תהיי צנועה ותשתקי

"התפקיד של האשה זה הצניעות", אמרה הרבנית ברכה בניזרי לכתבת השתולה, יפעת ארליך, בתוכנית התחקירים 360. "ואין להן משימות אחרות, לקדש את העולם?" שאלה ארליך. "הצניעות זה הקדושה, זה המהות שלה, זה הכוח של האשה. זה הכוח של עם ישראל".

• עוד לא עשיתם לייק לפייסבוק של ynet?
  

אני צופה בכתבה, רואה את הילדות הקטנות הולכות ברחוב כשפניהן מכוסות, רואה את הנשיםלבושות בשכבות על גבי שכבות של בגדים, והנטייה הטבעית שלי, כאשה חרדית - היא להסתכל עליהן מהצד ולומר לעצמי: הן קיצוניות. הן לא מייצגות שום דבר, ואין להן שום קשר אליי, למשפחה שלי או לחברה שבה אני חיה. אבל למעשה, דברי הרבנית בניזרי מחזירים אותי לדברים שהייתי שומעת בבתי הספר החרדיים שבהם למדתי בתור ילדה ונערה.

בחינוך הדתי מדברים הרבה על המטרה - בשביל מה נברא העולם, מה תפקידי בעולם, מה הייעוד. בהגות ובפילוספיה היהודית יש לכך תשובות רבות ומורכבות, אולם בחינוך החרדי הקלאסי יש לכך תשובה אחת פשוטה: העולם נברא בשביל ישראל שיקיימו את התורה. הבנים - עיקר תפקידם הוא לימוד התורה הקדושה, המקיימת את העולם. והבנות - "אמר רב לר' חייא: נשים במאי זכיין? (במה הן זוכות לחיי עולם הבא?) ששולחות ילדיהן ובעליהן ללמוד תורה" (ברכות י"ז, א').

לנו השאירו את הצניעות

מעשי הגבר הם המטרה, ותפקידה של האשה לעזור לו. היא אינה חשובה בזכות עצמה, אלא רק כמסייעת לבעלה, כמגדלת הדור הבא של תלמידי החכמים, ושל הנשים שיעזרו להם.

ועוד דבר השאירו לנו - את הצניעות. הצניעות הפכה לעיקר העיקרים של החברה החרדית, ושל חלקים הולכים וגדלים בחברה הדתית-לאומית. לנשים יש תפילה, ויש חסד, ויש שבת. אבל הצניעות היא העיקר, והיא שלנו בלבד. צדיקותה של הנערה בבתי הספר החרדיים נמדדת לפי בגדיה. האם הכפתור העליון בחולצה סגור או לא, ואילו גרביים היא גורבת. ובעצם, גם הצניעות היא לא באמת שלנו. שהרי כל מטרתה של הצניעות בגרסתה הדתית-חרדית, היא לא להחטיא את הגברים.

הדת והאמונה הן עיקר חיינו - אבל לנו, הנשים, אין חלק אמיתי בהן. כי מצוותנו העיקרית היא מצוותם של הגברים, וחטאנו העיקרי הוא חטאם של הגברים. וכמו הודים שגדלים לתוך המעמד שאליו נולדו ולא שואלים שאלות, כך גם אנחנו מקבלות את תפקידי הגברים והנשים כחוק טבע וכרצון האלוקים.

בעבר הלא רחוק, התפיסה הזו התאימה לעולם הכללי. הגברים עבדו, הנהיגו וסיפקו פרנסה וכבוד לעצמם ולמשפחתם, והנשים דאגו לבעליהן וגידלו את הדור הבא. אבל היום נשים הן מדעניות, רופאות ומנהלות, והאחריות לדור הבא מוטלת גם על הגברים. בחברה המערבית הכללית, מובן מאליו שאשה היא אדם בפני עצמו, שיכולה להועיל לעולם, או סתם להגשים את עצמה. אבל בחברה החרדית והדתית, עדיין, גם אם האשה עושה קריירה - בדברים החשובים באמת אין לה חלק פעיל. וגם אם היא מאוד חכמה, עדיין לימוד התורה של בעלה יהיה זה שחשוב, וממנה מצפים לסייע לו במקום ללמוד בעצמה.

דיסוננס שקורע מבפנים

וכמו בחברות פטריארכליות אחרות, לפעמים דווקא הנשים הן שמובילות לקיצוניות. האשה היא זו שמלמדת את בנותיה לקבל בהכנעה את אותם הדברים שקיבלה על עצמה. מנהלות הגנים הן אלו ששולחות ילדות בנות שלוש הביתה בגלל שלא באו עם גרביים ארוכים, ונשים הן שמובילות מגמה של התכסות בשאלים ורעלות - והפיכת הצניעות לעיקר החיים. הדת נותנת כל כך הרבה לגבר הדתי - מקום לצמוח בו ולהתכבד בו - אבל כל זה נלקח מאיתנו. אז את מה שהשאירו לנו, אנחנו עושות הכי טוב שאפשר. גם אם הצניעות הזו היא בעצם בשביל הגברים. גם אם התורה הזו היא בעצם

תורתם של הגברים.  

והדיסוננס הזה, שבו אנו חיות, קורע מבפנים. עוד כשאת ילדה קטנה הנפש החופשית שבתוכך, העצמאית, לא מקבלת את זה שאחיך הוא אדם בזכות עצמו, ואת אדם רק בזכות בנייך העתידיים. גם אם אינך יודעת עדיין להגדיר זאת במילים.

הרבנית בניזרי שהופיעה כתבה היא אישה חזקה. היא מנהיגה, ואפילו יוצאת נגד הגברים המתנגדים לדרך שהיא מובילה. היא קיימת בזכות עצמה. אבל במקום להשתמש בכוח הזה ולהילחם על מקום משמעותי באמת לנשים בחברה החרדית והדתית, היא משתמשת בו כדי להקים תנועה של נשים שחושבות שהתרומה הכי גדולה שלהן לעולם, תהיה מספר הכיסויים שהן ישימו על גופן.

• הכותבת היא פעילה חברתית ואשת היי טק חרדית, המתגוררת באלעד