 70% מהתימנים ו-73% מהסעודים הם אנשים שלא עובדים ולא מחפשים עבודה - עקרות בית ומובטלים כרוניים וכן קשישים וילדים. זאת, לעומת 54% בלבד בבלגיה ו-60% בישראל, כולל החיילים ותלמידי הישיבות.
מהפכת יסמין שקטה ברשות?
יש מקום אחד ששני המומחים מסכימים שיש סיכוי שתתפתח בו כלכלה פתוחה, ובעקבותיה - דמוקרטיה: הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון.
נתוני הכלכלה הפלסטינית גרועים, לכאורה, אף מאלה של מצרים וסוריה: תוצר לנפש של 2,900 דולר לשנה ביו"ש ו-1,100 לשנה ברצועת עזה; 16% אבטלה ביו"ש ועשרות אחוזים ברצועה; ייצוא של כ-200 דולר לנפש ביו"ש וכמעט כלום בעזה. 46% מהפלסטינים ביו"ש ו-80% ברצועה חיים משני דולר ליום ומתקיימים מתרומות. מחקר של האיחוד האירופי מראה שהתרומות מהוות כשני שליש מהתוצר הפלסטיני.
אבל המצב ביו"ש משתפר. כלכלת הרשות צמחה אשתקד בכ-7% (5% לנפש) - יותר מכל כלכלה באזור, פרט לטורקיה. אמנם, חלק מהצמיחה הזאת מקורו בגידול בהיקף התרומות - אבל חלקו מבוסס על שיפור כלכלי אמיתי, והגידול בתרומות ובפעילות הכלכלית האמיתית מחזקים אלה את אלה. עיר חדשה נבנית, מפעלים וקניונים נפתחים.
"המשטר בשטחים היה בעבר דומה לרוב מדינות ערב: דיקטטור חזק שמנהל כלכלה מונופוליסטית חונקת ומאכיל את ההמונים במזון מסובסד", אומר וינקלר, "הדיקטטור הייתה ישראל, ואחר כך הפתח והחמאס.
"אבל ברשות יש כיום ראש ממשלה מדהים, סאלם פיאד, שהייתי שמח למנות לראש ממשלת ישראל. הוא פותח את השוק הפלסטיני לעולם, שובר מונופולים, בונה תשתיות ותומך בחינוך ובהשכלה. הכלכלה פורחת ונוצר מעמד בינוני שבע ושאפתן. אם פיאד יישאר הרבה זמן, אנחנו נמצא את עצמנו בשכנות לאחת המדינות העשירות והמפותחות במזרח התיכון".
לפנייה לכתב/ת 
