להתפשט לא מומלץ, לנתח את קרום הבתולין מותר
פסקי הלכה מול דעתם של מרצים באוניברסיטאות, כך מתנהל חלק מהשיח הציבורי בעולם הערבי, גם בכל הנוגע לסקס וניתוחים לשינוי מין. ספר חדש מאפשר הצצה אינטימית לעולם של שכנינו. קטע מ"אלף לילה. קום", ספרו של ג'קי חוגי, הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
מישהו ראה את התחתונים שלי?
פסק הלכה שפורסם במצרים עורר פולמוס חריף בקרב חכמי אוניברסיטת אל-אזהר. את הפתיל סיפק השייח ראשִד חסן חליל, לשעבר נשיא הפקולטה להלכה וחוק. הוא קבע כי התערטלות מוחלטת של אחד מבני הזוג, אפילו במהלך קיום יחסי מין, אסורה על פי ההלכה האִסלאמית. עבירה כזו, פסק ללא היסוס, מבטלת את הסכם הנישואים.
- הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
- ובואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
עמיתו, השייח עבדאללה מְגַאוֵור, מזכיר ועדת פסקי ההלכה באוניברסיטת אל-אזהר, חידד את הסוגיה. הוא פסק כי נעיצת מבט בגופו החשוף של בן הזוג מותרת, אבל לא במבושיו, חלילה. הוא יעץ לבני הזוג ללבוש תחתונים או כיסוי כלשהו שיצניע את אזור החלציים, אפילו בשעת האקט המיני.
ומי הציל את אומת המאמינים מן האיסור המביך, המנוגד למציאות החיים, שהטילו עליה שני האדונים הנכבדים? אישה, כמובן. ד"ר סועאד סאלח, ראש הפקולטה ללימודים אִסלאמיים לבנות באל-אזהר, יודעת כנראה דבר או שניים שקודמיה שכחו.
"מותר לבני זוג לעשות כל דבר שיגרום להתקרבות והתאהבות ביניהם," קבעה. החוקרת המצרייה הבהירה כי התערטלות מוחלטת בפני בן הזוג אינה מעשה מנומס במיוחד, אבל הוא אינו אסור, וברור שאין בכוחו לבטל את הנישואים.
ד"ר סאלח לא היתה לבד. גם השייח עבד אל-מועטי, חבר מרכז הלימודים האִסלאמיים באל-אזהר, השמיע צפירת הרגעה. לדבריו, אין כל הוראה הלכתית האוסרת לגמרי התערטלות או נעיצת מבט באחד מאיבריו של בן הזוג. אבל היתה לו תוספת ייחודית. "הדבר היחידי האסור בשעת ההזדווגות," הזכיר למי ששכח, "הוא חדירה לעכוז."
אם עסק ביש, אז אשת איש
אחת המדינות המובילות את ענף הניתוחים לאיחוי קרום הבתולים היא איחוד האמירויות. בירת העסקים שלה, דוביי, הפכה לגן עדן למנתחים, ואבן שואבת לנערות ונשים ממדינות ערב השונות, המבקשות לעבור את הניתוח הרחק מהבית. מחירו בדוביי כעשרת-אלפים דרהם (כ-2,800 דולר), הוצאה סבירה עבור משימה הכרוכה לעתים בפיקוח נפש.
החוק בנסיכות אוסר ניתוחים כאלה אצל רווקות, אבל מתיר לבצעם בגופה של אישה נשואה. ההיגיון ההלכתי אומר שאם איבדה את בתוליה בטרם נישאה, הרי זנתה. כיסתה על כך בניתוח - הוסיפה חטא על פשע. גם ברופא, שסייע לה במעשה, דבק הרבב.
מבחינת ממשלת איחוד האמירויות, זוהי תיירות רפואית, המכניסה כסף רב לקופת המדינה. משום כך עצמו הרשויות עין ולא מיהרו לפעול נגד העוסקים במלאכה. ממילא רוב המנותחות הגיעו ממדינות שכנות, בראשן סעודיה, מצרים או כווית ובחריין. אם חכם אחד יצעק וימחה, תמיד אפשר להכריז שכולן, עד לאחרונה, היו נשים נשואות בעת שנותחו. מי שחושב אחרת, שיוכיח.
זו לא גברת, זה חוסין
בתוך חמש שנים בלבד עברו 600 גברים ונשים ניתוח לשינוי המין בסעודיה. בממוצע, 120 צעירים וצעירות בשנה שינו את מינם מאישה לגבר, או להפך. בחברה הישראלית, הידועה כליברלית באופן יחסי, קשה מאוד לקבל גבר שהפך לאישה. קל וחומר בסעודיה. משום כך אפשר להבין מדוע מדחיקים החברה ומוסדותיה את קיומם של בני המין השלישי.
ד"ר בַּסאם אבו-עַבַּאס, רופא מבית החולים הממשלתי "אל-פייסל" בריאד, ציין כי חלק מן המנותחים נולדו כאנדרוגינוס – אדם בעל איברים משני המינים. אחד מכל 5,000 תינוקות סעודים לוקה בתופעה. זהו פגם גנטי הנפוץ מאוד בחברה השבטית, שבה נהוגים זה אלפי שנים נישואים בתוך המשפחה.
סאמיה, בת 26, שהיתה גבר בשם סאלם ונולדה עם איברי רבייה נשיים, נישאה שלוש פעמים. בעלה השלישי גירש אותה לאחר שהכה אותה וגרם לה להפיל את העובר ברחמה. "מבין כל בני המשפחה, רק אמי עמדה לצדי," קוננה.
פייסל, בן 22, שפעם קראו לו הודא, שקע בדיכאון והוא ממעט לצאת מביתו. חאלד, בן אותו גיל, שנולד כילדה בשם נוּבּ, התארס כמה פעמים, אבל ארוסותיו גילו את עברו המגדרי ונפרדו ממנו. הוא הרהר באפשרות לחפש בת זוג בחוץ לארץ, ובינתיים עבד לפרנסתו כדי להחזיר את 200 אלף הריאלים (כ-60 אלף דולר), עלות הניתוח. וַרְד, שהיתה פעם גבר בשם עלי, התגרשה מבעלה השני, כי הוא קינא לה אחרי הניתוחים הפלסטיים שעברה וייפו את פניה.
גורמי הרווחה בממלכה חיפשו את הדרך ההולמת לייסד עמותה עבור הצעירים הללו. מצד אחד, הממסד מתנגד לשינויי מין ורואה בהם התערבות במלאכת הבריאה. מצד שני, אין זוהי גחמה, אלא בעיה רפואית, שבה הגוף מצמיח איבר שאותו העניק הטבע דווקא למין השני.
מי שמחפש קצת אופטימיות בסיפור הזה, אולי ימצא אותה בממלכה השכנה. לזַיינַבּ, בת 34 מבחריין, נמאס לחיות בגוף של אישה. היא נולדה אמנם כנקבה, אבל במשך השנים התפתחו בגופה סימנים של זכריות. כשבגרה, חסכה כסף, נסעה לתאילנד ועברה ניתוח לשינוי מין. בשובה הודיעה לסביבתה כי מעתה ייקרא שמה חוסין וביקשה ממכריה לראות בה גבר לכל דבר. כולם כיבדו את בקשתה, אבל משרד הפנים סירב לרשום אותה בשמה החדש.
שכנע את הרשויות שמדובר בסיבוך פזיולוגי נדיר
הקושי הרב שבו נתקל חוסין אינו אופייני רק לבחריין. צעירים נוספים ממדינות ערביות, שביקשו לעדכן את המין בתעודות הזהות שלהם בעקבות ניתוח או שינוי בזהותם המינית, נתקלו בסירוב. חלקם נאלצו לפנות לבית המשפט, אבל גם שם נתקלו בחומה בצורה. השופטים, ליברלים ככל שיהיו, אינם רשאים לפעול בניגוד לחוק.
כמעט בכל מדינה ערבית, המקור הראשון לחקיקה, לפחות באופן רשמי, הוא הדת. פוסקים וחכמי הלכה הביעו בשנים האחרונות התנגדות עיקשת לניתוחים לשינוי המין, או לטשטוש הזהות בין גבר לאישה. האווירה שיצרו, יחד עם החוק, מקשים מאוד על היענותו של בית המשפט לעתירות.
למרות זאת, חוסין לא ויתר. הוא יצא למאבק משפטי במשרד הבריאות הבחרייני ובמשרד הפנים, בבקשה שיורו למחוק את השם זיינב ממסמכי הזהות שלו. פרקליטתו, עו"ד פווזיה גַ'נַאחִי, ניסתה להסביר כי במקרה הזה אין מדובר בטרנסקסואל – סדין אדום בפני הממסד השמרני – אלא בסיבוך פיזיולוגי נדיר.
"יש הבדל גדול בין ניתוח לשינוי המין ובין שינויים מיניים," הסבירה, "המקרה השני הוא בעיה רפואית המתרחשת מאליה, והיא זקוקה לטיפול."
רק לאחר שנתיים של מאבקים הבינו הרשויות את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, והתירו לבית המשפט לפסוק לטובתו של חוסין. השם זיינב נמחק ממרשם האוכלוסין, ובעליו הפך לזכר ושמו חוסין רֻבּיְיעִי. היה זה המקרה הראשון במדינות ערב שבו הסכימה המדינה באופן רשמי לשינוי מגדרי.
"בכיתי משמחה כששמעתי את הבשורה," סיפר חוסין, "תמו שנתיים של עינויים."
עו"ד ג'נאחי טיפלה מאז במקרים נוספים של צעירות ערביות מנסיכות קטר, כווית, איחוד האמירויות ומסעודיה, שביקשו לשנות את מינן לגבר בנסיבות דומות. בכולם היא התייצבה בפני השופטים והסתייעה במקרה של חוסין כתקדים. במסכת הטיעונים שלה התפלמסה אפילו עם אלוהים. זו איננה התערבות האדם בבריאה, אמרה לשופטים, אלא בדיוק להפך. כאן זו רוח הבורא, שנכנסה בגופו של האדם.
מתוך "אלף לילה. קום – העולם הערבי היום", ספרו של ג'קי חוגי, בהוצאת ספרית מעריב
לפנייה לכתב/ת 
