פרשת בנק הפועלים: מה ידעו ולא סיפרו לנו?
שנה אחרי שהחלה ההתגוששות בין שרי אריסון לסטנלי פישר החליטה המשטרה להעמיד לדין את מי שכיהנו כיו"ר ומנכ"ל בנק הפועלים. האם המעשים שבהם מואשמים דנקנר וקינן היוו שיקול לדרישה שדנקנר יפרוש ואם כן, מדוע לא אמרו ללקוחות דבר?
זה התחיל במנכ"ל שהלך הביתה בגלל תוצאות גרועות, לכאורה. הפך למאבק מתוקשר בין טייקונית לרגולטור שבו שורטטו הקווים והובהר מה מותר ומה אסור לאדם פרטי שרכש שליטה בבנק. נמשך בחקירה סנסציונית של יו"ר הבנק, בגין עבירות שחיתות וכעת הגיע שלב ההעמדה לדין.
אם שואלים את שוטרי היחידה הארצית לחקירות הונאה, דני דנקנר ניצל את תפקידו כיו"ר הדירקטוריון של בנק הפועלים כדי לפעול למען האינטרסים הכלכליים הצרים שלו ושל משפחתו ומי שהיה ראש החטיבה העסקית בבנק ומכהן כיום כמנכ"ל, ציון קינן, סייע לו לעשות זאת.
מי שמביט לאחור אל האירועים של השנתיים שחלפו, לא יכול שלא לשאול את עצמו האם האירועים שבגינם מבקשים עתה להעמיד את דנקנר וקינן לדין, עמדו ביסוד דרישתו של בנק ישראל במרס 2009, כי דנקנר יפרוש מתפקידו כיו"ר בנק הפועלים.
הנגיד כבר הודה כי החשדות נגד דנקנר היו מוכרים לו ויש לשאול עתה האם ידע גם על חלקו של קינן. יותר מכך וחשוב מכך, יש לשאול האם היה מקום ליידע את הציבור. לכאורה, בנק ישראל פעל כדי לשמור על יציבות בנק הפועלים, ולא מתפקידו להתריע על שחיתות, אם ידוע לו שהמשטרה כבר חוקרת. אך דבריו של פישר, שאמר לאחר שנחשפה החקירה במשטרה כי "ידענו, אבל לא רצינו להפחיד את הציבור", מעלים את השאלה היכן מסתיימת האחריות לשלום הציבור ומתחילה האחריות לזכותו של הציבור לדעת, לטוב ולרע, מי מחזיק בחסכונותיו.
מהתפטרות להדחה
ראשיתה של פרשת בנק הפועלים במרס 2009, כשהודיע מנכ"ל הבנק הקודם, צבי זיו, כי הוא מתפטר מתפקידו ערב פרסום הדו"חות הכספיים של הרבעון הראשון של אותה שנה. ההערכה באותו זמן הייתה, שזיו מתפטר בעקבות התוצאות המאכזבות של הדו"חות שחשפו את העובדה שבנק הפועלים נפגע יותר מכל בנק אחר מהמשבר הפיננסי בעולם, בעקבות השקעה מוגזמת בשוק הנדל"ן העולמי. אך בהודעת ההתפטרות אמר זיו, כי החלטתו לקצר את תקופת העסקתו בכשנה נובעת מחילוקי דעות בינו לבין יו"ר הדירקטוריון "לגבי תוכניות הבנק בעתיד בדרכו להגשמת יעדיו בשנים הקרובות".
באותו יום החליט הדירקטוריון כי מחליפו של זיו יהיה ציון קינן – עד אז ראש החטיבה העסקית בבנק. איש לא שיער אז את גודל הסערה שתתפתח בעקבות ההליך הזה ואת המציאות שהסתתרה, ככל הנראה, מאחורי המשפט הלקוני ששיגר צבי זיו לעיתונות ולבורסה.
כעבור מספר ימים התברר כי משהו אינו כשורה בבנק הפועלים. בסוף מרס דרש המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, מהבנק לעצור את הליך המינוי של קינן, עד לבירור נסיבות התפטרותו של זיו, וכן בדיקת אופן קבלת ההחלטה על מינוי המנכ"ל החדש ותקינות הליך המינוי. כאן נכנסה לתמונה בעלת השליטה בבנק, שרי אריסון, שהביעה תמיכה נחרצת ביו"ר דני דנקנר. לאחר ששתי פגישות בינה לבין נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לא הולידו פשרה יצאה הנהלת הבנק למאבק שכלל הודעות מתוזמנות לתקשורת ואפילו הפעלה של ועד העובדים שיצא להפגין למען היו"ר והמנכ"ל הנבחר.
בתגובה פרסם בנק ישראל דו"ח קשה, שרק חלקו הותר לפרסום. בדו"ח נכתב, כי יו"ר הדירקטוריון, דני דנקנר, פעל לכאורה באופן שלא אפשר למנכ"ל צבי זיו, להמשיך בתפקידו אך לכל מי שקרא הדבריפ היה ברור כי בנק ישראל לא חושף את מלוא התמונה. גם לאחר פרסום הדו"ח היית התחושה שהנגיד והמפקח מתנגדים נחרצות להמשך כהונתם של דנקנר וקינן מסיבות שאינן נחשפות לציבור.
הלהבות המשיכו להתגבר. אריסון האשימה את בנק ישראל ב"הלאמה זוחלת" והגישה תלונה למבקר המדינה. הנגיד מצידו, עמד בהתנגדותו לכל פשרה ודרש כי דנקנר יודח – ולא יתפטר. לבסוף פרש דנקנר ובנק הפועלים הקים ועדה לאיתור מועמד להחלפת קינן שנשאר בינתיים בתפקידו.
הח"כים לא רוצים לדעת למה הודח יו"ר בנק
מספר ימים לאחר שהסתיימה, לכאורה, הפרשה. נפגשו חזקיהו ופישר עם מספר מצומצם של חברי ועדת הכספים בחדר ישיבות צדדי בכנסת. פישר הסביר לח"כים כי בנק הפועלים עמד בפני סכנה מוחשית ליציבותו וכי לפני ננקטו הצעדים להחלפת דנקנר, פעל הפיקוח על הבנקים להבטחת יציבותו של הבנק. כאשר הציע לנבחרי הציבור לחשוף את כל שיודע לו על הבעיות שנתגלו בהתנהלות הבנק, ובתנאי שתוכן הדברים יישאר בחדר הסגור ולא ידלוף החוצה – השיבו כל הח"כים כי אם הנגיד מעוניין לשמור את הדברים בסוד – מוטב שלא יגיד להם דבר.
באוגוסט 2009 החליטה ועדת האיתור להמליץ על מינויו הסופי של ציון קינן למנכ"ל. חזקיהו מיהר לאשר את המינוי. "לא עמדה לנגד עינינו זהות המנכ"ל שנבחר, אלא רק בדיקת הסיבות להחלפת המנכ"ל", אמר אז חזקיהו. עם זאת הוא הוסיף כי "לא גילינו את כל הפרטים לגבי ההדחה של דני דנקנר", טען חזקיהו. "אנחנו מפעילים צנזורה מסוימת בעניין זה. את מה שאמרנו אמרנו ואת מה שלא אמרנו, לא אמרנו. החוק לא מחייב את המפקח לשתף את הציבור בכל מהלכיו. מה שחשוב זו התוצאה והיציבות הבנקאית".
לימים, נדמה היה שהפרשה נשכחה. זמן קצר לאחר הדחתו מכסא יו"ר הפועלים, מונה דנקנר למנכ"ל אריסון השקעות ולדירקטור בשיכון ובינוי. ההערכה הייתה שאריסון קיבלה את שרצתה, קינן נשאר בתפקידו ודנקנר נשאר קרוב אליה, וגם פישר קיבל את שלו, הליך המינוי בוצע כהלכה והסיכון ליציבות הבנק חלף. אך שנה לאחר פרוץ הפרשה, החל להתבהר כי הליקויים בבנק הפועלים שעליהם ידעו פישר וחזקיהו חרגו מתחום ההתנהלות הרשלנית והגיעו גם לכדי שחיתות ועבירה על החוק.
ב-3 במרס נחקר דנקנר על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), בחשד שקיבל הלוואות לא חוקיות מבנק הפועלים כשכיהן כיו"ר. בנוסף, התברר כי דנקנר לקח הלוואות מבנקים אחרים ולא החזירן בזמן.
באופן מיידי התעוררה השאלה, האם מעשים אלה שבהם נחשד דנקנר היו ידועים לבנק ישראל בשעה שדרש את הדחתו? שר האוצר מיהר לומר כי הוא הופתע מהחשדות וכי לא זה הדבר שעמד בין בנק ישראל לבנק הפועלים שנה לפני כן. עם זאת, נגיד בנק ישראל הודה כי "ידענו על חלק מהדברים שהמשטרה חוקרת כרגע".
בבנק ישראל סרבו היום להשיב לשאלות בנושא ומסרו בתגובה כי "הפיקוח על הבנקים מבקש למסור כי הוא נמצא בקשר עם גורמי הפרקליטות המלווים את החקירה, ועוקב אחר ההתפתחויות בנושא".
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
לפנייה לכתב/ת 
