מסקנות ששינסקי: הסיבוב האחרון והמר מתחיל
מרתון של דיונים בוועדת הכספים ייפתח היום (ד'), במטרה להכין את חוק תמלוגי הנפט והגז להצבעה סופית במליאה. לוועדה יש רק 14 ימים לסיים את העבודה והמירוץ הולך להיות צמוד ביותר: למרות הרוב המסתמן, הדברים כרגיל יכולים להשתנות בהצבעה הסופית, והלוביסטים ונציגי המחנות הפוליטיים כבר מחככים ידיהם לפני שינסו להטות את המאזניים לכיוונם
הסיבוב האחרון, המכריע והמר ביותר, במאבק על חוק ששינסקי, מתחיל היום (ד'). שר האוצר יובל שטייניץ ופרופ' איתן ששינסקי יפתחו מרתון של דיונים בוועדת הכספים, אשר מטרתם להכין את החוק לאישור סופי במליאת הכנסת. תאריך היעד - ה-30.3 - תואם את שאיפת האוצר לחתום את הסאגה הזאת לפני תום מושב החורף ויציאת הכנסת לפגרת הפסח שמתחילה למחרת.
לוח הזמנים מלחיץ את הוועדה והמליאה לסיים את המלאכה ב-14 ימי העבודה שנותרו להם מתוך 21 הימים, אחרי ניכוי ימי השבת וימי הפורים. היו"ר משה גפני פינה את סדר היום מכל נושא אחר והקדיש את כולו, לפחות מסוף שבוע זה עד סוף השבוע הבא, רק ל"חוק מיסוי רווחי נפט" לפי הכותרת הרשמית של הצעת החוק. 48 סעיפים על פני 28 עמודים שרובם בוערים תחת רגלי השחקנים בשטח.
את קצב הדיונים ב-6 הימים שיבואו אחרי השבוע הבא, יכתיבו תוצאות מסע השכנוע של האוצר לאמץ את נוסחאות המיסוי של ועדת ששינסקי, לעומת מסע הלחצים לרכך אותן מצד יצחק תשובה ושות' בראש קבוצת המשקיעים בפיתוח שדות הגז תמר ולוויתן. נכון לעכשיו, ועדת הכספים לא בכיס של אף אחד. הכוחות שקולים, וההכרעה עלולה ליפול על חודו של קול.
בוועדה חברים 17 ח"כים המייצגים 10 סיעות מהקואליציה ומהאופוזיציה, הרכב לא קל כשסוגיית המיסוי חוצה את המחנות הפוליטיים ובחודשים האחרונים חושפת את הפנים המכוערות של משחקי הון ושלטון. הרוב הקואליציוני אמנם התערער אחרי הפילוג בעבודה והצטרפות ישראל ביתנו למחנה המתנגדים, אבל נראה שהרוב לחוק כבר מובטח (13:4).
האצבעות המובטחות לחוק הן של היו"ר גפני (יהדות התורה); 4 נציגי הליכוד (ציון פיניאן, מירי רגב, אופיר אקוניס שיחליף את חיים כץ שמנוע מלהשתתף בדיונים בשל קשריו עם קובי מימון מישראמקו, אחד המשקיעים, וכרמל שאמה-הכהן, יו"ר ועדת הכלכלה, שצורף כפרס ניחומים על הפסדו בקרב על ניהול החקיקה); 3 נציגי קדימה (שי חרמש, יעקב אדרי ורונית תירוש); 2 נציגי ש"ס (אמנון כהן ויצחק וקנין); שלי יחימוביץ (עבודה); זבולון אורלב (הבית היהודי) וחיים אורון (מרצ).
המתנגדים הצפויים הם 2 נציגות ישראל ביתנו (פאינה קירשנבאום וליה שמטוב); אורי אריאל (האיחוד הלאומי); אחמד טיבי (תע"ל). הרוב המוחלט של התומכים יגדל אם ישראל ביתנו תיכנע למשמעת הקואלציונית ותצטרף למחנה התומכים.
נוכח שבירת המסגרות הפוליטיות קיימת מידה של אי ודאות שתוצאות ההצבעה בוועדת הכספים ישתקפו גם בהצבעות במליאת הכנסת בקריאה השנייה והשלישית.
את חוסר הוודאות הזאת ינצלו הלוביסטים, שליחי המשקיעים, שיעבדו יומם ולילה כדי לנצל את הזמן הקצר לעשיית נפשות שתצדיק את מאות אלפי השקלים שמושקעים בהם.
עד כה התבזבז הכסף הגדול הזה בלחצי סרק על חברי הכנסת בתקופה שהעניינים הוכרעו בוועדת ששינסקי ובממשלה. זאת אם לא מביאים בחשבון את הרוח והספינים שהם עשו בתקשורת אשר טלטלו את מניות הנפט בבורסה ובעלי הון עשו מהנדנדה קופה של מיליונים.
על מה מתנהלת המלחמה?
המאבק המתנהל הוא לא על שיעור התמלוגים שתגבה המדינה מהמשקיעים שעומד על 12.5% מהכנסות הגז או הנפט (לפי חוק שהתקבל ב-52') או על 16% מס החברות (המגיע מהן לפי חוק אחר). הזירה היא סביב שיעור ההיטל שייגבה בנוסף על הרווחים, והוא תלוי בהכנסות. החוק המוצע גמיש ומתחשב - לא יהיה היטל במשך שנים עד שיחזירו 150% מהשקעתם.
אבל גם אחר כך, לפי רמת הרווח, ההיטל עשוי להיות נמוך במשך שנים או שלא יוטל כלל. שכן התחשיב לוקח בחשבון גם את הפחת של המשקיעים שנובע מקצב התרוקנות מאגר הגז או הנפט. בכל מקרה, גם אם הרווחים יקרעו את השמיים, ההיטל לא יעלה על 60%, כך שהמיסוי יתקרב לשיעורו במדינות המערב.
בדברי ההסבר לחוק נטען כי שיטה זו תאפשר למדינה לגבות עבור אזרחיה חלק מרווחי המאגרים מבלי לפגוע בתמריץ של היזמים להמשיך להשקיע במיזמים שכדאיותם נמוכה יותר. במילים אחרות - המלחמה היא בעיקר על עומק הכיס של המשקיעים.
מתנגדי מסקנות ששינסקי קנו את הנימוק שאם לא ישביעו את תיאבון היזמים, אלה לא יתאמצו להביא את הגז עד 2013 כפי שתוכנן, כך שתחריף מצוקת האנרגיה, ובמיוחד לאור התלות באספקת הגז ממצרים, שמצויה כעת בסכנה.
הפוליטיקה הזאת הפוכה מתמונת הבורסה, שם יצחק תשובה דווקא מגדיל מפעם לפעם את חלקו במניות תמר ולוויתן. זה רק מוכיח כי התיאבון בא עם האכילה, והתמריץ למהר עם הפקת הגז גדל והולך. גם החשבונאות הזאת תעלה בשבועיים הקרובים על שולחן ועדת הכספים. לרוב הח"כים שלא מתמצאים בה היטב זו תהיה הזדמנות להתנקות משטיפת המוח של סיסמאות הלוביסטים ולהתעמת עם עובדות החיים.