הסרט שלא רוצים שתראו

השבוע התבשרנו כי הסרט "Strangers No More" של היוצרים האמריקנים, קארן גודמן וקירק סיימון, זכה בפרס האוסקר לסרט דוקומנטרי קצר. בשורה טובה לכל הדעות. הסרט מספר את סיפורו של בית הספר "ביאליק-רוגוזין" בתל אביב, בו לומדים זה לצד זה ילדים למהגרים, פליטים וישראלים, יהודים וערבים.

כלפי בית הספר ביאליק-רוגוזין לא ניתן לבוא בטענות. נהפוך הוא, קל להסכים עם אסתר, אחת התלמידות המככבות בסרט, שאמרה בהתרגשות אחרי הזכייה: "זה בית ספר שאין עוד אחד כמוהו, בית ספר מיוחד". בית הספר

 הפך למה שהנו בזכות עבודתן הקשה והמסורה של מנהלת בית הספר וצוות המורות ובזכות החיבוק האמיץ של תורמים וידידים השותפים לחזונו החינוכי.

עוד בטרם זכייתו זיהה משרד החוץ את הפוטנציאל ההסברתי הגלום בו, ופעל להפצת הסרט ברחבי העולם. לאחר הזכייה, היה נשיא המדינה, שמעון פרס, בין הראשונים לברך. הוא אמר: "הזכייה באוסקר זיכתה את ישראל בהכרה בינלאומית וכיוונה זרקור לאנושיות בישראל".

למרבה הצער, הפניית זרקור למהגרים החיים בישראל, לא מאירה את הצדדים היפים ביותר שלנו. אין דרך נעימה לומר זאת, "ביאליק רוגוזין" הוא אי של שפיות בתוך אוקיאנוס שורץ פקחי עוז, למרות מדיניות ישראל כלפי מהגרים, ובשום מקרה לא בזכותה. לכן, האנושיות הנחשפת בסרט, היא לא אנושיותה של ישראל.

החצר האחורית

כשהמצלמה נמצאת בידיים של ממשלת ישראל, מצפה לעולם סרט לגמרי אחר. רק בשבוע שעבר זכינו לראות בטלוויזיה תמונות ראשונות מהסטארט אפ הישראלי החדש. הישר מבית היוצר של ממשלת ישראל, בבימויו של שר הפנים

 אלי ישי ובהפקתו של ראש הממשלה ביבי נתניהו, חזינו בתדהמה במתקן כליאה לתינוקות וילדים: תאים קטנים וצפופים, מסדרונות צרים, מנעולים וחצר מוזנחת, מחופשים לווילה של האח הגדול, בגירסה המותאמת לאח הקטן ולאחות התינוקת.

כנראה שמישהו אצלנו בממשלה חשב, שהשקעה של כמה אלפי שקלים, במדבקות צבעוניות, משחקי קופסה ומגלשה מפלסטיק, יגרמו לציבור הישראלי להשתכנע, שזה אנושי לעצור ילדים, להעמיס אותם על אווירונים ולשגר אותם לארצות רחוקות ונחשלות, שמעולם לא ראו.

בכל זאת מתקבל הרושם, שאך מתחזק לנוכח היריעות האטומות המכסות את הגדרות המקיפים את כלא-הילדים, שאת התמונות של אסתר בת ה-10, משחקת טאקי ובוכה בבית הכלא המיוחד, שאין עוד אחד כמוהו, החברים ממשרד החוץ לא ימהרו להפיץ.

לגלות אנושיות

השקעה במדבקות פו הדוב, שאמנם מצטלמות יפה, אבל אין בהן הרבה נחמה, אינה אלא כוסות רוח למת. על אנשי משרד הפנים לתת דעתם על סוגיות חשובות באמת כמו למשל, גיבוש אלטרנטיבות למעצר, הסדרי "עזיבה מרצון", גיבוש ופרסום נהלים המחייבים את פקחי עוז, בין היתר, להימנע מנקיטת אלימות באשר היא כלפי המשפחות ומחשיפת הילדים לאירועים טראומטיים כגון, מעצר בכוח של הוריהם.

מן הראוי, כי משרד הפנים יחשוף בפני הציבור את האופן בו יערך מעצר הילדים, מיהם הגורמים השונים שילוו אותו, כמה ימים יותר להחזיקם במעצר, מהו מקור סמכותם של פקחי "יחידת עוז" לנהל מתקן מעצר בו מוחזקים ילדים, מהו הליך ההכשרה שעברו הפקחים על מנת לנהל מתקן מעצר כזה ועוד.

אם מדינת ישראל רוצה לגלות אנושיות ולא רק להתהדר בה, עליה לגבש מדיניות הגירה מוסדרת וברורה שתכבד את זכויות היסוד של המהגרים וילדיהם. אולם כל עוד נמשך המצב הקיים, על נשיא המדינה

 ואנשי ציבור אחרים, להצטרף למאבק הציבורי ולהשמיע קולם - לא רק כשילדי מהגרי העבודה מביאים כבוד ושמחה לישראל מהוליווד הרחוקה, אלא גם ובעיקר כשחרב מעצר וגירוש מונפת מעל ראשם וגורמת לרבים מהם להסתתר בבתיהם ולהחביא את ילדיהם.

רק באמצעות מאבק ציבורי רחב והתנגדות תקיפה וברורה של הציבור הישראלי למעצר ילדים, תוכל ישראל לקום אנושית לשחר של יום חדש.

אסנת כהן ליפשיץ, עו"ד במוקד בסיוע לעובדים זרים

בעקבות הקמת מתקן הכליאה והכוונה לעצור,לכלוא ולגרש את הילדים תתקיים הפגנה ביום שישי הקרוב, בשעה 12:30 בגן מאיר בתל אביב.