מצרים והטעות הגדולה של אובמה
אחרי הטעויות עם איראן, אלג'יריה והחמאס עושה שוב הממשל בוושינגטון טעות - והפעם באי התמיכה במובארק. ממצרים לא תצא דמוקרטיה, אלא מזרח תיכון פחות מחויב לארצות-הברית
"בני האדם יודעים לעשות דמוקרטיה מלידה כמו שהם יודעים לעשות אהבה מלידה" - כך חתם לפני כמה שנים סבר פלוצקר את מאמרו על "תהליכי הדמוקרטיזציה" הפוקדים את עולם הערבי שסביבנו; עולם שאחת לכמה שנים, בעקבות התקוממויות עממיות או "בחירות דמוקרטיות", שמידת הזיוף בהן אינה עוברת את גבול הטעם הטוב, מפיח בלא מעט אינטלקטואלים - עם גרשיים או בלעדיהם - הרהורים רציניים על שחר דמוקרטי בלבנט.
אם נניח לדיון הפילוסופי הער מהמאות ה-17 ו-18 על טיבן ועצם קיומן של אידיאות טבועות מלידה innate) ideas), ואם נפסח לפי שעה על השאלה בדבר חומרי האהבה והדמוקרטיה השקועים - או שלא - עמוק בלוז שדרתו הגנטי של האדם - קצת קשה שלא לראות עתה
איך המערב, על רבים מעיתונאיו ומנהיגיו, ובראשם ברק אובמה, אינם הופכים לדמויות מפתח טרגי-קומיות במהדורה מעודכנת וכמובן דמוקרטית של "על העיוורון".
הדמוקרטיה, שמעולם לא שרתה ולו על אחת מבין 22 מדינות ערב, לא תראה את זיו פניה בהן גם בעתיד הנראה לעין, אף אם ההמונים במצרים לא יירדו מהבריקדות, וגם אם רבים מהאינטלקטואלים והמנהיגים המערביים, שבשנים האחרונות לא חדלו לקשור כתרים של מעוף, מתינות, פשרנות למובראק - יסבירו לנו לפתע, באבחה של התקוממות עממית, עד כמה נורא ואיום הוא משטרו ועד כמה נפלאה היא ההתקוממות "הדמוקרטית" נגדו.
כשהכוחות השמרניים והפונדמנטליסטיים בעולם הערבי עדיין חזקים ובועטים; כשהסגידה בו לכוח ואלימות חוצה מחנות ומעמדות; כשמשטרים בו אינם מרפים מכוחניותם ואלימותם; כשדיכוי נשים והנחתתן הם לחם חוקו; כשהדת ממלאת בו תפקיד מפתח מדכא רפורמות ומסרס פתיחות; כשנפיצותה הנרחבת של הבערות בו מקשה על העברת מסרים ליברליים ודמוקרטיים; כשהדמוקרטיה נתפשת רק בעיני מעטים בעולם זה כמחוז חפץ רצוי; וכשהמשטמה כלפי התרבות המערבית, המזוהה בעיקר עם הדמוקרטיה, עובדת שעות נוספות בעם, בקרב משכיליו ובהנהגתו - הסיכוי לאביב עמים דמוקרטי בעולם זה, במהרה בימינו, אינו פחות מחלום באספמיה.
ההשלכות של ההתנערות
היות שכך, ההתנערות הבוטה של אובמה וממשלו ממובראק והניסיון להכתיב לו משחק דמוקרטי ינציח במקרה הטוב משטר אוטוקרטי חלופי לנוכחי, ובמקרה הפחות טוב והיותר סביר יקלע את המדינה לבוקה, ומבוקה ומבולקה, שתעורר את האחים המוסלמים מדיכויים ומדחיקתם מחוץ למשחק; תעניק שיעור מאלף לכל מנהיגי ערב הפרו-מערביים מהי אמנות הנטישה האמריקנית של
בעלי ברית; ותפיח רוח גבית במיטב האיסלאמיסטים בעולם זה, שיודעים דבר או שניים בניצול הזדמנויות הנובעות מנאיביות מערבית.
וכך, בדומה לנסראללה בלבנון, שמצא לו בובה להפעלה בדמות נג'יב מיקאתי, מיהרו "האחים" להתייצב מאחורי אל-בראדעי, למען יופעל כדבעי אם וכאשר יישב על כיסאו המתנדנד של מובראק. גם אם נשאי ההתקוממות במצרים מתכוונים לכל הטוב הדמוקרטי לארצם, אין הם יותר ממגש הכסף שעליו קרוב לוודאי תינתן מצרים לאיסלאם - ישירות או באמצעות "שלוחי מצווה" כאל-בראדעי.
בָּרִי וְשֶׁמָּא, בָּרִי עָדִיף, נאמר במקורותינו, ואת ההיגיון הפשוט הזה, שהוודאי עדיף על הספק ושכל תינוק בבית רבן כבר שכח, מתקשים להחדיר לקודקודם מיטב המוחות הוושינגטוניים. יהיו ההתפתחויות אשר יהיו, ממצרים לא תצא דמוקרטיה, והמיטב שאובמה יקבל לידיו אחרי מובראק הוא מזרח תיכון פחות מחויב לארה"ב, ואקום אזורי שישאב לתוכו פונדמנטליזם שיעי, ומשטרים מקומיים שישננו השכם והערב לעצמם ולסביבתם איזו משענת קנה רצוץ יושבת לה בבית הלבן ומתיימרת להנהיג את העולם החופשי.
טעות אחר טעות
ב-1979, בשם אידיאלים נעלים של זכויות אדם ועם כישרון נדיר של ראיית הנולד כשל סומא בארובה, נטש ג'ימי קרטר את השאה הפרסי לאנחות, סלל לחומייני את כל הדרך עד לטהרן, והפך במו ידיו את איראן מבעלת הברית החשובה ביותר של ארה"ב במפרץ הפרסי לרפובליקת אייתולות איסלאמית. כך, אותו נשיא שהיה כה קנאי לזכויות האדם, הביא ברוב עיוורונו להוצאתם להורג של עשרות אלפים באיראן ולהגלייתם של מאות אלפים.
ב-1991, בשם רעיונות דמוקרטיים נשגבים ובעידודן של מדינות המערב, החליטה גם אלג'יריה לשחק בדמוקרטיה. הממשלה הכריזה על בחירות, חזית הישועה האיסלאמית" (FIS) זכתה בהן ברוב, תוצאות הבחירות הושלכו לפח, והמדינה הושלכה למרחץ דמים בן יותר מעשר שנים שגבה כ-100 אלף קורבנות. ב-2006, בשליחותם של אותם רעיונות דמוקרטיים מופלאים כפה ממשל בוש על שרון ועל הרשות הפלסטינית לקיים בחירות דמוקרטיות, הבחירות אכן התקיימו, החמאס לקח את מרב הקופה, וההיסטוריה העזתית מאז ידועה לכל.
ב-2011, מצויד באותם אידיאלים שמימיים של הפצת הדמוקרטיה לכל, כולל ללבנט, עושה זאת אובמה, אפשר שגם הוא בשם אותו
עקרון ברזל ש"בני האדם, ובכללם הערבים, יודעים לעשות דמוקרטיה כבר מלידה".
ובכל זאת לנוכח כל זאת צצה בעיה קטנטנה של עקביות נשיאותית. שכן אם זכויות אדם ודמוקרטיה לכל הם עמוד האש של הממשל הנוכחי, בשם איזה עיקרון שם אובמה לפני כשנה וחצי את פעמיו למזרח, כדי להשתחוות למלך הסעודי ולהשפיע עליו ועל ממלכתו דברי קילוסין לרוב, כשבאותה ממלכה קוצצים איברים, מדכאים נשים, מלקים הומואים, מפרידים בין גברים לנשים בפומבי, מממנים ומפיצים טרוריסטים לארבע כנפות הארץ, ומקיימים משטר אימים, חשוך ורווי שחיתות אין ספור מונים מזה של מובראק?
ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה
לפנייה לכתב/ת 
