פלא התבל החדש של מצרים

המצרים קוראים לה אל-קאהירה - "המנצחת". ביום טוב ניתן להגיע מנמל התעופה למרכזה בתוך 15 דקות, אבל בדרך כלל הזאחמה (צפיפות אנושית ומוטורית) הופכים את הנסיעה בכבישים המהירים למסע ארוך ומייגע.

עידן חדש במצרים - עדכונים אחרונים ב-ynet

• מצרים: ארה"ב תעביר סיוע, שלושה שרים נעצרו

• קהיר: נשקול לאפשר לספינות מאיראן לעבור

• איפה היו האינטלקטואלים המצרים? / יורם קניוק  

• מפת הטוויטר המצרית: האדומים נגד הכחולים

  
  

זכרונות ממצרים. ימים של הפגנות והפיכה היסטורית

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0211/1702112215tharir.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;2.News-192.the.world&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

יותר מ-20 מיליון תושבים מתגוררים בכרך האדיר הזה. כרבע מאוכלוסיית מצרים. זה הלב והמוח. המרכז התרבותי שניצב במקומו יותר מ-5,000 שנה. כמה קל לפספס מהות של מקום כשחושבים עליו כנצחי. אלא שהנצחי, עושה רושם, מתפורר ומוליד דברים חדשים. קהיר היא לא עיר יפה. היא מרתקת. מקולפת, צפופה, מאובקת ואפרורית. והאפרוריות הזו, היא זו שהסתירה את מה שרחש מתחת לפני השטח שלה במשך זמן כה רב.

עד לפני שלושה שבועות - הכול במצרים היה ברור. מה שהיה הוא מה שיהיה. מיליוני פלאחים עניים מצד אחד וכמה עשירים גדולים בראש הפירמידה מצד שני. במקום שבו הנפט, הגז, תעלת סואץ, התיירות, הצבא והמשטרה ויתר קנייני הארץ יהיו נתונים למרותם. ההמונים ממשיכים להוסיף מיליון תינוקות מדי שנה ל-80 מיליון אזרחים שכבר מצטופפים על שטח מעובד שאינו גדול בהרבה מזה של ישראל, ובטווח רק נילוס אחד שימשיך לזרום באיטיות אל הדלתא.

הלב והמוח של מצרים. קהיר (צילום: רונה פפר)

את השיעור הראשון במצרים החדשה, מצרים החופשית שלא מפחדת, קיבלתי בכיכר א-תחריר ביום של ההפגנה הגדולה הראשונה. פגשתי שם אמא ובת, תמונה וקול. מאהר, סטודנטית לרוקחות בת 18 שנולדה לתוך שלטון מובארק, ואמה מונה - בת 46 - שהייתה רק בת 16 כשהוא עלה לשלטון אחרי רצח סאדאת.

הסופה שחיכתה לרוח

זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שזו לא מצרים של הפירמידות אליה לוקחים כל תייר. זו לא מצרים של מקדשי לוקסור ואסואן, הפלוקות והקושרי. לא מצרים של התה והנרגילות, חאן אל-חלילי, קברי הסלג'וקים והמדרסות. אלא מצרים חדשה, ובה אנשים שהוסתרו מאחורי שכבותיה הרבות של קהיר. מאחורי הבתים הקולוניאליים המאובקים, ההזנחה, הזלזול והכסף הגדול שאצרו פרנסי המדינה.

מצרים שלא נראתה במסלולי התיירים. ימי ההפגנות (צילום: רויטרס) 

במצרים, שלושה שבועות אחרי ההתנערות הגדולה ממובארק, הכול נראה אחרת חוץ מזרימת הנילוס. מי ששולט במדינה הוא הצבא ומה שמגן על "אנשי א-תחריר" הוא הערפל הפוליטי והפחד (הזמני?) של המפקדים מכוחו של ההמון. וזה אולי הדבר המרשים ביותר שמלווה את ההתקוממות העממית במצרים. יכולתו של ההמון לתאם את פעולותיו בזכות כוח הרצון שלו בשינוי. יחד הם היו כמו סופת חול שהצטברה בכיכר ורק חיכתה לרוח הנכונה.

מול הגינה של מובארק

השלטון במצרים לא השתנה לפי שעה. קודם היה מובארק ומתחתיו סולימאן וטאנטווי, כעת מובארק זז הצדה ושני נאמניו הם הראשונים להיות מסומנים כ"יורשי העצר". האם הצבא הוא זה שיזם את המהפכה? האם רק סייע לה? או שמפקדיו הם מנהיגים אופורטוניסטים שייקחו את מצרים לעצמם? יש לקוות שהשינוי הוא כל כך עמוק ודרמטי שזה לא יקרה.

מראשית המחאות, היה ברור שההמונים רוצים שההפגנות ישמרו על צביון אזרחי. הצעירים התארגנו ובדקו את הנכנסים לכיכר - תעודות מזהות, חיפוש כל הגוף כדי שלא יוכנסו כלי נשק. כשהתנפלו תומכי מובארק על המפגינים, הצבא לא עשה דבר כדי לעצור אותם, הוא לא הגיב גם כשהחל יידוי האבנים.

אבל המפגינים הגיבו, עקרו את אבני מרצפות הכיכר והסתערו בחזרה. מה שדחף אותם הייתה הרוח של מצרים האחרת, זו שהגיחה משום מקום רק בגלל שאיש לא ספר אותה.

צבא בסימן שאלה

אכלתי עם האינטלקטואלים. שכבה שעד לפני חודש לא היה לה ביטוי במצרים. שכבה מושתקת, הטלוויזיה של השלטון, הקולנוע של השלטון, אל-אהארם. "הצבא הוא צבא המהפכה", אומר לי אחד מהם באמונה שלמה. "זה הצבא ששחרר את מצרים ב-1952 מהשושלת של פארוק. הוא מחויב לשמור על המהפכה!".