מריצים לאחור לקראת האוסקר: "אומץ אמיתי"

במאים: אית'ן וג'ואל כהן

שחקנים: ג'ף ברידג'ס, מאט דיימון, היילי סטיינפלד, ג'וש ברולין, בארי פפר

מפיקים: אית'ן וג'ואל כהן וסקוט רודין

תסריט: אית'ן וג'ואל כהן (מבוסס על הרומן של צ'ארלס פורטיס)

מוזיקה: קרטר ברוול

צלם: רוג'ר דיקינס 

עורך: אית'ן וג'ואל כהן

הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

מועמד לעשרה פרסים: הסרט הטוב, בימוי, השחקן הראשי, שחקנית משנה, תסריט מעובד, צילום, עיצוב תלבושות, עיצוב אמנותי, עריכת סאונד, מיקס סאונד.

האם צפיתם במקרה בסרט "Inside Job" (המועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר)? אם לא, ואתם רוצים ללמוד משהו בנוגע לחיים האישיים שלכם, כדאי שתמהרו לצפות בו. איך סרטו של צ'ארלס פרגוסון, שיורד לעומקן של הסיבות למשבר הכלכלי האחרון, נוגע לרימייק של האחים כהן למערבון "אומץ אמיתי" מ-1969? קפיטליזם דורסני, בייבי!

מריצים לאחור לקראת האוסקר:

• "התחלה" של כריסטופר נולאן
• "פייטר" של דיוויד או. ראסל
• "נאום המלך" של טום הופר
• "צעצוע של סיפור 3" של לי אונקריך
• "127 שעות" של דני בויל
• "הילדים בסדר" של ליסה חולודנקו
• "ברבור שחור" של דארן ארונופסקי
  

בעוד שפרגוסון מתמקד בסחר-מכר הסבוך והפתלתל שנעשה מאחורי הקלעים של הגופים הפיננסים האמריקנים של המאה ה-21, האחים כהן לוקחים אותנו לסוף המאה ה-19, שם אין צורך במעשי נוכלות. תאוות הבצע היא זו המניעה את הכל - הבהלה לזהב, ההתפשטות מערבה, הבנקאות, הפוליטיקה וגם מערכת הצדק. 

בעיירה קטנה במדינת ארקנסו - מגרשו הפרטי של ביל קלינטון, להזכירכם - אנשי החוק הם ציידי ראשים, המשתכרים פר גוגולת. כזה הוא המקרה של המרשל המזדקן רוסטר קוגברן (ברידג'ס), המתגאה בגלימה של איש חוק - זו המסמיכה אותו להשתמש באופן חופשי באקדחים החבויים מתחתיה. כך גם במקרה של הריינג'ר לבוף (דיימון), גם הוא איש חוק, שהגיע כל הדרך מטקסס כדי לצוד ברנש מפוקפק בשם ת'רון צ'למספורד שירה בסנטור למוות ובשל כך, ערך השוק שלו גבוה במיוחד.

קוגברן ולבוף. מרשל מארקנסו, ריינג'ר מטקסס וכסף אמריקני

אל האקלים הקפיטליסטי הפשטני הזה, בו האקדחים והדולרים (שתי אבני יסוד בחברה האמריקנית) משמשים איזונים ובלמים, מגיעה מאטי רוס (סטיינפלד). הילדה בת ה-14 מפרה את שווי המשקל של עולם המבוגרים, כשכל מה שהיא דורשת זה צדק. צדק חינם, זה הכל. היא מחפשת נקמה על רצח אביה על ידי טום צ'ייני הבוגדני (ברולין).

השאיפה אולי תמימה, אולם מאטי יודעת דבר אחד או שניים על תאוות בצע ותעשיית הדמים שהיא מניעה ובעזרת חופן מזומנים היא מצליחה לתמרן אותן למטרתה.

היא מנהלת משא ומתן קשוח עם בעל חוב לאביה וסוחטת ממנו באיומי תביעה את הכספים שיידרשו לשכור את שירותיו של קוגבורן, מי שנחשב לטוב ביותר בביזנס - גם כשהוא שיכור. הוא אולי לא מעוניין לקחת על עצמו את המשימה, אבל במצבו הכלכלי הרעוע הוא לא יכול להגיד לא ל-50 דולר. תאוות בצע חזקה מפחד.

לא שקוגבורן הוא האופציה היחידה העומדת בפני מאטי. מתברר שצ'למספורד וצ'ייני הם אותו אדם וגם לבוף בעקבותיו. רק שהריינג'ר הדרומי מעוניין להזדכות עליו בטקסס, שם הוא מבוקש, ומאטי מתעקשת לסגור חשבון עם רוצח אביה בו במקום. לרווחים כלכליים אין מקום בשאיפת הנקם הילדותית שלה. כשהיא מגלה ששני שכירי החרב כרתו ברית מאחורי גבה ויצאו למסע בלעדיה, היא לא מוותרת, אך נדרשת להתפשר. השלישייה יוצאת לציד ראשים בשטחי ההפקר האינדיאנים.

נשק אוטו-מאטי. לבוף ושותפתו הצעירה

מכאן ואילך הסרט מתפתח כמערבון קלאסי. אמנם המתח בין תאוות בצע, חברות וצדק נוכח לאורך כל המסע, אולם בגדול זוהי מאטי שמסמנת לשני הגברים הבוגרים שלצידה - קוגברן המזדקן ולבוף הצעיר יותר - את המטרה. הם פשוט מכוונים לשם עבורה, יורים ופוגעים.

אבל כמו כל מסע קולנועי, השינוי חייב לבוא. ואכן, מאטי מתבגרת והופכת לרציונלית יותר, בעוד ששותפיה מגלים בתוכם עוד כמה איכויות מלבד מיומנויות השליפה והנהירה אחר המזומנים. הם עוברים תהליך שהופך אותם לאנשים טובים יותר. סוף אופטימי? אל תצפו לאחד כזה גם ב-"Inside Job".

מה למדנו?

לירות כדי להרוג, להרוג כדי לעשות כסף.

למה יזכה

ז'אנר המערבון נעדר בשנים האחרונות מהוליווד. הדיכוטומיה הברורה בין טוב לרע, בין אמריקנים פטריוטים ויצרניים, לנבלים ועברייניים לאינדיאנים, אולי לא רלוונטית עוד לעולמנו הנוכחי - עולם מורכב ומניפולטיבי כמו וול סטריט (שם מה שטוב למראה, מביא איתו לרוב הרבה רע) - אבל הוא כן מעורר נוסטלגיה. זוהי סיבה טובה דיה לתת את האוסקר לאחים כהן, שבעצמם נוהגים דווקא להקשות על הצופים - טוב ורע הוא לא קוד בינארי.

סטיינפלד וקוגברן. דין רודף

חוץ מזה, השילוב של האחים כהן (עם כל העשייה הפורה שמאחוריהם, והאוסקר בצידה), עם ברידג'ס הוותיק והטוב (עם הרזומה המרשים שלו, ואוסקר בצידו), דיימון המגוון (קורות חיים לא רעים, ואוסקר בצידם) וסטיינפלד כתגלית צעירה, הוא שילוב מנצח. חברי האקדמיה יתפתו להעניק לאנסמבל הזה את הפרס הגדול.

למה ייכשלו

כי לא בטוח כמה מבין חברי האקדמיה חיפשו בסרט את הפרשנות הנ"ל, או כל קריאה אלטרנטיבית אחרת למערבון של האחים כהן.

ששומרים על עקרונות הז'אנר בנאמנות מרשימה, מרעננים את הגירסה של ג'ון וויין מ-1969 אך לא משנים אותה באופן רדיקלי. על פניו יש בפנינו סרט מבדר, זורם, מקצועי, אבל בניגוד לסרטי האחים בעבר, בלי יותר תובנות - לטובה או לרעה. 

הימור

ממש כמו ברידג'ס ודיימון ב"אומץ אמיתי", גם האחים כהן על הסוס והם עשויים לרכב איתו במפתיע אל התואר הנכסף, אבל יהיה להם קשה מול "נאום המלך" הביוגרפי ו"הרשת החברתית" המעודכן.