למה, בעצם, תעשיית ההיי-טק מצטופפת במרכז?
מחירי הנדל"ן במרכז נוסקים, המדינה מסייעת לעסקים בפריפריה, ויש עובדים שמוכנים לקבל פחות על עבודה בצפון. אז איפה ההיגיון הכלכלי? עובד היי-טק: "המנכ"ל רוצה להיות קרוב לבית". מנכ"ל קבוצת אמן: "מעבר לפריפריה יחסוך כסף ויועיל למדינה". אלישע ינאי: "אם כבר לבזר, עדיף להעביר להודו"
איתי (שם בדוי), עובד כמהנדס תוכנה בחברת היי-טק קטנה בפתח תקווה. הוא עבר לפני כשנה עם משפחתו לקיבוץ בעמק יזרעאל. מאז, הוא נוסע מדי יום, על חשבונו, שעה וחצי לכל כיוון בכבישים הישנים ושעה ורבע לכל כיוון בכביש 6. "חיפשתי עבודה ביוקנעם ובחיפה ולא מצאתי", הוא מספר, "התלבטנו אם לעבור ואני שלם עם ההחלטה, למרות הנסיעות, כי אני אוהב את המקום שאני גר בו".
"רוב העובדים אצלנו גרים במרכז ורבים מהם מקנאים בי על איכות החיים, אבל הם לא עוברים, כי הם חוששים להישאר בלי עבודה", הוא מוסיף.
היית מוכן לעבור לצפון בשכר מופחת?
"בהחלט. שעות העבודה בהייטק גם ככה לא קצרות, וכך יוצא שאני מגיע הביתה בשעות מטורפות. הייתי מוותר על כסף כדי לראות את הילדים יותר. אמרתי את זה בגלוי בראיונות העבודה, וזה לא עזר. אין משרות בצפון".
"המנכ"ל רוצה תל-אביב, אז אנחנו שם"
איתי אינו מקרה חריג. רוב חברות ההיי-טק מצטופפות בשטח שבין תל-אביב לכפר סבא, אזור בו אין הטבות מס ומחירי הנדל"ן מטורפים. לא מצאנו סטטיסטיקה מסודרת על מגורי עובדי ההיי-טק, אבל משיחות עם עובדים ועם מנהלים בכמה וכמה חברות ניתן להעריך שרובם גר בגוש דן, אך מיעוט גדול גר בשרון ובפריפריה ומבזבז מדי יום שעות מה"משאב האנושי היקר" (והרבה כסף) על הנסיעות.
"היי-טקיסטים אמורים לפעול בהגיון, אבל אני לא מוצא היגיון בעובדה שהחברה שלי בכפר סבא", אומר אלכס (שם בדוי), ראש צוות טכני שגר בחיפה, "לוקח לי שעה ורבע לכל כיוון בכביש 6. יש רכבת לכפר סבא אבל המסלול שלה כל כך מסורבל שזה היה לוקח יותר משעתיים".
יש היי-טק בחיפה. למה אתה לא עובד שם?
"חיפשתי ולא מצאתי. ואני לא היחיד. 30% מהעובדים אצלנו גרים רחוק - בירושלים, מודיעין, אשדוד, חיפה וצפון השרון, וכולם חיפשו באזור מגוריהם ולא מצאו".
למה אתה והמשפחה שלך לא עוברים למרכז?
"יש לנו בצפון סבים שעוזרים עם הילדים, ונתקשה לשלם משכנתה של 5,000 שקל בחודש".
היית מוכן לעבוד בחיפה ולהשתכר פחות?
"כן. גם מבחינה כלכלית: משלמים לי על הנסיעה רק 20 שקלים ביום, כפי שמחייב החוק, ואני משלם הרבה יותר".
70% מהחברים שלך בעבודה שגרים במרכז, מרוצים?
"חלקם: הבכירים, שיכולים להרשות לעצמם בית יפה במרכז, והצעירים, בגיל 30-20, שרוצים תל-אביב, ולא אכפת להם לשכור דירה גרועה ב-4,000 שקל לחודש. שכבת הגיל שלי, אלה עם המשפחות, היו מעדיפים לעבור, אבל חוששים לא למצוא עבודה או להיטרטר בנסיעות. מעסיקים בצפון היו משלמים פחות גם לנו וגם על הנדל"ן והיו מקבלים הטבות מהמדינה, אז איפה ההגיון?".
מה ההסבר, לדעתך?
"אני מנחש שזה מתחיל בעובדה שהמנכ"ל והסמנכ"לים רוצים לגור במרכז ולשמור על חיי החברה שלהם. שנית, נראה לי שהם חושבים שקשה למצוא עובדים בצפון".
איך זה מתיישב עם הטענות שלך?
"זה לא. זה מצב אבסורדי של ביצה ותרנגולת: החברות מחפשות עובדים מנוסים. כדי לצבור ניסיון, צריך לעבור לאן שהחברות כיום - למרכז, אז העובדים המנוסים גרים במרכז. חברות מרוויחות שומרות על הקיים, וכשמפסידים, נכנסים ללחץ, מפטרים ומייצאים משרות להודו".
"ההיי-טק בדרך לעבודה מהבית"
כיצד עונים המנהלים לשאלות המטרידות שמעלים העובדים? בחברות ההיי-טק הגדולות – קומברס, אמדוקס, מיקרוסופט-ישראל ואחרות – לא נענו להזמנה להגיב לכתבה. מעסיק גדול שהסכים להתראיין היה בן פסטרנק, מנכ"ל אמן, חברת שירותי IT (טכנולוגיות מידע). "רוב 800 העובדים שלנו עובדים אצל הלקוחות, חברות גדולות אחרות, ורובן בגוש דן", אומר פסטרנק, "אני אשמח אם הן יעבירו חלק מפעילותן לפריפריה. זה יחסוך כסף להן ולנו, ויתרום לציונות".למה, לדעתך, זה לא קורה?
"נראה לי שהן חוששות שלא ימצאו עובדים. רוב העובדים שלנו גרים בשרון ובגוש דן, ולא היה קל להעביר אותם למקומות אחרים. העובדים בהיי-טק הם המשאב הכי חשוב".
יש גם הרבה שגרים רחוק או שרוצים לעבור.
"גם זה נכון. זאת ביצה ותרנגולת: יש עובדים שבא להם לצאת מהמרכז אם תהיה תעסוקה בפריפריה, אבל אין תעסוקה בפריפריה, כי קשה למצוא שם עובדים, כי הם במרכז. אבל אני חושב שברגע האמת, אותם עובדים שמקטרים על המשכנתה וחולמים על בית כפרי לא יעברו לכרמיאל אלא יישארו ליד הקולנוע והפאבים".
אין פאבים בצפון? אין קולנוע בכרמיאל?!
"אני מסתכל על עצמי: אני רוצה להישאר במרכז, ליד בתי הספר הטובים, שזה מה שהכי חשוב למשפחות. בשורה התחתונה: תראה את אינטל. בנו מפעל מפואר בקרית גת, אבל חלק ניכר מהעובדים בו גרים במרכז".
כך או כך, פסטרנק מאמין שיש לסוגיה פיתרון אחר: עבודה מהבית. "מיליוני עובדי היי-טק באירופה ובארה"ב עובדים מהבית ומגיעים פעם בחודשיים לישיבות", הוא אומר, "שם פשוט אין ברירה: כשהמשרד בלונדון והעובדים ברומא, כשחברות מפוזרות בטקסס ובבוסטון, אי אפשר לנסוע למשרד. כמובן שזה אפשרי, טכנית, גם בארץ, כמו שאפשר לעבוד בחברה בינלאומית עם מרכזים בישראל ובהודו. אבל המרחקים כאן קצרים, אז עדיין מצפים מהעובד לנסוע. יש גם הבדלים חברתיים ותרבותיים: הבתים כאן יותר קטנים, המשפחות גדולות יותר ויש יותר לחצים והפרעות. אבל אני מעריך שבעוד כמה שנים זאת תהיה מציאות קיימת גם בארץ".
"בוגרי הטכניון הם לא עובדים טובים?"
הטענה לפיה אין, כביכול, מספיק כח אדם בצפון, מרגיזה את אחת המעסיקות הגדולות שלו – מנהלת כוח האדם בחברת השבבים טאואר סמיקונדוקטור, דלית דהאן. טאואר אינה חברת היי-טק במלוא מובן המילה, אבל היא מעסיקה יותר מ-1,000 עובדים בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות במגדל העמק.
"להגיד שאין אנשים טובים בצפון זאת שטות", אומרת דהאן, "אם זה השיקול של חברות שלא להגיע לכאן, אז הוא שגוי לחלוטין. אני במקור מחיפה וגרה במגדל העמק. אני לא כח אדם טוב? הטכניון הוא מוסד חינוך טכנולוגי ברמה בינלאומית, הכי טוב בארץ. גם המכללות: צפון הירדן בטבריה, עמק יזרעאל, בראודה בכרמיאל. כולן יוצרות כח אדם טוב".
איפה גרים העובדים שלכם?
"הרוב באזור שלנו. 30% בחיפה ובקריות, ועוד קצת בשרון".
אז רוב חברות הטכנולוגיה טועות כשהן במרכז?
"שיעשו מה שטוב להם. המחיה במרכז יקרה, אז השכר גבוה. הארנונה שם יקרה. ואנחנו מיישבים את הארץ. אם יותר חברות יעשו כמונו, חלק מהעובדים יעברו לגור בצפון. כמובן שחלק רוצים להישאר במרכז, וזה מצוין, אבל גם הם ירוויחו: אחד יקבל אוויר טוב ואיכות חיים, ואחד יקבל מרכז פחות צפוף ויקר".
טוענים שהחינוך בצפון פחות טוב, אז ההיי-טקיסטים לא ירצו לגור שם.
"רוב ילדי מגדל העמק לומדים בקיבוצים בעמק יזרעאל. החינוך שם פחות טוב מהמרכז? אל תעשה צחוק".
המעסיק הגדול ביותר של עובדים בצפון מה"הארד קור" של ההיי-טק היא ענקית התוכנה האמריקנית BMC, שמעסיקה 200 עובדים באזור התעשייה בתל-חי, בנוסף ל-400 בתל-אביב. דן ברנע, לשעבר בכיר ב-BMC העולמית, אמר ל-ynet בעבר כי "הקמת המרכז בתל-חי מנעה העברת משרות מישראל להודו".
מנכ"ל BMC ישראל, זהבה סימון, זהירה יותר בדבריה: "התרומה שלנו ל-BMC העולמית ידועה. למרכזים בהודו יש את ההצלחות שלהם, וזה לא אחד על חשבון השני. אבל המרכז שהקמנו בתל-חי הוא סיפור הצלחה. הוא עובד וגדל בהתמדה כבר 9 שנים, כולל שנים בהן המצב בהיי-טק לא היה אידיאלי".
רוב החברות פעלו אחרת ונשארו במרכז. מה את חושבת על כך?
"כל חברה עושה מה שנכון לה, אבל אכן, אין מספיק חברות בצפון. זה קשור גם לממשלה, שצריכה לפתח את התשתיות".
יש מנהלים שטוענים שקשה למצוא עובדים בצפון, ועובדים שאומרים שקשה למצוא שם עבודה. מי צודק?
זה נכון שיש בצפון פחות עובדים מנוסים, כי יש פחות חברות אז יש להם פחות מקומות להתנסות. זה מה שהיה במרכז לפני 40 שנה, ואני מקווה שזה ישתנה גם בצפון. לגבי העובדים: הם מוזמנים לבוא אלינו".
"אם כבר, עדיף להעביר להודו"
ענקית טכנולוגיה אמריקנית נוספת שמעסיקה עובדים בפריפריה הישראלית היא מוטורולה, שאחד ממרכזי הפיתוח שלה נמצא בערד מאז הקמתה בשנות ה-60.
לאחרונה הוציאה מוטורולה-ישראל גם את משרדי ההנהלה מתל-אביב, בדרך ייחודית: החברה ערכה משאל בקרב עובדי המשרד וביקשה מהם לבחור מקום מועדף מתוך מספר חלופות. האופציה המועדפת הייתה זאת שיושמה: מעבר לאיירפורט סיטי בנתב"ג, קרוב לגוש דן אבל מחוץ לפקקים הגדולים. למרות זאת, מנסה אלישע ינאי, ששימש 22 שנה כמנכ"ל מוטורולה ישראל, להסביר מדוע עמיתיו מצטופפים במרכז.
"הבעיה היא שפשוט לא נותנים תמריצים מספיקים לחברות להעביר עבודה לפריפריה", אומר ינאי, ששימש גם כיו"ר איגוד תעשיות ההיי-טק בהתאחדות התעשיינים, ורגיל לנצל כל הזדמנות להעלאת דרישות מהממשלה, "קח, לדוגמה, את ICE טלקום שפתחו מרכז בעומר, או את אינטל בקרית גת: אלה המקרים שבהם הממשלה נתנה תמריץ מספיק טוב".
אם הממשלה נותנת משהו בערד ולא נותנת כלום בהרצליה, כשהשכר והנדל"ן בהרצליה ממילא יקרים יותר, איזה יתרון יש להרצליה?
"העברת חלק מחברה לפריפריה כרוכה בביזור שליטה, וזה צעד לא פשוט. אם כבר ביזור, בהעדר תמריצים מספקים למעבר לפריפריה בארץ, עדיף כבר לחסוך כסף גדול באמת ולהעביר פעילות לחו"ל, למקומות כמו הודו, שם הפרש המחירים הוא באמת גדול".
אתה מדבר כאילו שיש חוק טבע שקובע שמשרדי ההנהלה יושבים במרכז. ואכן, יש עובדים שטוענים שחברות נמצאות במרכז כי כך התחשק למנכ"ל מלכתחילה.
"אותם עובדים צרי-עין צודקים ב-100%. זאת תופעה שלא אוהבים לדבר עליה אבל היא קיימת. לא רק בארץ: גם ההנהלות באירופה וארה"ב יושבות בערים הגדולות. זה לא פשוט לעבור דירה".
ההנהלה אמורה לקבל החלטות שיניבו רווחים לבעלי המניות, או למען נוחותה האישית?
"דינמיקה של ניהול חברות היא לא דבר פשוט. להעביר חברות לפריפריה נשמע רעיון יפה, אבל אם, חלילה, תאבד חלק מההנהלה בתהליך, זה יפגע בכולם. כוח האדם הוא המשאב הכי חשוב בהיי-טק, אבל כוח האדם הבכיר חשוב עוד יותר".
המנהלים הללו מודעים לנזק שהם גורמים לחברה הישראלית?
"מודעים וכואבים מאוד. אבל הכתובת לכך היא הממשלה".
לפנייה לכתב/ת 
