מוחמד המצרי הסתנן ללוב, "להמשיך במהפכה"

אמא של מוחמד חושבת שהוא איפשהו באלכסנדריה, בצפון מצרים. לשם הוא סיפר שהוא נוסע, כשעזב את קהיר כדי להצטרף למורדים הנלחמים בכוחות מועמר קדאפי. "זה היה נכון, רק שהמשכתי אחר כך. לא שיקרתי לה", הוא אומר כשחיוך ממזרי על פניו, העטופים בצעיף מאפיר שעוטף כאפייה.

מוחמד, שמסרב להזדהות בשמו המלא ואומר שהוא בשנות ה-30 לחייו, הגיע ללוב לפני שלושה ימים. הוא שכנע את אנשי הביטחון המצרים בגבול שהוא עיתונאי-מתרגם. אבל הוא בא כדי להילחם, למצוא את הרוח המהפכנית שחש בכיכר א-תחריר בקהיר – רוח שלדבריו התפוגגה בימים שאחרי הסתלקותו של חוסני מובארק.

"הכל היה צריך לעבור מהפכה", הוא טוען, מאשים את הצבא המצרי בסיכול רצון העם. מאוכזב, ואולי מעט משועמם מתהליך בניית האומה האיטי אחרי האופוריה,

מוחמד החליט לצאת לבנגזי, בעזרת אנשי קשר ספורים. בסופו של דבר הוא התאחד עם לובים צעירים שמוצבים בעמדה כ-15 ק"מ מצפון לאג'דביה. בשבת היא שוחררה על-ידי כוחות המורדים.

"המחנות הצבאיים לא הסכימו לקבל אותי בגלל שאני לא לובי", הוא סיפר. "אבל הצעירים, הם יודעים שאנחנו עם אחד, שאנחנו אחים, שאנחנו פה בשביל ג'יהאד". מוחמד, לובש מעיל עבה מעל סוודר וג'ינס מקופל בקרסול, עדיין חיכה לקבל נשק, ולראות אם יוכל לתפעל אותו. "עקרונית אני יודע איך להשתמש ברובה, קראתי בספרים, ראיתי וידאו ביוטיוב".

אומה ערבית אחת

לפני שנים, מוחמד ניסה להגיע לעיראק, אך ויתר לדבריו כשגילה שזה לא פשוט בכלל. הפעם, הקרבות היו קרובים הרבה יותר, והיו חשובים עבורו כמו המאבק בפלישה האמריקנית לעיראק. "קוראים לזה ג'יהאד בגלל הקדושה, בגלל המאבק לזכויות. אנחנו נלחמים בגנבים, ברוצחים, בבוגדים", הסביר. "אם ננצח פה, נוכל להמשיך הלאה – לשחרר את אלג'יריה, להחזיר את דרום סודן. זו יכולה להיות ארץ אחת גדולה, כמו לפני הכיבוש האירופי".

הרעיונות שלו לגבי הממשל הטוב ביותר לעולם הערבי, מעורפלים. מוחמד מציע אולי משהו שדומה לקונפדרציה, "כמו ארצות הברית, אבל לא בטוח לגבי סוג המנהיגות. "לא מדברים פה על מצרים או לובים, זו אומה ערבית אחת. הגבולות פה רק בגלל האירופאים".

הוא מסרב להגדיר עצמו כאיסלאמיסט, או סאלפי, או ליברל, כי כל ההגדרות הללו צרות מדי. "איסלאם לוקח את הטוב מכל דבר, משהו ליברלי, אפילו קפיטליסטי – כמו קניין פרטי – זה רחב יותר מהתוויות הללו".

מסביב למוחמד, לובים צעירים יושבים ומעשנים, כלי הנשק שלהם לא מספיקים לעימות עם הטנקים של כוחות קדאפי,

 שבסופו של דבר דווקא כן נכנעו. התקווה של המורדים היא הפצה של כוחות הקואליציה הבינלאומית, אבל מוחמד אומר שהוא לא בוטח במדינות המעורבות, ש"רק רוצות נתח מהנפט".

זו הפעם הראשונה שמוחמד יוצא מגבולות מצרים. הפעם הראשונה שהוא ישן במדבר, ואחרי שהצליח לחמוק משירות צבאי במולדתו, גם הפעם הראשונה בסביבת נשק ומלחמה. "אני חושש, אבל לא מפחד. אם הייתי מפחד, לא הייתי פה, אבל לחשוש זה להיזהר", הוא מדגיש. "באתי לפה להיות איתם, להיות מהפכן".