מלחמת הדתות 2011

קביעתו של האפיפיור כי היהודים לא רצחו את ישו, עשויה להוות מהלך חשוב במלחמת הדתות הנוכחית. האסלאם שואף בגלוי להשתלט על העולם, ומחזיר את הסדר המדיני של ימי הביניים. והיהודים - כרגיל בתווך, חוטפים מכל הכיוונים

אבי רטפורסם: 03.03.11 , 11:03

בשולי האירועים הסוערים ברחבי העולם, הסתתרה לה השבוע ידיעה קטנה ושולית, לכאורה, שבישרה כי האפיפיור בנדיקטוס ה-16 קבע שהיהודים אינם אשמים במותו של ישו.

הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

על פניו, ידיעה בלתי מרעישה בעליל שעה שהמזרח התיכון גועש ורוגש, משטרים קורסים בשרשרת, והעולם משתנה לנגד עינינו. העיסוק במי אשם במות ישו נראה לכאורה ארכאי, אקדמי ומנותק. ואף על פי כן, יש בכותרת הזו אמירה משמעותית יותר דווקא בתקופה הזו.

היווצרות האסלאם במאה השביעית שינתה את העולם, למצב שבו קיימות שתי דתות גדולות - הנצרות והאסלאם. היהדות נותרה דת קטנה במספר מאמיניה, אך מרכזית וחשובה גם לדתות האחרות, בהיותה (גם לשיטתם) המקור והשורש. הברית הישנה. העולם הימי-ביניימי הורכב ממסגרות דתיות, ופחות ממסגרות מדיניות ולאומיות. הזהות וההשתייכות היו בעיקרן דתיות, ופחות גיאוגרפיות או טריטוריאליות. השיח העולמי היה דתי. המתח היה דתי. המלחמות היו מלחמות דת.

חוזרים לימי הביניים

מים רבים זרמו מאז בנהרות, וגם דם יהודי זרם בנהרות של דם ברחבי אירופה והעולם. כ-1,300 שנים חלפו מאז עליית האסלאם, והעולם עבר לפעול במסגרות מדיניות ולאומיות. אלא שהאירועים העולמיים בשנים האחרונות הקשורים לאסלאם ולמדינות המוסלמיות, מחזירים אותנו במובנים רבים לימי הביניים.

המאבק בישראל וביהדות אינו רק מאבק מדיני. כשמקשיבים לאחמדיניג'ד ונסראללה המדברים על היהודים, האמריקנים ו"הכופרים"; כששומעים את דבריהם של גורמי אסלאם – מ"האחים המוסלמים" ועד מנהיגי תורכיה; כשמאזינים לנאומים בכיכר א-תחריר בקהיר - לא קשה לזהות את השתלטות האסלאם על המסגרות המדיניות.

אין זו רק מחלוקת פוליטית על שטחים או זכויות פליטים. יש כאן מלחמה דתית עמוקה בין היהדות לאסלאם, כשהטענות הפוליטיות הן רק המעטפת החיצונית למלחמת הדתות הזו. שנאת האסלאם את היהדות שונה במובנים מסוימים משנאתה לנצרות, אך דומה במובנים אחרים. מבחינת האסלאם - אלה גם אלה כופרים, ודין אחד להם.

אלפיים שנה בקירוב סבלה היהדות משנאת הנצרות, שאדניה היו אשמת היהודים במות ישו. האנטישמיות לדורותיה ולסוגיה ינקה את יסודותיה מהעלילה הזו. כך מצאה עצמה היהדות ניצבת מול גלי שנאה נוצרים ומוסלמים - ששום דבר לא מחבר ביניהם מלבד התיעוב המשותף ליהודים וליהדות.

היהודים חוטפים משני הכיוונים

לאסלאם מגמה ברורה - להשתלט על העולם. הוא גם לא מנסה להסתיר אותה. אירופה נכבשת צעד אחר צעד. לונדון, פריז, מינכן ובירות אירופיות רבות לובשות את דמותה של הקסבה בשכם.

דווקא בעת הזו יש לדברי האפיפיור חשיבות. מיליארדים סרים למרותו. אז נכון שאלפיים שנות שנאה לא חולפות כתוצאה מאמירה אחת, ואנחנו לא זקוקים לתעודת הכשר מהאפיפיור, אבל למיליארדי מאמיניו הדבר משמעותי וחשוב.

יתכן שהסדר העולמי החדש, בהשגחת "האח הגדול" מאיראן, שנרקם עתה בעולם - בכיכרות תוניס, מצרים, לוב, תימן ובחריין - מחזיר את העולם למלחמת דתות: העולם המוסלמי במזרח ובאפריקה, מול העולם הנוצרי באירופה ובארצות הברית.

היהודים כרגיל בתווך, חוטפים משני הכיוונים. הלכה בידוע על מי שונא את מי ולמה - נשארת הלכה בידוע. ועם כל זאת, דווקא בשעה שהעולם שב למלחמת דתות ותרבויות - דמוקרטיה מול מונרכיה, חופש מול כפייה - יש חשיבות תיאולוגית היסטורית ופוליטית לדברי האפיפיור. אלפיים שנות פוגרומים, אינקוויזיציות ועלילות דם ניזונו מהעלילה הזו. באיחור של אלפיים שנה, מתקן עתה האפיפיור את העוול ההיסטורי.

יתכן שבטווח הארוך, הקביעה הכתובה שחור על גבי לבן בספרו של האפיפיור '"ישו מנצרת", תתברר כזניחה ותיעלם בחלל האוויר. אבל יתכן גם ההיפך. אולי בסופו של דבר, יתברר שדווקא בשעה בה העולם המוסלמי כולו רותח, והמציאות משנה את פניה במהירות - יש לה חשיבות גדולה מכפי שנראה כרגע, במסגרת התהליכים הפוליטיים, המדיניים והדתיים שהעולם עובר.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו