בין הצבא, האיסלאם והעם
קואליציה בין הצבא לנערי הפייסבוק תחליש מאוד את הכוח האיסלאמיסטי, ואילו קואליציה בין אותם נערים למפלגות האיסלאמיות תשחק את הצבא
לאן פונה העולם הערבי? רואי השחורות בטוחים שהאיסלאם ישתלט והמרחב כולו יעבור תהליך של איראניזציה. אידיאליסטים שוחרי טוב מאמינים שהאזור בדרכו לדמוקרטיה מבית מדרשו של ג'פרסון. האמת, כרגיל, מורכבת יותר. במהלך המהפכות האחרונות נוצרה משוואת כוח חדשה וייחודית באזור, והאיזונים בתוכה הם שיקבעו את העתיד
במהלך העניינים. בכל פעם שנוצרה קואליציה בין שתיים מרגלי השרפרף נדחק הצד השלישי לפינה ונאלץ לסגת מדרישותיו. המצב היום מזכיר מאד את השרפרף ההוא, אלא שהפעם רגליו בנויות מרכיבים אחרים.
בלימוד ההיסטוריה של המזרח התיכון אנו נוהגים לתאר את המצב הפוליטי במצרים שבין שתי מלחמות העולם כשרפרף בעל שלוש רגלים. באותה הפוגה קצרה שבה שררה מעין-דמוקרטיה על גדות הנילוס נאבקו ביניהם הבריטים, בית המלוכה המצרי והמפלגות הלאומיות על השליטה
מזרח תיכון חדש
תנו גז, אל תבעירו אש. המהפכה ואנחנו
רון בן ישי
הבדואים משתלטים על סיני, המשטר בתימן קורס, ארה"ב יוצאת מעיראק, ואיראן מרעילה שיעים. המהפכות החדשות מבשרות טובות לתנועות האיסלאמיות, אם יהיו סבלניות מספיק, וישראל אינה עוד נכס למערב כפי שהיא רוצה לחשוב. מה לעשות? לדבר עם הפלסטינים, לפתח את הגז ולהיערך לאיומים חדשים
בעקבות האירועים האחרונים, שבימים אלה אנו נמצאים רק בתחילתם, הולך ומסתמנת סכמת המאזן החדש בעולם המזרח תיכוני. בסכמה זו - יש שלושה כוחות הנאבקים בזירה הפוליטית. הראשון, החדש בזירה, הוא הציבור. כל אותם מאות אלפי צעירים מצוידים בפייסבוק ובטלפונים סלולאריים, שמאחורי כל אחד מהם נמצאת משפחה שלמה. כוחם של אלה שונה מכל מה שידענו עד כה. זהו כוח מבוזר ולא היררכי, כוח שאינו סר למשמעתו של איש. הוא דומה לאלפי פלגים זעירים של מים המצטרפים לנהר גדול שמסלולו אינו ידוע אבל עוצמת זרימתו אינה מוטלת בספק.
שני הכוחות האחרים אינם חדשים בזירה, אולם האירועים האחרונים הקנו להם מעמד חדש ועוצמה שלא היתה להם בעשורים האחרונים. מדובר, כמובן, בצבא ובתנועות האיסלאמיסטיות. מאז מהפכות הקצינים בשנות החמישים והשישים היה הצבא גורם מרכזי במערכת הפוליטית, אולם במהלך מחצית המאה האחרונה הצליחו הדיקטטורים המקומיים להכפיף אותו לשלטונם ולנהל אותו בהצלחה. המשברים האחרונים הבהירו גם לגנרלים, להפתעתם, שבידם היכולת להכריע את מהלך העניינים הפוליטיים.
התנועות האיסלאמיסטיות סבלו עד עתה מהגבלות מפליגות על כוחן - איסור הקמת מפלגות, מאסר והגליה של ראשיהן, מעקב צמוד אחרי פעילותן וצמצום מקורות המימון שלהן. ברגע שהמבנה הפוליטי הישן התמוטט זכו כולן, כבר בשלב זה, לזריקת עידוד משמעותית ביותר. הסימן הראשון לכך הוא חזרתם של המנהיגים הרוחניים של התנועות הללו - רנושי בתוניסיה וקרדאווי במצרים - לארצותיהם, והחופש שניתן לדוברי התנועות להתבטא בחופשיות. כוחן של התנועות האיסלאמיות הוא בעיקר במנגנוניהן המסודרים. לאחר שהמשטר הישן חיסל באפקטיביות כל אופוזיציה אזרחית, האיסלאמיסטים הם היחידים שלרשותם עומדים מנגנונים היררכיים, משאבים כספיים וארגון וולונטרי של אלפי מתנדבים.
מה יהיה?
עתידן של מצרים, תוניסיה, לוב, ומדינות אחרות העומדות בתור, ייקבע במסגרת האיזונים בין הכוחות הללו. קואליציה בין הצבא לבין נערי הפייסבוק תחליש מאוד את הכוח האיסלאמיסטי, ואילו קואליציה בין אותם נערים לבין המפלגות האיסלאמיות תעניק לאחרונות כוח פוליטי רב ובמרוצת הזמן תשחק את כוחו של הצבא. בכל אחת מן המדינות המדוברות האיזון הוא שונה מלכתחילה. במצרים, למשל, האחים המוסלמים הם כוח משמעותי ביותר, בתוניסיה כוחם של האיסלאמיסטים מצומצם יותר, ובלוב מצבם אינו ברור.
בתוניסיה עברה החברה העירונית תהליך חלקי של חילון, ואילו במצרים מספרם של המזדהים עם האיסלאם בערים גבוה יותר בצורה משמעותית. במצרים ובתוניסיה הצליח הצבא לשמור על כוחו ונמנע משפיכות דמים ואיל בלוב דומה שהצבא מתפורר וחלקים ממנו פנו נגד בני עמם. כל הנתונים הללו ישוקללו בתהליך יצירתן של הישויות הפוליטיות החדשות.
האיזון העדין הזה אינו מוגבל למדינות שכבר עברו מהפכה, כמצרים, תוניס או לוב. גם במדינות שבהן מהפכה כזאת עדיין לא התחוללה עולים הכוחות הללו על פני השטח, אלא שכאן מדובר במקבילית ולא במשולש. במדינות כמו ירדן, אלג'יריה, בחריין או תימן, מנסים השליטים לייצר איזון חדש שבו לצד הציבור, הצבא והאיסלאמיסטים, נמצא גם המשטר הישן. על ידי ביטול תקנות החירום, הבטחת בחירות, התחשבות באזרחים ופיתויים חדשים לאנשי הצבא, ומן הצד האחר על ידי הפחדות, מאסרים וחסימה תקשורתית, מנסים השליטים הוותיקים לשמר לפחות חלק מזכויות היתר שנהנו מהן בעבר.
במדינות הללו המאבק על הריבונות מתחיל להיות צפוף מדי, והשאלה הגדולה היא אם המשטרים הישנים יצליחו לדכא את הכוחות הערוכים נגדם. בטווח הארוך נראים סיכוייהם קלושים למדי.
פרופ' דרור זאבי מרצה בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון
לפנייה לכתב/ת 
המחאה במצרים, שהביאה להפלת מובארק
צילום: AP
המחאה בלוב. קדאפי עוד בשלטון
צילום: AFP
מומלצים
