לבוס מותר לטעות - וחובה להתנצל

בקריירה, ובחיים גם כשמתנצלים - יש חשיבות לאופן ההתנצלות. הפסיכולוג אלפרד אדלר סיפר על עצמו כי כשהיה ילד נחשב על ידי מוריו תלמיד גרוע והוא הרגיש נחות ולא מוצלח. כל זה עד לאירוע שקרה לו עם המשוואה במתמטיקה. עד שבכיתה ד' המורה למתמטיקה רשם משוואה על הלוח ושאל מי מהתלמידים יכול לפתור אותה. בכיתה השתררה דממה שום יד לא הורמה. מקץ דקות ארוכות הצביע הילד אלפרד אדלר וזכה לתגובה מלגלגת מצד המורה שאמר.

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

"מה יש לך להגיד לנו אלפרד, האם קרה נס ואתה יודע לפתור את המשוואה?", שאל. בקול חלוש השיב הילד שאינו יודע לפתור אותה אבל זה משום שהיא מוצגת בצורה שגויה.

המורה פרץ בצחוק מבטל ומלגלג ובעקבותיו כל הכתה צחקה. תגובה זו הגבירה עוד יותר את הרגשת נחיתותו - אבל למחרת, להפתעתו של אדלר, המורה פתח את השיעור בהתנצלות ואמר, בנוכחות הכתה "אני חייב התנצלות לאלפרד אדלר, בדקתי ואכן נפלה טעות ברישום המשוואה".

לימים סיפר אדלר כי מאותה התנצלות חל מפנה באמון שלו בעצמו. הוא הדגיש כי העובדה שההתנצלות נעשתה מול כל ילדי הכתה, באותו מקום בו הוא חווה את העלבון, הייתה הדבר המשמעותי ביותר בעיניו. הוא הרגיש שכבודו הושב לו ומכאן חל מפנה באמון שלו בעצמו ובמוטיבציה שלו ללמוד.

מעליב בפומבי - מתנצל ב-4 עיניים

פעמים רבות בחיים ובכלל זה במקומות העבודה, נאמרים לנו דברי ביקורת. לעיתים הביקורת מוטחת בעוקצנות ובבוטות היוצרות אצלנו תחושת עלבון. אם ההערה גם נעשית בנוכחות אחרים, חווית העלבון מתעצמת בנו עד לכדי כאב. במקרים אלה, הדבר המרגיז ביותר הוא כאשר מסתבר שהממונה שנזף בנו טעה וגם אם זכינו והוא אדם ישר שהבין כי עליו להתנצל, הרי שההתנצלות ברב המקרים נעשית בחדרו בארבע עיניים.

כך קרה עם מכרה שלי. אורנה, גננת בגן חובה, סיפרה שהיה עליה להכין דוחות מסכמים, אודות ילדים שלגביהם יש ספק אם כדאי שיעלו בשנה הבאה לכיתה א'. היא ישבה בביתה עד השעות הקטנות של הלילה, מקפידה בכל מלה שכתבה. משסיימה את כתיבת הדוחות העבירה אותם במייל למפקחת.

"ההתנצלות לא השיבה את כבודי"

למחרת, לקראת שעת הצהריים, נכנסה המפקחת לגן "כמו רוח סערה" אמרה אורנה. בנוכחות הסייעות, קלינאית התקשורת והורה שנכח בגן, נזפה בה על שלא העבירה את הדוחות. "זו רשלנות, זה חוסר אחריות איך גננת יכולה לנהוג כך". טענותיה של אורנה, כי היא כן העבירה את הדוחות, זכו למבט מבטל ולהבעת חוסר אמון מצד המפקחת. עוד באותו יום, התקשרה המפקחת אל אורנה הביתה, התנצלה ואמרה כי הדוחות הגיעו ובגלל תקלה בדואר האלקטרוני לא קבלה אותם מוקדם יותר.

"זה בסדר לטעות" אמרה לי אורנה, "אבל את ההשפלה חשתי בעיקר משום שאנשים נוספים שמעו איך שהיא התנפלה עלי ונכנסה בי. הם ראו איך לא מאמינים לי, לכן ההתנצלות הזו, שנעשתה בינה לביני, לא משיבה את כבודי ולא מספקת אותי".

פעמים רבות אני שומעת תלונה זאת מפי עובדים פגועים שחוו נזיפה בפורום רחב וגם אם זכו להתנצלות היא נעשתה בארבע עיניים. אורנה לא חלקה את רגשותיה עם המנהלת, היא מאוד לא רצתה להיחשב "עושה צרות". לרוב כאשר אנחנו כועסים נדמה לנו שיש רק שתי אופציות: או לבלוע או לתקוף בחזרה, ונראה שהיא בחרה בלבלוע.

בקש מהמנהל להתנצל באותו הפורום

חשוב מאוד שמנהלים יזכרו, כי עובד ששמע מהם ביקורת בנוכחות עובדים אחרים, מצפה וראוי שישמע גם את ההתנצלות בנוכחות אותו פורום. מאידך, אם עובד חש שנעשה לו עוול פומבי אך ההתנצלות היתה בחדרי חדרים - כדאי שיסביר למנהל שלא יסתפק בהתנצלות שכבר עשה, אלא שעליה להיעשות בפני האנשים שנכחו בעת הביקורת.

מה כן מומלץ לעשות בפומבי? להחמיא. בעוד ביקורת טובה ל-4 עיניים, מומלץ למנהלים להחמיא לעובד גם בנוכחות אחרים. דבר זה יכול לאפשר לעובד לפתח תחושת ערך עצמי גבוהה. בסופו של דבר עובד מעודד המאמין בעצמו הוא לרוב עובד מסור ויעיל יותר.