דרוש רמטכ"ל, לא ממלא מקום
המצב הביטחוני הנפיץ באזור לא סייע לשר הביטחון להתגבר על חשבונותיו האישיים עם הרמטכ"ל היוצא אשכנזי. במקום להאריך את כהונתו עד למינוי רמטכ"ל חדש, טלטלו את צה"ל עוד ועוד פרשיות מביכות ומבזות - שנקלטות היטב במדינות השכנות, וצריכות להדיר שינה מעיני האזרחים בישראל
מזל טוב ישראל. מערכת היחסים הסוערת בצמרת מערכת הביטחון הולידה לנו עוד פרשייה: "פרשת נווה". היא מצטרפת ללא מעט אחיותיה שנולדו רק לאחרונה, כמו "פרשת 'אי-הארכת כהונת אשכנזי", "פרשת גלנט" ו"פרשת הרפז" - למשפחה שאליה עלולים לבוא בעתיד צאצאים נוספים.
בפרשת נווה, כמו בקודמותיה, יירמסו כבודו וסמכותו של אלוף נוסף, איש עתיר עשייה ביטחונית שצבר לזכותו. במקום להקדיש את כולו לנושאים הביטחוניים הבוערים, נאלץ כבר כעת סגן הרמטכ"ל, יאיר נווה, להסיט את תשומת לבו ונתח חשוב מזמנו היקר לעיסוק בתגובות לתקשורת, להכנה משפטית לקראת עתירה אפשרית נוספת נגדו לבג"ץ, וכן להכנה עצמית לאפשרות שיבוזה בישיבת הממשלה ביום ראשון.
פרט לאלו, מאיימת הפרשה החדשה לכרסם עוד באמון שנותן הציבור בממסד הביטחוני והממשלתי - על ראשיו ומנהיגיו. שר הביטחון, אהוד ברק, יצעד כברת דרך נוספת בנתיב הלא-מפואר שלאורכו הוא הופך מנכס לנטל פוליטי על נתניהו וממשלתו, ולשק חבטות ציבורי כאשם העיקרי בכך שפרשייה נוספת ומיותרת זו באה לאוויר העולם.
לא צריך להיות מומחה ביטחוני או ארגוני גדול כדי להבין מעל לכל צל של ספק כי במצב שנוצר אחרי ביטול מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל, צריך היה להאריך את כהונתו של זה המכהן, גבי אשכנזי, בחודש או חודשיים - עד שהממשלה תמנה רמטכ"ל חדש.
המהומות במצרים כבר גלשו לתוך סיני, בואך רצועת עזה, יחד עם המצב הנפיץ בצפון, מחייבים יד יציבה ומנוסה ב"בור" (חדר המלחמה) המטכ"לי בקריה. אשכנזי מכיר את היערכות ומוכנות יחידות צה"ל ואת כל תכניות המגירה לפרטי פרטים. הוא גם בקי בתמונת המצב המודיעינית לדקויותיה. אלה שני נכסים יקרי ערך, שאסור לוותר עליהם לנוכח העובדה שבמוסד ובאמ"ן מכהנים שני קודקודים שזה עתה נכנסו לתפקידיהם.
לצד כל אלה, נהנה אשכנזי מסמכות ויוקרה מקצועיים בתוך הצבא, ולא פחות מכך - גם בממשלה. אלה הופכים אותו לגורם חשוב וחיוני בתהליכים מהירים של קבלת החלטות, אם המצב בשטח יחייב לבצע אותם. לעומת זאת, יתקשה ממלא מקום זמני למלא את אותן הפונקציות.
סגן הרמטכ"ל, האלוף נווה, הוא אמנם מפקד בכיר, מקצועי ומנוסה - אבל נעדר בשנים האחרונות משירות פעיל. בתקופה זו עבר הצבא שינויים רבים, ולא סביר שבחודשים הספורים ששב ללבוש את מדי צה"ל הוא הספיק להשלים פערים.
מעבר לכך, חסר לנווה ניסיון קודם בתפקיד מטכ"לי בכיר, כזה שדרוש לשם הפעלה מיומנת של כלל הצבא ולניהול מבצעים גדולים בעתות חירום. שלא באשמתו, הוא עלול להיות "ברווז צולע" במטכ"ל - כזה שהאלופים ידעו למסמס החלטות שיקבל ולא יהיו לרוחם.
כל הפרטים הללו לא נעלמו מעיני ברק, שמבין אותם ואת משמעותם מרחיקת הלכת היטב. אלא שבמקרה זה, השנאה הרבה שהוא מגלה כלפי אשכנזי ומחנהו גוברת כעת על שיקול דעתו המקצועי והענייני.
תחילה הוא דרש להמשיך ולהילחם על מועמדותו של גלנט. נתניהו, שהבין לאיזו תסבוכת עלול המהלך להוביל הוריד אותו מזה. אחר כך הפציר ברק שלא להאריך את כהונתו של אשכנזי. נתניהו נכנע לדרישה זו משתי סיבות: הוא חייב לברק, שהגן עליו ועל תדמיתו בחירוף נפש בוושינגטון ובזירה הבינלאומית, וכן מפני שהוא עצמו סבר שהגיע העת לשים קץ להתגוששות המזיקה בבוץ הטובעני של צמרת מערכת הביטחון.
נתניהו רצה לסיים את התסבוכת
אלא שנתניהו התעלם מהעובדה שלמרות הסכסוך המר ביניהם, הצליחו ברק ואשכנזי להתגבר על האיבה האישית ביניהם בכל הקשור בענייני הביטחון, ותפקדו זה מול זה באופן תקין, פחות או יותר, כבר יותר משנה. כך, ממניעים לא ענייניים, התקבלה החלטה אומללה, שכמו תמיד במקרים מסוג זה - חזרה כבומרנג פוליטי אל מקבליה.
הרחק מצמרת מקבלי ההחלטות, עלינו, האזרחים, לדעת האם ובאיזו מידה עלולים להיפגע האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, אם אכן יאושר מינויו של האלוף נווה לממלא מקום זמני לרמטכ"ל. ניתן להעריך כעת כי הפגיעה לא תהיה אנושה: אויביה הישירים של ישראל, כמו איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס, טובעים בענייניהם הפנימיים ובהיערכות לקראת מה שיקרה בעולם הערבי בתקופה הקרובה.
המהומות במצרים. העולם הערבי עסוק בינתיים בשלו (צילום: AP)
מלבד זאת, גם אם יהיו בקרבם גורמים שיראו במצב במטכ"ל שעת כושר וירצו לנצל את מה שנראה להם כחולשה פנימית ואובדן עשתונות של ממשלת ישראל, סביר כי הם ירוסנו על-ידי מקבלי ההחלטות העיקריים.
נסראללה, אסד, חאלד משעל והנייה יודעים כי מתקפה מבחוץ רק תסייע לאחד במהירות את הצבא, המערכת הפוליטית והציבור בישראל, ותגרור תגובה קשה. האירועים במצרים ישפיעו ללא ספק לרעה על המצב הביטחוני בדרום, אבל האפקט שלהם הוא ארוך טווח ולא מיידי.
מכאן, סביר להניח שבשבועות הקרובים לא ייאלץ נווה להתמודד עם משבר צבאי גדול וכן שלא יידרש לקבל החלטות אסטרטגיות מהירות. הוא בעל ניסיון בכל הקשור לפיקוד על עימותים בסדר גודל קטן, ולצדו עומד שר ביטחון מנוסה.
אשר למינויים בתוך הצבא, להחלטות הדחופות על הצטיידות ולתכנית העבודה הבאה של צה"ל: הם יכולים לחכות וממילא צריכים להמתין להכרעתו של הרמטכ"ל הקבוע הבא, אחרי שישלים את החפיפה ויתפנה לקבלת החלטות. אי אפשר, וגם לא רצוי, לדרוש מנווה לפתור באחת את הבעיות שנוצרו עם הדחת גלנט.
אלה עדיין אינם אמורים להיות צפירת הרגעה לאזרחי ישראל. מה שצריך להדיר שינה מעיניהם הוא העובדה שהצמרת הביטחונית-מדינית ממשיכה לקבל החלטות לא ענייניות. ההכרעה החשובה והמיידית שעומדת כרגע על הפרק היא איתור ובחירת הרמטכ"ל הבא.
על-פי חוק, שר הביטחון הוא שאמור לבחור את מועמדו לתפקיד ולהמליץ עליו לממשלה. זו הסיבה שגם אם יוצגו כמה מועמדים שיעברו סינון קפדני של היועץ המשפטי לממשלה, מי שיגיד את המילה האחרונה בנושא היה ונשאר אהוד ברק. הבעיה היא שבמצב הנוכחי, אי אפשר לסמוך ולהישען על שיקול דעתו הבלעדי.
לא לתת לברק להחליט לבד
בעת האחרונה, הוכיח ברק פעם אחר פעם כי במה שנוגע לאיוש התפקידים בצבא ובמערכת הביטחון, הוא נוהג כאינטרסנט שפועל ממניעים אישיים-יצריים צרים, והרבה פחות משיקולים ממלכתיים. מזה נובע החשש כי הוא עלול, למשל, לפסול את מועמדותם לרמטכ"לות של שניים מהראויים והטובים ביותר בקצונה הבכירה בצה"ל - אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט, וסגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף בני גנץ, רק מפני שהם מזוהים כחבריו ונאמניו של אשכנזי.
אם לא די בכך, תרחיש נוסף שאינו דמיוני הוא כי למרות התקופה הרגישה, עלול שר הביטחון להציע לממשלה למנות אדם חיצוני לתפקיד או קצין צעיר ומחוסר ניסיון, רק כדי להבטיח שבלשכת הרמטכ"ל ישב אדם נאמן לו ולעמדותיו. אם כך אכן יתרחש, ראוי שראש הממשלה ייכנס לעובי הקורה ויידרוש מברק להציע לשרים כמה מועמדים.
אחרי שאלה יעברו את בדיקת היועץ המשפטי, תטיל הממשלה על הקבינט הביטחוני-מדיני לבחור מביניהם את האחד ששמו יובא לאישורם הסופי של השרים. הקבינט מכיר היטב את בכירי צה"ל, ולכן ישנו סיכוי גבוה שהבחירה שתתקבל בפורום זה תהיה נכונה. תהליך כזה עשוי למזער את הסיכויים לעוד ביזיון ותסבוכת נוספת. אשר לברק - יש לקוות שאחרי פעולה באופן זה, הוא ישוב לעשתונותיו, יפיק לקחים וימלא בשפיות ותוך הפעלת שיקול דעת ממלכתי את תפקידו הרגיש. אם זה לא יקרה, לנתניהו לא תהיה ברירה - זולת למצוא לו מחליף ראוי.
לפנייה לכתב/ת 
