29 שנים של פצע פתוח
"נלווה את אמו של יהודה בדרכה האחרונה, בבקשת סליחה ומחילה על שהשארנו את יהודה בשטח. על שלא החזרנו אותו הביתה מהקרב. על שלא הצלחנו לגלות מה עלה בגורלו 29 שנים. נותרנו כאן, החברים לנשק, מתפללים לימים של נחמה"
בתוך האירועים הגדולים וחובקי העולם, כרעידת האדמה ביפן על כל השפעותיה, ובתוך כל המהומה והמבולקה במזרח התיכון, ובתוך השכול והעצב הבלתי נתפס על משפחת פוגל הי"ד, נוחתת וזולגת לה היום על לחיינו הפרטית והלאומית עוד דמעה צורבת, עצובה וכואבת. אמש (יום ג') הלכה לעולמה שרה כ"ץ, אמו של החייל הנעדר מקרב סולטן יעקב, יהודה כ"ץ.
בעוד כשלושה חודשים, בכ' סיוון, ימלאו 29 שנים לקרב בסולטן יעקב. 29 שנים מאז יצאנו, חבורת שריונאים קטנה מהתופת ומהקרב, ספוגים בדם חברינו, שפעמים אני חש שעוד לא יבש מאז.
פיזית יצאנו מהקרב, אך נפשית הקרב לא יצא מאיתנו. 29 שנים אנו נושאים איתנו ועלינו את משא הכאב, את הפצע הפתוח של סוגיית השבויים והנעדרים מקרב סולטן יעקב - יהודה כ"ץ, זכריה באומל, וצביקה פלדמן.
29 שנים של מאבקים, תפילות, תקוות, אכזבות, אמונות וחוזר חלילה.
29 שנים - וילדינו כבר השתחררו מהצבא. נכדינו כבר הולכים לבית ספר.
ורק עבור המשפחות האצילות הללו - הזמן עמד מלכת.
אמא של יודל'ה
השתדלנו ללוות ככל הניתן את המשפחות. ראינו את העצב בעיניים, את הלב השבור, את הגעגוע, את הספק שאוכל כל חלקה טובה, את תקוותיה של האמא, את גבורתואמו של צבי פלדמן:
"מקווה שהוא חי"
אביאל מגנזי
בני משפחותיהם של נעדרי הקרב בסולטן יעקוב הורגלו לאורך השנים לדיווחים השונים, שעד כה לא הצליחו לפזר את הערפל סביב גורלם
ראינו אותם מזדקנים. קומתם שפופה יותר ויותר, ושיערם מאפיר ומלבין. ובתוך העיניים העצובות - התקווה... אולי... אולי עוד נזכה לראות... לחבק... להביא סוף לטרגדיה הזו. בין להתחבק איתם או חלילה להביאם לקבר ישראל לפקוד אותו - העיקר להביא כבר קץ לטרגדיה הזו.
ליווינו ככל יכולתנו את ההורים. בשיעורים, באירועים, בשיחות טלפון, במה ובכמה שאפשר, שהרי החיים ממשיכים את שאונם ואת קצבם, ודורשים את שלהם.
דמותה האצילית והכל-כך עדינה של שרה כ"ץ, וכפי שהיא קראה לעצמה - אמא של יודל'ה - הייתה לנו למופת. היא, ויבדל לחיים ארוכים בעלה יוסף - איש גיבור ומיוחד, ניצול שואה מלא עוז ואמונה - היו לנו במשך 29 שנים למקור של חיזוק, עידוד, תקווה ואמונה. פקדנו את ביתם מדי פעם בפעם, שוחחנו טלפונית, הזמנו והוזמנו לאירועים משפחתיים שונים, ובכל אותן שנות דור, שרה כ"ץ הייתה לנו לעוגן. אשה טובה ומאירת פנים, אוהבת אדם וארץ, מאמינה ובוטחת, גיבורה ואצילה, אשת חיל ואימא של חייל.
מחפשים תשובה ונחמה
אמש תם מסע חייה של אימא של יודל'ה. היא עזבה את העולם הזה, עולם השקר והספיקות, כאשר עדיין איננו יודעים היכן יודל'ה שלה נמצא. בעולם האמת שאליו הגיעה עכשיו - התשובה כבר ידועה. ואם אכן מתקיים שם מאמר חז"ל ש"אין שמחה כהתרת הספיקות", הרי שיש שם עכשיו שמחה גדולה.
נלווה היום, החברים של יהודה לספסל הישיבה ולגדוד השיריון, את שרה כ"ץ ז"ל לדרכה האחרונה, למנוחת עולמים ברגבי אדמתה של ירושלים.
נלווה אותה אוהבים וכואבים, מתפללים שהספקות יותרו גם בעולמנו שלנו. מתפללים שזכותה וזכות המשפחות האצילות הללו תעמוד לנו ולכלל ישראל בתקופה הכל-כך קשה ומורכבת הזו בארץ ובעולם.
נלווה אותה היום, החברים לנשק, בבקשת סליחה ומחילה על שהשארנו את יהודה בשטח. על שלא החזרנו את יהודה הביתה מהקרב. על שלא הצלחנו לגלות מה עלה בגורלו 29 שנים. על שלא היינו ותמכנו מספיק במשך כל השנים כפי שהיה ראוי שיהיה, כפי שהיה צריך.
אבא של צביקה פלדמן כבר הלך לעולמו. יונה באומל, אבא של זכריה, כבר הלך לעולמו. עכשיו מצטרפת אליהם אמא של יהודה. ואנחנו נותרנו כאן, חבורת לוחמים וחברים שכולה וגדועה, מבקשים תשובה ונחמה. מתפללים להתרת הספק. מתפללים לימים בהם תימחה דמעה מעל כל פנים.
אימא של יודל'ה נטמנת בעפרה של ארץ ישראל, ואיתה נטמן משהו מתוכנו. עוד פרק בחיים נחתם. נחתם ולא נשלם.
לפנייה לכתב/ת 
יהודה כ"ץ. הספקות מכרסמים
צילום: טל נוה
יוסף כ"ץ. שיזכה
צילום: עטא עוויסאת
מומלצים
