"החוק לא מחייב להדיח מנהל חשוד בפלילים"

"החוק במדינת ישראל אינו מחייב הדחה של מנהל או יו"ר של תאגיד החשוד בפלילים". כך אומר ל-ynet הפרופסור אוריאל פרוקצ'יה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מומחה לדיני חברות וממנסחי חוק החברות במדינת ישראל, בשיחה עם ynet, על רקע החקירה הפלילית נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר.

פרוקצ'יה מדגיש כי אין לו מידע על פרשת דנקנר, מעבר לפרסומים בתקשורת, וכי אין לו מושג מהן הראיות ואם דנקנר אשם או זכאי, אך מדגיש גם כי דבריו רלוונטיים גם למקרה של דנקנר. במלים אחרות: במדינה אין חוק שחייב את נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, להדיח את דנקנר מתפקידו.

"דני החברות מבוססים על חזקת החפות", אומר פרוקצ'יה, "יש עבירות פליליות, שמי שמורשע בהן חייב להיות מודח מתפקידו. אבל כל עוד מדובר בחשד בלבד, אפילו אם וכאשר מוגש כתב אישום, החוק אינו מחייב להדיח. הרי לא כל חשוד הוא עבריין. היו בעבר חשודים שנידונו למוות, ולאחר מותם נערכו בדיקות DNA שהראו שלא היו אשמים".

זה נכון על כל סוג וכל גודל של חברה, ממכולת ועד חברות ענק שמחזיקות כספים של מיליוני אנשים ומשתמשות בהם?

"כמובן שזה נכון על חברות קטנות. תאר לך שבכל פעם שמישהו היה מתלונן במשטרה על בעל מכולת, הוא היה צריך לסגור אותה. לגבי חברות גדולות זה מסובך יותר. קח לדוגמא את קומברס. המנכ"ל לשעבר,קובי אלכסנדר, עדיין לא נשפט, וייתכן שהוא זך כשלג. החוק בישראל ובארה"ב לא מחייב להדיח אותו.

"אבל יש גם עניין של אמון ציבורי. אנחנו קונים מהחברות הגדולות ומשקיעים בהן כי אנחנו סומכים עליהם. אם הן מעסיקות חשוד בתפקיד בכיר, זה מפחית מהאמון ולפעמים זאת סיבה להדחה לפני המשפט. זאת דילמה שדומה לדילמה סביב פוליטיקאים שחשודים בפלילים: החוק לא מחייב הדחה, אבל עצם קיום החשדות פוגע באמון הציבורי".

ומה קורה כשמדובר בבנק?

"הנורמות לגבי בנקים וחברות ביטוח מחמירות יותר מאשר לגבי חברות אחרות. החוק לא מחייב הדחה גם בבנק, אבל לנגיד הבנק המרכזי יש סמכויות הרבה יותר רחבות להדחה של מנהלים בבנקים ממה שקובע החוק".

ואלה הסמכויות שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, השתמש בהן כשהחליט להדיח את דנקנר?

אני לא יודע למה דנקנר הודח, אבל אני מניח שההחלטה התבססה על המונח "fit and proper": אדם שלא הורשע בפלילים, אבל לא מתאים לתפקיד מסויים בגלל שאין לו שם טוב. אם ארקדי גאידמק, למשל, היה מבקש להתמנות למנהל בנק, אני מניח שחזקיהו לא היה מאשר זאת גם לפני שהורשע בפלילים בצרפת. למה? הוא היה אומר, שיש לגאידמק שם בעייתי. הוא מסובך בצרות וחשדות, והציבור יודע, ולכן מינוי שלו יפגע באמון בבנק. זה השיקול לגיטימי וחשוב, למרות שכשאני שומע אותו, אני מקבל עור של ברווז".

למה?

"כי זאת פגיעה בעיקרון חזקת החפות וגם בשוק החופשי. צריך מאוד להיזהר כשהמדינה מתיימרת לקבוע מי צריך להיות בתפקיד בחברה פרטית ולמי אסור".

אז שרי אריסון עושה נכון כשהיא משאירה את דנקנר בתפקיד מנכ"ל חברת ההשקעות שלה?

"ברור שהיא לא עוברת על שום חוק. מבחינה אתית, כאמור, יש לכאן שיקולים לכאן ולכאן".

מה בעצם רוצים מדנקנר? נניח שהוא לכאורה אישר לקרובי משפחה שלו, או אפילו לעצמו, הלוואות מהבנק. האם זאת בהכרח עבירה?

"ממש לא. חוק החברות מאפשר עסקאות שיש בהן ניגוד עניינים. החוק מגדיר בפירוש את המונח 'עסקת בעלי עניין', כלומר, עסקה שחברה עושה שמעורבים בה אינטרסים אישיים של בעל תפקיד. אבל לעסקאות כאלה יש שלושה תנאים: ראשית, העסקה צריכה להיות משתלמת לחברה. שנית, היא צריכה להיות מגובה בגילוי נאות של בעל העניין: הוא צריך לבוא לדירקטוריון ולוועדת הביקורת של הבנק, ולהצהיר בגלוי שיש לו אינטרס. ושלישית, זה צריך לעבור את כל האישורים הנדרשים, כמו ועדת הביקורת, ההנהלה, הדירקטוריון, ועוד ועוד.

"אם העסקה אינה עומדת בשלושת התנאים, יש כאן מעילה באמון. דני דנקנר היה קודם כל דירקטור, וככזה, חלה עליו חובת נאמנות לחברה. אם הוא מעל בה, הוא, לכאורה, עבריין. אם הוא העניק הלוואה שעמדה בשלושת הקריטריונים, הוא בסדר".

במלים אחרות: אם אני לקוח של הבנק, שמשלם עמלות שמנות, מקבל ריבית נמוכה על חסכונות ומשלם ריבית גבוהה על הלוואות, וכל זה רק בגלל השם הטוב של הבנק, והבנק מלווה את הכסף שלי לבן-דוד של היו"ר שרוצה לקנות בנק נניח בקזחסטן - זה בסדר, כל עוד היו"ר הצהיר על מטרת ההלוואה וקיבל אישורים מכל הוועדות?

"אם היו"ר יגיע לוועדת הביקורת ויגיד להם: תשמעו, אני רוצה שתאשרו הלוואה גרועה בשביל בן דוד שלי, והוועדה מאשרת, אז לא רק היו"ר לא בסדר, אלא כל חברי הוועדה. איך הם הסכימו? במקרה כזה, צריך לחקור גם אותם. אבל התנאי הבסיסי הוא שהעסקה טובה לבנק. אם כלכלני הבנק בדקו ומצאו שהבנק בקזחסטן יניב לבנק תשואה טובה על ההון, או שלבן-דוד של בעל השליטה יש ביטחונות טובים והוא יחזיר את הכסף והריבית גם אם העסקה תיכשל, אין שום בעייתיות באישור העסקה".

אם היו"ר ירים טלפון לכלכלנים ולחברי הוועדה ויגיד להם שהוא רוצה שיאשרו, הם לא יגידו שהיא טובה לבנק בכל מקרה? האם עצם המינוי של בן למשפחת טייקונים ליו"ר בנק לא יוצרת ניגוד עניינים מובנה?

"אם מניחים שכולם רמאים ומושחתים, אי אפשר לתת אמון באף אחד. אני יוצא מהנחה שרוב האנשים פועלים ביושר ונוהגים לפי החוק והנוהל, ואם יש חשד אחר - הרשויות צריכות לחקור ורק אחר כך להרשיע. מהבחינה הזאת, אין הבדל בין טייקונים לאנשים אחרים, כי אדם שאינו טייקון יכול להשתמש בכוחו העצום כיו"ר בנק כדי לבנות לעצמו עסקים פרטיים ולהפוך לטייקון. אני חושב שזה לא המניע של רוב המנהלים והדירקטורים. רובם עובדים קשה בשביל שכר העתק שהם מקבלים ובשביל היוקרה, ההשפעה האדירה ותחושת העוצמה שהתפקיד נותן, ולא יסכנו את כל אלה, וגם יסתכנו בפלילים, בשביל עסקה פרטית כזאת או אחרת.

"מה שכן: אני חושב שקיומם של יו"רים פעילים בכלל - יו"רים שמעורבים באופן שוטף בניהול - הוא תמיד בעייתי ומזמין ניגודי אינטרסים. מה זה יו"ר? יו"ר הוא דירקטור, וככזה הוא אחראי על קביעת מדיניות הבנק ועל הביקורת. זה אמור להיות מנותק לגמריי מהניהול. הרשויות התנגדו, בצדק, לבקשה של גליה מאור להפוך ממנכ"ל בנק לאומי ליו"ר הבנק, בגלל שאסור למנהל להפוך פתאום למפקח. והנה, צצו במשק הרבה מקרים של יו"רים שהם גם מנהלים וגם מפקחים, ושלמעשה, יש בלבול שלם בין היו"ר והמנכ"ל".

גם היו"ר הקודם של בנק הפועלים, שלמה נחמה, היה כזה.

"נכון".

לפי מה שאתה אומר, דנקנר לא היה אמור לאשר הלוואות בכלל. האם ההחלטה למי להלוות כסף היא עניין של מדיניות ופיקוח או התערבות בניהול השוטף? 

"אכן, זה חלק מהבעיה. הבעיה היא שהמנכ"ל תלוי ביו"ר, ופתאום היוצרות מתהפכות והיו"ר צריך את המנכ"ל. הלוואות דורשות גם אישור של ההנהלה. תחשוב מה עובר למנכ"ל שהיו"ר מבקש ממנו לאשר הלוואה שיש לו ממנה טובת הנאה? הוא יודע מאיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה, ויהיה לו קשה לסרב".

"יחד עם זאת", מדגיש פרוקצ'יה, "לא מדובר בעבירה על שום חוק. יש הרבה חברות שיש בהן יו"ר פעיל, וגם אם זה מזמין בעיות, לא נעשות שם עבירות. השאלה היא האם ההחלטות של היו"ר והמנכ"ל התקבלו ואושרו כדין והאם הן נעשו לטובת הבנק או משיקולים זרים. אם כן, דנקנר חף מפשע, וכך גם כל אלה שהיו מעורבים בהן".