בשבת ישראל תישאר ללא גז. שנתחיל להתרגל?
בגלל עבודות תחזוקה במאגר ים תטיס, ואי חידוש אספקת הגז ממצרים, ישראל תעבור לייצור חשמל מסולר, פחם ומזוט. החשש: זו לא הפעם האחרונה. ים תטיס יתרוקן ב-2012, לא ברור מה יקרה עם המצרים, וכולנו נהיה תלויים בדלק ונובל
שבת בלי גז? יתכן שנראה הרבה ימים כאלה ב-2012. תחנות הכוח של חברת החשמל יעברו מחר (שבת) לייצר חשמל מסולר במקום מגז טבעי, בגלל עבודות תחזוקה במאגר הגז הטבעי היחיד שיש בישראל כרגע - ים תטיס.
השבת הזאת תגרום נזק כלכלי וסביבתי קל למדינה, שכן במשך 12 שעות, מ-5:00 עד 17:00, חברת החשמל תעבור לייצור באמצעות סולר, פחם ומזוט. אבל הבעיה האמיתית היא החשש שצפויים לנו בשנים הקרובות עוד ימים רבים כאלה.
מצרים, שסיפקה לישראל מאז 2008 40% מהגז הטבעי, כלומר חומר גלם לייצור 20% מהחשמל במדינה - הפסיקה את האספקה לפני כחודש, בטענה שהמהומות בעקבות המשבר במצרים גרמו לפיצוץ בצינור הגז המוביל את הגז לירדן, בסמוך לצינור המוביל לישראל. זאת, למרות הדיווחים של המצרים עצמם, שהצינור הישראלי לא נהרס. מאז, דחו המצרים חמש פעמים את תאריך היעד של חיבור מחדש של הצינור, כשהיעד האחרון אמור היה להיות מחר.
המצרים מסבירים את העיכובים בסיבות טכניות, וכשמדובר במצרים ייתכן שהם צודקים, אבל לממשלת המעבר במצרים יש ממילא סיבות פוליטיות טובות להפסיק את האספקה. האופוזיציה המצרית מתנגדת להסכם הגז שנחתם בין שתי המדינות ב-2005.
האחים המוסלמים מתנגדים לכל קשר עם ישראל ואילו האופוזיציה הליברלית טוענת שההסכם עושה לישראל הנחה במחיר בהשוואה למקובל בעולם. זאת, למרות שבמזרח התיכון בכלל משלמים פחות על גז בשל עלויות ההובלה הנמוכות, ולמרות שירדן וסוריה משלמות עוד פחות מאיתנו על הגז המצרי.
האופוזיציה אף עתרה לבתי-המשפט במצרים, הדנים בעתירות כבר כמה שנים, בינתיים החליטו שלא להחליט: לא עצרו את האספקה, אך גם לא קבעו שהיא חוקית. לממשלת המעבר אין מספיק כוח פוליטי כדי להתייצב מול הצבא והממשל הישן המעוניינים בהמשך ההסכם, ולבטל אותו, אך היא גם לא מסוגלת להתעמת עם האופוזיציה ולהתעקש על המשך האספקה. המצב הקיים- אי אספקה, נוח לה.
מדינה שלמה תלוייה בספק יחיד
מאגר ים תטיס הפך אפוא למאגר היחיד בישראל. בעלי מאגר הגז ים תטיס - חברת דלק הישראלית שבשליטת יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקנית - צפויים לרשום מהפסקת אספקת הגז ממצרים לישראל, הכנסות בהיקף של מיליוני דולרים ועד כ-10 מיליון דולר בשבוע.
אולם מדובר במאגר קטן, שאמור להספיק בתנאים של שני ספקים (עם המצרי) עד 2013, אך בהיעדר האספקה המצרית הוא ייאזל כבר בסוף 2012. את מקומו אמור לתפוס מאגר תמר, שנמצא, כמו ים תטיס, בשליטת נובל האמריקנית ודלק הישראלית. מדובר במאגר גדול, שאמור להספיק לשנים רבות, ואליו מצטרף בהמשך גם המאגר הענק, לוויתן, שאמור לשמש גם לייצוא גז לאירופה.
במשק האנרגיה חששו שתמר יתחיל לפעול רק ב-2014, במקרה הטוב, כך שב-2013 לא יהיה גז טבעי בכלל. בעל השליטה בדלק, יצחק תשובה, הצהיר השבוע כי הוא מתחייב להפעיל את תמר ולחבר אותו ליבשה כבר ב-2013, כך שתסריט האימים של שנה שלמה ללא גז לא יתממש. הבעיה היא שמה שצפוי לקרות מחר ממחיש כמה רע למדינה שלמה להיות תלויה בספק יחיד.
האחים עופר, המקימים תחנת כוח פרטית בנגב, כבר גילו זאת במהלך המשא ומתן שניהלו עם דלק ונובל אנרג'י בשבועות האחרונים, כשהתברר להם שהמחיר הנמוך שהובטח להם גם מתמר וגם ממצרים אינו מובטח להם יותר, דלק ונובל החלו לדרוש מחיר גבוה יותר ברגע שהסתבר שהאספקה ממצרים בסכנה.
בעיות דומות צפויות לא רק לתחנות כוח פרטיות נוספות, כמו דליה, אנרגיה ודורעד, האמורות להתחיל לפעול בשנתיים הקרובות, אלא גם לחברת החשמל. המונופול האימתני, שלמרות הכול מספק לאזרחי ישראל חשמל אמין וזול, עומד להתכופף בפני מונופול אימתני אחר.
תשובה כבר החל לנצל את עמדת הכוח שלו, כדי לנסות ולבטל ברגע האחרון את מסקנות ועדת שישינסקי, שכבר אושרו במליאת הכנסת ואמורות להעלות את המיסוי על מאגר לוויתן לרמה המקובלת בעולם. לכל אלה יש להוסיף אירועים כמו השיפוצים שיתבצעו מחר, שעשויים לקרות שוב ושוב. סולר יקר בעשרות אחוזים מגז טבעי וגם גורם לפליטה גבוהה הרבה יותר של חומרים רעילים. כל יום של סולר יעלה לנו בכסף ובבריאות.
הפיתרון, ששר התשתיות, עוזי לנדאו, מנסה לקדם, הוא הנזלה של גז טבעי וייבוא גז במיכליות מאירופה. המועצה הארצית לתכנון ובניה אישרה לאחרונה להקים מתקן שיקלוט את הגז הטבעי המונזל. במשרד התשתיות והפנים אומרים שתכננו ממילא ליצור אפשרות כזו, אבל מודים בגמגום שאירועי השבועות האחרונים זרזו אותם בכיוון הזה.
אלא שמי שמכיר את הקצב שבו פרויקטים של תשתית יוצאים לדרך במדינת ישראל, מטיל ספק בהנחה שמתקן כזה יתחיל לפעול כבר בשנתיים הקרובות, גם אם זה יקרה, התלות בים תטיס לא תתבטל מחר בבוקר, וצפויה להסב לנו צרות צרורות גם בהמשך.
לפנייה לכתב/ת 
