הייתכן שחרדים הם בני אדם?
הליברלים בעיני עצמם לא מסוגלים להבין כיצד ניתן לדבר על הרב עובדיה בצורה חיובית. הם הפכו ציבור שלם למקשה אחת, שעליה מסתכלים דרך כוונת הרובה
הגדיל לעשות יאיר גרבוז, שפרסם בסוף השבוע ביקורת חריפה ושנונה ב"תיק תקשורת". כמו רוב
המבקרים, גם הוא לא ממש התייחס לעשייה הטלוויזיונית בסרט, אלא ביקר את העמדה המובעת בו. במיוחד יצא קצפו על הטענה שעובדיה יוסף הוא רב מֵקל. מה אכפת לי אם הפרימיטיבי הזה מקל או מחמיר, אמר גרבוז, והסתייג מכל הרעיון שעומד בבסיסה של ש"ס, כמפלגה שבאה להשמיע קול עדתי וחברתי. גזענים שרוכבים על המצוקה העדתית, כינה אותם.
תמיד פולני
וזה מוזר, שהרי גרבוז עשה קריירה מהיותו פולני, ומדוע כל כך קשה לו לראות מישהו אחר המשתמש במוצאו כדי לקדם את עצמו? האם בעיניי גרבוז, כאשר הוא מדבר על הפולניות שלו, ואף כותב עליה ספרים, זה חינני - אך כאשר ש"ס נושאת את הקול המזרחי, זה דוחה ופרימיטיבי?
גרבוז איננו היחיד שכתב כי אין זה מעניין אותו אם הרב עובדיה מֵקל או מחמיר. וזו קביעה משונה, שהרי רק השבוע ראינו הדגמה חיה לחשיבות העמדה הזו בפרשת גיורי צה"ל, כשהרב עובדיה מנסה להגן על פסיקתו. מה יגידו על כך המבקרים: שהם, בהיותם ליברלים מתקדמים ונאורים, לא רוצים שסמכות הגיור תינתן לרב? אז למי יתנו אותה, לצייר אתיאיסט? לפרופסור לספרות? הרי גיור הוא עניין דתי, ומי שהחליט שהוא רוצה להתגייר, הכניס עצמו במודע לתחום בו הרבנים קובעים, לא הפרופסורים. העובדה שהרב עובדיה מֵקל, הצילה במקרה הזה אלפי חיילי צה"ל שבחרו להתגייר, אל מול ניסיונותיהם של הרבנים המחמירים לערער על כשרות הגיור.
מה שהכעיס כל כך בביקורת הייתה ההתנשאות שנדפה ממנה. ההתנכרות לכל מה ששונה ואחר. חלק ניכר מהמבקרים סירבו לראות את ההבדלים בין עובדיה יוסף לרבנים אחרים. כולם אותו דבר, טענו. לו הייתי משתמש בעגה הפולנית של גרבוז, הייתי אפילו אומר שכולם, כל החרדים – דֶ-זֶלְבֶּע דְרֶעק.
מ"שונא חרדים" הפכתי לחנפן
כך, ובלי שאף שמו לב, יצרו הליברלים-בעיניי-עצמם דה הומניזציה לציבור שלם, והפכו את כולם למקשה אחת שקל יותר לשנוא. ככה בדיוק מתחילה להתגבש נקודת המבט הגזענית: מחוסר הרצון לראות את ההבדלים. מההכללה הגסה. מהקביעה הגורפת.
חלק מהמבקרים האשימו אותי בחנופה. לטעמם, פרסום העובדה שעובדיה יוסף היה האיש ששחרר את עגונות יום כיפור מעגינותן; הכיר באתיופים כיהודים; הכיר בגיורי צה"ל ועוד אלפי פסיקות מקלות, שהפכו אותו לרב הכי מובהק של אסכולת בית הִלל - היא חנופה. איש לא טען שהעובדות אינן נכונות, אבל פרסומן הוא חנופה. ההאשמה הזו היא שינוי מרענן, כי בשנים האחרונות הואשמתי, לא פעם, בשנאת חרדים - והנה אני מואשם בחנופה אליהם.
האמת היא שהקדשתי שנים מחיי ללמוד את החברה החרדית. להכיר כל פרט בה. מה זה עשה לי? נשארתי חילוני אתיאיסט ממש כמו שהייתי, אבל הבנתי יותר את האנשים שחיים שם. אני לא שונא בהכללות. אני מעז לחשוב שמתחת לבגדים השחורים, גם שם, יש בני אדם שראוי ומעניין להכיר.
גם החרדים הם אנשים אמיתיים
הביקורת על הסרט הכעיסה אותי דווקא מתוך העמדה הליברלית המתקדמת. דווקא מתוך התפיסה
ההומניסטית. זו ביקרות שמבטאת חוסר פתיחות מוחלט לראות את האחר. חוסר נכונות ללמוד אותו, להבין אותו. לא להסכים - רק לדעת. מי שחושב כך, חושש שאם חלילה יסתכל לאמת בעיניים, תתערער אמונתו שלו.
העיתונות החילונית בארץ כל כך מורגלת להסתכל על החרדים בכלל (ועל ש"ס בפרט) דרך הפרספקטיבה המצמצמת של כוונת הרובה - עד שכאשר מראים לה אותם בגודלם האמיתי, אחד לאחד, היא נדהמת: מדובר בבני אדם? אם יצבטו אותם, יכאב להם? לא יכול להיות.
לפנייה לכתב/ת 
