קדאפי על הכוונת: זה לא הנפט, זו ההשפלה

שליטי תימן, בחריין, ערב הסעודית אמנם הורגים בבני עמם לא פחות, כנראה אף יותר, מאשר קדאפי. אך לכולם רקורד ארוך ואמין של שיתוף פעולה עם המערב, וגם עם רוסיה וסין, בתחום אספקת הנפט והגז. הם גם שותפים חשובים למלחמה בג'יהאד העולמי. אצלם מסתפקים בארה"ב ובמערב בנזיפות מילוליות ובלחץ דיפלומטי ומוסרי, כדי שימתנו את הדיכוי של ההתקוממויות. קדאפי, לעומת זאת, חוטף מפני שהוא שייך לקטגורית הרודנים הבלתי צפויים, שנזקם ליציבות העולמית ולבני ארצם עולה עשרות מונים על התועלת לקהילה הבינלאומית ולמנהיגיה.

גם אחרי שהתפייס עם המערב ב-2004, לא היסס קדאפי להשתמש בנפט שארצו מפיקה כדי לסחוט ויתורים שונים, פוליטיים ואישיים, ממנהיגי אירופה. הוא גם לקח כבני ערובה זרים שעבדו בארצו, כדי להכריח את מדינותיהם להיענות לדרישותיו ולגחמותיו.

הוא השפיל את ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר כשהציע לו עסקת נפט זולה במיוחד בתמורה לשחרורו מהכלא של איש המודיעין הלובי שהיה אחראי לפיצוץ מטוס הנוסעים של חברת "פאן-אם" מעל לוקרבי;

 כששוויץ העיזה לנקוט בצעדים משפטיים נגד בנו שהכה את אשתו בבית מלון בציריך, הוא אסר על כניסת אזרחים שוויצרים ללוב ואיים להפסיק את אספקת הגז אליה; שוויץ נכנעה.

סרקוזי אכל קש ומרורים מידו של קדאפי בכמה הזדמנויות - פעם כשהוא ואשתו הטרייה, קרלה ברוני, אולצו להתרפס בפני השליט הלובי כדי להציל מעונש מוות נשים בולגריות שהועסקו כאחיות בבית חולים בטריפולי. קדאפי האשים אותן שהדביקו באיידס, בכוונה, חולים לובים. סרקוזי ואשתו השנייה ססיליה התחננו - והאחיות שוחררו. פעם אחרת, כשסרקוזי הזמין את קדאפי לביקור בארצו, הקולונל התעקש לטעת מאהל מגורים ענק בלב פריז, ולא שעה להצעותיו של סרקוזי לשכנו במקום אחר בכבוד הראוי. התנועה בעיר האורות נעצרה לימים אחדים והנשיא הצרפתי ספג ביקורת קשה בתקשורת. הפופולריות שלו בסקרים צנחה.

לא פלא שסרקוזי הוא הלוחמני מבין מנהיגי המערב שיזמו את הפעולה הצבאית. הוא גם מבקש למחוק בתודעת הציבור הצרפתי את הביקורת שנמתחה עליו ועל שרת החוץ שלו, כשלא מיהרו להתייצב לצד המתקוממים בטוניס. נשיא צרפת וגם ראש ממשלת בריטניה קמרון, יודעים גם כי פעולה נגד השליט הלובי השנוא והמתועב בעיני אזרחי ארצם תעשה רק טוב לתדמיתם ולמעמדם הציבורי. זה נכון גם לגבי אובמה, שספג ביקורת קשה על שלא התערב בנחישות כשהאייתולות טבחו ברפורמיסטים שהפגינו ברחובות טהרן.

המסר לרודנים: כשתיחלשו, נהיה שם

ההתקוממות בלוב העניקה למנהיגי המערב (וגם לשליטי ערב) הזדמנות פז לסגור עם קדאפי חשבון ארוך על פיגועי הטרור שביצע בשטחם, על ההשפלות והמבוכות שהאכיל אותם בכפות גדולות במשך שנים, וגם על הדיכוי האכזרי של בני עמו. המערב עושה היום לקדאפי מה שעשה בשעתו לסדאם חוסיין, וכמעט מאותם מניעים.

יש מי שיאמר שאלו שיקולים ציניים, אפילו לא מוסריים, של פוליטיקאים תאבי רייטינג שאינם מצדיקים מתקפה צבאית. אבל קשה לומר שקדאפי לא הרוויח ביושר את התפוצצות הזעם הבינלאומי הזו, הממיטה עליו עכשיו חורבן והרס. זו לא רק נקמה מתוקה שיזמו מנהיגי המערב, אלא גם הזדמנות עבורם לשגר על גבו של הרודן מלוב מסר עבה לאיראן, לצפון קוריאה ולמשטרים דומים המדכאים את עמם, מתגרים במערב ומצפצפים צפצוף ארוך על החוק הבינלאומי.

מטוס קרב צרפתי. המסר לרודנים: לא נהסס לגבות מחיר (צילום: AP) 

המסר שמשגר המערב באמצעות מטוסי הקרב וטילי השיוט הנוחתים כעת בלוב הוא פשוט וחד: "עוצמתכם הצבאית, יכולות הטרור והגרעין שלכם והדיכוי הפנימי היעיל שאתם מפעילים היום - כל אלה לא יעמדו לכם ביום פקודה. כשתחלשו מסיבה כלשהי - אנו נהיה שם, ולא נהסס לגבות מכם מחיר מלא בכל האמצעים העומדים לרשותנו".

סיבה חשובה נוספת שבגללה נבחר קדאפי לשמש "נער מלקות" היא העובדה שמשטרו נחלש בשנים האחרונות כמעט בכל התחומים, ואין ביכולתו לאיים כעת על המערב. ב2004 הוא התפרק, במסגרת הסכם עם ארה"ב, מתכנית הגרעין הצבאית שיזם. הוא גם העביר לאמריקנים את הצנטריפוגות ואת מאות הסקאדים שצבר. מה שנותר בידו הוא ארסנל נשק מיושן יחסית, שריון, מטוסים, תותחים וטילי קרקע-אוויר, רובם מתוצרת בריה"מ לשעבר, שאין בכוחם להתמודד עם העוצמה של ארה"ב ומערב אירופה.

הנפט הלובי כבר פחות משמעותי

הצי של קדאפי הוא אמנם מודרני יחסית, אך קטן כמותית ויהיה טרף קל לציי מדינות נאט"ו אם ינסה לפגוע בשיט בים התיכון. הוא גם יודע היטב מה יהיה גורלו אם ישתמש בנשק הכימי שברשותו. אם בכך לא די - גם מנגנון המודיעין שביצע בעבר בפקודתו של קדאפי פיגועי טרור באירופה, התנוון ופורק בחלקו. בנוסף לכך, קדאפי היום אינו יכול לעשות שימוש בנפט כדי להזיק למערב, מפני שסעודיה ויצרניות נפט אחרות הגבירו את תפוקתן כדי לחפות על הפסקת זרימת הנפט והגז הלוביים לאירופה.

אין ספק שעובדות אלה נלקחו בחשבון על ידי מנהיגי המערב והיו גורם עיקרי בהחלטה על פעולה צבאית. עם זאת, למודי נסיון מההסתבכויות בעיראק ובאפגניסטן, הם נזהרים שלא להיכנס קרקעית ללוב. בבית הלבן ובארמון האליזה יודעים אמנם היטב כי מכות מהאוויר אין בהן כדי להבטיח את הדחתו של קדאפי מהשלטון. ברור גם שהמורדים אינם מסוגלים כנראה, לפחות במצבם היום, להשתלט על המדינה. לכן סביר להעריך כי אכיפת הסגר האווירי וכתישת כוחותיו של קדאפי תימשך עוד זמן רב עד שיקרה אחד משלשה תרחישים אפשריים:

• מקורביו של קדאפי, אולי אף בני משפחתו, ישכנעו אותו לנטוש או שידיחו אותו בהפיכת חצר.
• קדאפי יצליח לייצב, אולי אף במשא ומתן עם המורדים, את המצב בארצו. אך הוא יהיה מוגבל בפעולותיו נגד המורדים ונגד האינטרסים של המערב בגלל הסגר על ארצו, ומפני שצבאו ייכתש עד דק במתקפות האוויריות. במצב כזה יתכן שלוב תישאר זמן רב מחולקת לשנים. המורדים במזרח, סביב בנגזי, יצליחו להתארגן ולצבור כוח כלכלי כתוצאה מחידוש תפוקת הנפט וייצואו מהמתקנים שבשליטתם, ועם הזמן יצליחו להפיל את קדאפי.
• קדאפי יימנע מהפעלת הצבא והנשק הכבד, אך ישלח עשרות אלפי אנשי מיליציות הנאמנים לו, חמושים בנשק קל, להסתנן ולזרוע תוהו ובוהו בערים שנמצאות בשליטת המורדים. מלחמת אזרחים זו תגבה קורבנות רבים ועשויה ליצור לאפשר בסופו של דבר לקדאפי להשתלט על כל ארצו. במצב כזה יאלצו המדינות החברות בקואליציה להחליט אם הן שולחות כוחות קרקעיים לסייע למורדים בדרך זו או אחרת (אולי באספקת נשק ויעוץ צבאי) או שהן מניחות את העם הלובי לגורלו וממשיכות להחזיק את קדאפי – כמו את סדאם חוסיין אחרי המתקפה ב-91' – במצב של שליט מנוטרל ומוחלש בזירה הבינלאומית, עד ששלטונו יקרוס מעצמו מסיבה זו או אחרת.
  

בכל מקרה, המסר ששיגרה המתקפה על לוב ייקלט בזירה הבינלאומית ובמזרח התיכון, וצריך רק לקוות שהוא ישפיע על איראן ובעלות בריתה בכיוון הרצוי.