מרדכי ואסתר - המתבוללים בשושן
"כמו דודה, כך גם אסתר הייתה מנותקת לגמרי מעמה ומזהותה היהודית. בחירתה כמלכה הוא מימוש כל התקוות והחלומות שנערה מהגרת עשויה לחלום אליו". הסתכלות היסטורית על מרדכי ואסתר - כמו שלא הכרתם. פרק מספר
בדרך כלל, נוח לנו לצייר את מרדכי ואסתר כצדיקים מראשית דרכם. הם נתפסים גם במדרש וגם בפרשנות המסורתית כדמויות מקבילות לדמותו של דניאל המוסר את נפשו בקנאות לשמירת מסורת אבותיו בחצר המלך הבבלי.
במסגרת שרטוט דמותו על ידי מקורות חז"ל, מצטייר מרדכי כמי שהיה מאנשי כנסת הגדולה, ממעבירי התורה שבעל-פה, ומראשי ההנהגה הרוחנית של ישראל בתקופה. חלק מהפרשנים ביקשו לתאר את הקשר של מרדכי לארץ ישראל בקריאה דרשנית של הפסוק "אשר הגלה מירושלים" – כל פעם עלה והוגלה לבבל.
כל הפירושים הללו, שעיצבו את דמותו של מרדכי בתודעת הדורות, אינם נובעים מקריאה היסטורית. הדמות הזו איננה שייכת לפרק מסוים בהיסטוריה, אלא מוצבת על במת התודעה היהודית כמופת. כמרדכי גם אסתר: יהודיה נאמנה למסורת משפחתה, ומוסרת נפשה בהסתרת זהותה בבית המלך אחשורוש.
בפרוש שלי אני נאחז בהיסטוריה, ומעלה אפשרות אחרת לשרטוט הדמויות. הקריאה מבוססת על שברי מדרשים, ונאחזת ברמיזות של חז"ל. אני מאמין שאותן רמיזות ואותם שברים מסתירים קריאה אפשרית שסופרה בעבר, וטושטשה על ידי שכבות מאוחרות יותר שהעדיפו את הדמויות הנשגבות.
מרדכי ואסתר – שניהם בנים למשפחות משושן הבירה. אמנם אין לנו ידיעות על מצב המשפחות האלו בימי אחשוורוש, אולם טביעות האצבע של המשפחות מוליכות אל המפלגה המתבוללת.
א. השמות של הילדים: מרדכי ואסתר – שמות המבקשים להשתלב בסביבה. יאיר הוא שם יהודי – ישראלי, אביחיל – כנ"ל. הוריהם של מרדכי ואסתר עוד קיבלו את שמותיהם מדור ראשון לגולת יכניה. הם, ההורים, כבר ביקשו לראות את ילדיהם משתלבים במרחב הבבלי – פרסי, ללא שיוך לזהות הקודמת שלהם. מרדכי = מורדוך, שמו של ראש הפנתיאון של האלים בפרס. זהו שם שמבטיח שילוב עם אלוהי הארץ. אסתהר – האלה המאירה באור אלוהי את שמי פרס. עם שמות כאלה יש סיכוי להשתלב בארץ ההזדמנויות החדשה.
ב. מעמדו האישי של מרדכי, היושב בשער המלך – מלמד על היותו תוצר להנהגה המקומית, ללא שם ושארית למוצאו היהודי. אי אפשר לדמיין איש יהודי יושב בשער המלך אם אינו תוצר של התרבות הגבוהה בת המקום. הוא היה צריך ללמוד במוסדות העיר, להשתלב בהנהגת העיר, וכך להגיע לפיסגה חברתית. המדרש מתאר את מרדכי כאחד מהשרים כבר בשלב המוקדם הזה של המגילה. רק מעמד זה מאפשר לו להתהלך בשער המלך, בלי לעורר חשד.
ג. הסתרת הזהות היהודית של אסתר מתפרש באופן פשוט כחלק מהרצון להתקדם בחברה הפרסית, בלי שום הפרעה. את ההצעה הזו מביא ר' אברהם אבן עזרא כאחת האפשרויות בפרושו למגילה: "יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שציווה על אסתר שלא תגיד עמה, כי פחד שלא יקחנה המלך לאישה אם ידע שהיא מהגולה".
על פי קריאה זו מרדכי כרבים מאנשי דורו, אלה שלא נענו לקריאת כורש ומאסו בארץ חמדה, התבולל בשושן העיר הגדולה. עלייתו לגדולה הביאה אותו לדרגה בכירה בחצר המלך, ולימים גם נבחר להוביל את הצבא במלחמה הגדולה שהכריז אחשוורוש על המערב (כפי שנראה בהמשך, בשם המדרש).
כמו דודה, כך גם אסתר הייתה מנותקת לגמרי מעמה ומזהותה היהודית. היא בחרה בדמות של הכוכב הפרסי, וביקשה בכל דרך להשתלב בצמרת החברתית. היא לא מגידה לאיש את עמה ואת מולדתה, ובזכות זה מצליחה להגיע ליעד המבוקש – לארמון המלך. בחירתה כמלכה הוא מימוש כל התקוות והחלומות שנערה מהגרת עשויה לחלום אליו. המלך, מצדו, לא מתעניין במוצאה. ארצו מלאה בעמים מעמים שונים. הוא מקבל באהבה את בני כל העמים, שכולם כרוכים ודבוקים בשלטונו.
גם הרב יעקב מדן ("ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה – מדוע?", 163–166) מציע את האפשרות הזאת. הרב מדן מדגיש שבגישה זו אין בהכרח טעם לפגם באישיותו של מרדכי, וזאת כיוון שכל אדם נידון על שם סופו. לכיוון זה אני חותר בחיבור הזה.
- "אסתר, קריאה במגילה", מאת הרב בנימין (בני) לאו. הוצאת "ידיעות ספרים"
לפנייה לכתב/ת 
