טיול באוקטבה אחרת: מסע מוזיקלי עם גיל שוחט

אם יש מוצרט ישראלי - זהו גיל שוחט. בגיל 6 התחיל לנגן פסנתר, עד גיל 12 כבר הלחין וביצע אחדות מיצירותיו. בשנת 2009 בחר בו מגזין "פורבס" כדמות המשפיעה ביותר בתחום המוזיקה בישראל. באותה שנה, קיבל תואר אבירות מטעם ממשלת צרפת. האיש הוא מולטי-כשרון שלא נח לרגע: מנגן, מרצה, מנצח ונחשב המלחין הכי פורה בעולם לגילו - 37.

הוא משמש כמנהל אמנותי של תזמורות בארבע ערים בסין, ולאחרונה יצא דיסק מופע משותף שלו עם נורית גלרון. הידיים הארוכות שלו מאלפות את הפסנתר לצלילים שמיימים ששמענו בסטודיו שלו ביפו, ומשם יצאנו לטיול באוקטבה אחרת.

שמוסיקה מביאה קהל, לא רק מתפללים

"כנסיית סנט פטר בכיכר קדומים ביפו העתיקה, היא שכנה של הסטודיו והבית שלי. האקוסטיקה הטובה בה גרמה לה לארח לפני חמש שנים סדרת קונצרטים עם התזמורת הקאמרית הישראלית, שניהלתי וניצחתי עליה. הייתי שמח שיחזירו למקום את צלילי המוסיקה הקלאסית, לא רק הכנסייתית, ויתמכו בגישה (כמו באבו גוש) שמוסיקה מביאה קהל, לא רק מתפללים".

האקוסטיקה בה מצוינת. שוחט בכנסיית סנט פטר (צילומים: גילי מצא)

עם עט נובע, קסת דיו ועמודי תווים

"במרפסת של מסעדת 'אלדין', הסמוכה לכנסיית סנט פטר, התאהבתי כילד. היינו יושבים בה אחרי ביקור משפחתי ב'אבולעפיה'. במרפסת צברתי הרבה שעות כתיבת יצירות, עם עט נובע, טיפקס, קסת דיו ועמודי תווים. אני כותב כמו מלחינים במאה ה-19. מנורות הברונזה של 'אלדין' משולבות בזכוכית, מעניקות אוירה 'עתיקה'. תל אביב באופק, נראית הכי טוב כשהיא מרחוק או במבט מלמעלה.

"כסטודנט בחו"ל, כשלא היה לי מספיק כסף לשבת במסעדות או בתי קפה בשביל לכתוב, הייתי עושה זאת בספריות וחצרות. לפעמים אירחו לי לחברה חתולי רחוב מייללים וקבצנים, שישבו באותו ספסל".

"במרפסת צברתי הרבה שעות כתיבת יצירות". מסעדת 'אלדין'

מוזיאון חיי

"הסטודיו שלי, באחת הסמטאות ביפו, הוא המקום הכי פרטי בחיי. בית ערבי עתיק, עם דלתות מגולפות במוטיבים מיוחדים שעשיתי להן רסטורציה. המקום מנותק מכבלי העולם, בלי קליטה סלולרית, אינטרנט או כניסה למי שלא מקורב אלי.

"זהו מוזיאון שכולל אוסף של פריטים מיוחדים שקניתי ברחבי העולם. למשל, כיסאות צרפתיים עתיקים או עטים מיוחדים שהם תחביב וצרכי מקצוע. יש בו גם מתנות משמעותיות וסנטימנטליות. בין היתר, ברבור מכסף טהור שקיבלתי מראש עיריית גנואה, או פותחן מעטפות מקריסטל מרמטכ"ל ארה"ב. גולת הכותרת, זה פסנתר הכנף תוצרת kawai ex, שנחשב ה'מרצדס של הפסנתרים', שרק עליו אני כותב, מנגן ומתאמן".

"המקום הכי פרטי בחיי". מנגן בפסנתר בסטודיו שלו

משחקי מים

מזרקת המזלות בלב יפו העתיקה, הושקה בימים אלה. תזכורת עבורי ל'פונטנות' איטלקיות ולמוטיב מים ששופע בחיי. הכינוי של מזרקה בצרפתית זה "משחקי מים", ומאז שהייתי ילד הייתי משתעשע עם מים, מרותק מהדינמיות והיצירתיות של הטיפות, שלכל אחת אופי משלה. בריקוד המתזים פה במזרקה, כל פסלון מסמל מזל אחר. אני מזל בתולה והסמטה הצמודה היא סמטת הבתולה. רחוב קטן שיש בו חצי קשת, ששוברת את הסימטריה והקונבנציה".

כל פסלון מסמל מזל אחר. במזרקת המזלות

חומוס זו ארוחה

"מבחינתי צלחת חומוס זו ארוחה. אני אוהב לבוא ל'עלי קרוואן', ברחוב דולפין 1 ביפו, רק בגלל שהוא חם וטרי, הישר מהפתיליה. אתה יכול לקבל פה רק חומוס ונגזרותיו, מסבחה ופול. המקום קטן ותמיד מלא, בעיקר בגברים שבאים נטו לאכול, ולהמשיך בעמל יומם".

רק חומוס ונגזרותיו. ב"עלי קרוואן"

לזמן מימד אחר

"יש לי פטיש לשעונים. אני אוהב לבקר בחנות 'פורטנוי', בקישון 60 בתל אביב. דור שלישי לשענים של פעם, אמני שיפוץ ובניית שעונים מכניים. אני מהופנט ממנגנונים, מגלגלי השיניים בשעון היד שלי, שרוטט כמו לב פועם, קוצב את הזמן כמו מטרונום. כמוסיקאי, לזמן בעייני יש מימד אחר".

"אני מהופנט ממנגנונים, מגלגלי השיניים בשעון היד". בחנות 'פורטנוי'

שתילי זיכרון

"משתלת 'נוי', בדרך השדות 54 בכפר שמריהו, היא מבחינתי זיכרון לאבא שלי, יהודה ז"ל, שהלך לאחרונה לעולמו. לכאן היינו נוסעים מרמת גן ועושים את הטיול השבועי בשבת. בדירת הגג שלנו אבא עשה ג'ונגל יפהפה מצמחים, עצים ופרחים.

"אבא, שהיה מנהל בית ספר מקס פיין בתל אביב, התחבר עם שמוליק וחנן, בעלי המקום, ולא היתה פעם שלא יצאנו מפה עמוסי צמחים שמילאו את המכונית עד הגג. הצמחים, כמו המוזיקה, מהווים גשר בלתי אמצעי בין עולמות של אנשים, וכעת, כשאני מוקף ביופי הזה, יש לי ממש כאב של געגוע לאבא".

"אבא עשה ג'ונגל יפהפה מצמחים, עצים ופרחים". משתלת נוי

איטלקופיל מושבע

"יש לי פינה חמה בלב עבור רעננה. ביליתי פה הרבה בשדות, ליד ביתה של דודתי, שולי, האמנית. הגונדולה הזו באמצע האגם בפארק ברעננה, היא תזכורת עבורי לעיר הכי יפה בעולם - ונציה - לראות ולמות. אני איטלקופיל מושבע. יצירות רבות שלי בוצעו בה, כולל בביאנלה של ונציה.

"אני אוהב אגמים, גם כשהם מלאכותיים. כשגרתי בלונדון, היתה בריכה בגני קנזינגטון, כזו עם ברווזים ואווזים בכמויות מטורפות, שכל יום הייתי מאכילם. נזכרתי בהם למראה הברבורים ששטו פה היום בגאווה, חלקם צחורים, חלקם שחורים, כמו מסיכות בקרנבל בוונציה".

"תזכורת עבורי לעיר הכי יפה בעולם - ונציה". בפארק ברעננה

מחיאות כפיים לסיום

"אני אוהב לנגן לקהל הרחב, באוויר הפתוח, כאשר מדי פעם נשמע ציוץ ציפור, איוושת עצים ואפשר להרים מבט לשמיים זרועי כוכבים. קונכיית האמפיתיאטרון ברעננה, היא מקום למוזיקה קלאסית, כמו שהיה לאורך ההיסטוריה. לתזמורת רעננה אני מוקיר תודה, שהיתה הראשונה שנתנה לי במה כמלחין, מנצח ופסנתרן".

• לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים"