חיי נערה שווים 1,000 שקל?

נדהמתי, כמו רבים, לקרוא את החלטתה של טל אוסטפלד-נאוי, שופטת תעבורה בישראל, שאשרה השבוע את עסקת הטיעון עם מרק פטריק, שלפני כשנה ושלושה חודשים, בעודו נוהג תחת השפעת אלכוהול, עלה בטעות על אי תנועה ופצע קשה את הילדה שחר גרינשפן. שחר נשארה במצב סיעודי, ללא יכולת דיבור או עמידה, מטופלת סיעודית קטנה בת 13. הלב נחמץ כשמסתכלים על המיטה בה שוכבת הנערה, מטופלת על ידי שני הוריה, שחייהם השתנו לנצח, או כשקוראים את המכתב המרגש שפרסמה אחותה בפייסבוק.

לפני שאישרה את עסקת הטיעון עם הנאשם, האם לא עצמה את עינייה לרגע אחד, ושיוותה לעצמה איך היא היתה מרגישה לוּ מי שעמד על אי התנועה, באותו רגע אומלל כשמרק פטריק עלה עליו, היה אדם שהיא מכירה? אותה שופטת הגיעה לכותרות לפני כמה חודשים, כששלחה אב לשמונה מנתניה לשבעה חודשים מאסר בפועל, כשנהג בעת פסילת רשיון. מה גרם לשופטת לגזור על אדם שנוהג תחת פסילה עונש חמור כל כך, ואילו על אדם שפוצע ילדה אנוש לגזור 1,000 שקל קנס?

צריך לזעוק

אז אבא ואמא יקרים, דעו לכם כשאתם נושקים לשלום לבנכם או לבתכם, ומתפללים בלבכם ששום דבר רע לא יקרה להם עד שתראו אותם שנית, שבמדינת ישראל זה המחיר לגופם השבור של ילדכם. דעו לכם שאם חס וחלילה יקרה משהו ליקירכם, אתם יכולים למצוא את עצמכם יושבים בבית משפט. שם תשמעו, כמו מתוך חלום, שופט גוזר על האדם שהרס את חייכם 1,000 שקל קנס. דעו לכם שרק במקרה עמדה שחר גרינשפן על אותו אי תנועה אומלל, באותו יום לפני שנה ולא הילד שלכם.

אדוני, זו יכלה להיות הבת שלך, גבירתי, זה יכול היה להיות בקלות הבן שלך. אם אנחנו כציבור לא נזעק, ואם אנחנו לא נדבר על זה ששופטים גוזרים עונשים קלילים על הנהגים שקוטלים אותנו, אז מחיר חוסר הזהירות בכבישים ימשיך להיות בזוי ונמוך כל כך. ואנחנו נשלם על כך.