"מדינת תל-אביב" מרסקת אותנו
תוכנית החלוקה משנת 1947 מתבצעת במו ידנו, בימים אלה. ריסוק הצפון והדרום הוא תוצר של מדיניות מכוונת של ממשלת ישראל. נדידת הצעירים לתל-אביב מרוקנת אותנו
גם אם קריאת השורות הבאות לא תהיה לכם נוחה, אנא התפתלו בשקט בכורסאות וקראו במלוא תשומת הלב מאמר זה עד לסופו, כי אני כותב אותו בדם לבי. אני יכול להוכיח כי פיתוחה המואץ של מדינת תל-אביב מאיים על קיומה של מדינת ישראל, כלומר, גוזר כליה ואובדן על שאר חלקי המדינה, על הדרום ועל הצפון. תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 מתבצעת במו ידנו, בעצם ימים אלה.
בממשלה ובפקידות הבכירה ובמיוחד באוצר, לא משרתים חס וחלילה טיפשים. האנשים האלה הם פשוט לוקים בקוצר ראייה ובחוסר אחריות כלפי מדינת ישראל. הבעיה היא שאנו יוצרים מצב בלתי הפיך וכבר היום יש לנו מדינה בעלת גרעין מוצק, המשתרעת בין חדרה לגדרה. מדינה בעלת איתנות פיננסית וכלכלית, ואילו בשוליים - באר שבע בדרום וחיפה בצפון, מעטפת אפורה ההולכת ודוהה בכל יום. הדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. ההפרטה של כל מה שזז יצרה מצב הזוי שבו בדירקטוריון נמל חיפה אין אף נציג חיפאי ומקום מושבו הקבוע של הדירקטוריון וההנהלה הבכירה של נמל חיפה ב...תל-אביב. כך גם הנהלת בתי הזיקוק והנהלת הרכבת.
צעירים נודדים היום, בלית ברירה, למדינת תל-אביב, מאותגרים על ידי ג'ובים קורצים, מקימים שם את ביתם ומתרפקים על זכרונות הילדות מחיפה. הנדידה הדמוגרפית לתל-אביב מרוקנת את הצפון ואת חיפה מטובי בניה ובנותיה. הרעיון בבסיס הנרטיב הציוני לביזור האוכלוסייה אינו מתקיים בפועל. למשל, בית המשפט לעניינים כלכליים נקבע במדינת תל-אביב, כי אין בלתה. בארה"ב "הנחשלת" נקבע מקום מושבו של בית הדין הכלכלי לא בניו-יורק ולא בוושינגטון אלא בדנבר, קולורדו. מדוע אי אפשר היה לקבוע את מקום מושבו של בית הדין בחיפה או בבאר שבע? לאלוהי האוצר פתרונים.
ריסוק הצפון והדרום הוא פועל יוצא של מדיניות מכוונת של ממשלת ישראל, וקוצר ראייה של הממשלות הקודמות, שבלהיטותן להפריט לא נתנו דעתן להשארת ההנהלות במקומן ובכך ליצור אופק ניהולי לצעירים מוכשרים המתגוררים בחיפה או בבאר שבע.
המציאות העגומה הזו מחלחלת לכל תחום. תשאלו את מנהלי בתי החולים כרמל בחיפה, או פוריה בטבריה וזיו בצפת כמה תרומות הם מצליחים לגייס לעומת בתי החולים איכילוב או תל השומר, שאינם יותר מוכשרים או חכמים. תיאטרון חיפה היה על סף קריסה מסיבות תקציביות. כמעט שיכולנו לשמוע את צהלות השמחה של פקידי האוצר שהצליחו סוף סוף להיפטר "מהצרה" הזו של תיאטרון יוצר מחוץ לגבולות מדינת תל-אביב. עשינו לילות כימים והצלחנו לחזור ולהעמיד את התיאטרון שלנו על הרגליים.
ממשלת ישראל מתלבטת היכן להקים את הנמל של הדורות הבאים בחיפה או באשדוד. אני מתפלל כי פקידי האוצר יבינו כי נמל אשדוד ישרת את מדינת תל-אביב ואילו נמל במפרץ חיפה ישמש מחולל תעסוקה איכותי לכל תושבי הצפון.
האם היו מעבירים רכבת ברחוב הירקון?
בחודשים האחרונים אנחנו מנהלים מאבק עיקש. רכבת ישראל החליטה ל"חשמל" את הרכבת. טוב ויפה? טוב, כן. יפה, ממש לא. בחיפה עוברת מסילת הברזל (מורשת המנדט הבריטי) בסמוך לחוף הים. כל כך "בסמוך" עד שעשרות שנים אי אפשר היה לפתח את חופי הים ולמנף מיזמים כלכליים רציניים בעיר התחתית. עתה הרכבת חוצה את העיר באזור אותו אנו מייעדים לחיבור עם העיר כדי להפוך את הנמל המערבי למתחם של בילוי ובידור ואת אזור העיר התחתית שהתפוררה לקמפוס ענק של מכללות, סמוך לשכונת בת גלים להקים שכונה יוקרתית. אנו מאמינים כי זה המפתח לנסיקה של העיר.אלא מאי, לשם כך חייבים ל"שקע" את מסילת הברזל, ואז הרכבת תוכל לנסוע מתחת לפני הקרקע. נכון מדובר בפרויקט לא זול, אלא שפקידי האוצר, שרבים מהם מתגוררים במודיעין, שם כן שיקעו את מסילת הברזל, מסרבים להוצאה התקציבית שבעיניהם מיותרת. תארו לכם כי ברחוב הירקון בתל-אביב היו מעבירים מסילת ברזל, עליה נוסעות כ-250 רכבות ביממה? וכדי לפתור את הבעיה היו מעבירים מערכת שלמה של עמודים וחיווט חשמלי? לעולם זה לא היה קורה.
אני לא מתבכיין. אנחנו בחיפה קהילה חזקה, ממשיכים לפתח את העיר למרות מדיניות הממשלה ולא בסיועה. כי למרות הכל ואף על פי כן - חיפה היא הדבר הגדול הבא.
יונה יהב, ראש העיר חיפה
לפנייה לכתב/ת 
