חיים תחת מטריית הגנה - זה לא ביטחון

הצורך להגן על מדינת ישראל מאיום הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח הפך לחלק בלתי נפרד מהחשיבה המבצעית והדוקטרינה הצה"לית. אם בתחילת שנות ה-90, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, למרות נפילת 39 טילי "אל חוסיין" בשטח מדינת ישראל, לצד אי הצלחת כוחות הקואליציה "לצוד" את מערך הטילים העיראקי, לא קיבל איום הטילים הבליסטיים את מקומו הראוי, כיום מובילה ישראל את תחום ההגנה בפני טילים הן בתפיסה המבצעית, בטכנולוגיה וביישום המבצעי, מערך המבוסס על מערכת ה"חץ".

אותה משוואה א-סימטרית, שחייבה את קברניטי המדינה וצה"ל לאמץ את תפיסת ההגנה האקטיבית, טופחת על פנינו בעוצמה נוכח תהליך דומה שעובר על הפלסטינים מעבר לגדר. אפקטיביות המכשול, יחד עם פעילות מבצעית ממוקדת, מקשה עד מבטלת את יכולת החדירה דרך הגדר. לעומת זאת, שיגור רקטות וטילים, ממתקנים קטנים וניידים, מוסווים, ומתוך שטחי מחיה של אוכלוסיה אזרחית, ללא צורך בתשתית לוגיסטית, ללא צורך בתאום ומערכות שליטה מורכבות, מרכיבי משוואה א-סימטרית ומעצבים איום רקטות קצרות טווח. בעזה זה עובד. נקודה.

כולנו זוכרים את ההבטחות עם היציאה מלבנון על "מה יקרה אם...". אלו טפחו על פנינו במלחמת לבנון השנייה, ובאותה מתכונת הבטיחו בעת ההתנתקות. בפועל יורים על יישובי וערי מדינת ישראל. שנים "מטפטפים" ארגוני הטרור מעזה פצמ"רים, קסאמים וגראדים לשטח מדינת ישראל. זה התחיל מטווחים של מאות מטרים בודדים על יישובי עוטף עזה, והנה באר שבע, אשקלון ואשדוד משביתות לימודים, פצועים בבאר שבע וגראד מגיע לפאתי ראשון לציון. שגרת אזרחי המדינה היא כבמלחמה. המרחב המוגן הפך לחלק משגרת החיים וביישובי הדרום, "צבע אדום" מדקלם כל ילד והחיים מתנהלים תחת איום מתמיד.

האם הפתרון הוא מערכות הגנה בפני רקטות קצרות טווח (רק"ק)? האם "כיפת ברזל" היא הפתרון האולטימטיבי מאותו "מחסן תחמושת" המתעצם בעזה?

אין ספק ש"כיפת ברזל" מערכת איכותית ומרשימה, ובימים אלו התבשרנו על פריסת סוללה בדרום. המערכת נמצאת בשלבי קליטה מבצעיים ופריסתה נובעת ככל הנראה מלחץ ציבורי. ראוי להזכיר שהמערכת אפקטיבית מטווח מינימאלי של כ-4.5 ק"מ, המערכת מגינה על אזור מוגדר ויודעת להבחין בין חימוש שייפול בגזרתה ואלו שלא, מספר המיירטים נתון, כך שבמטח מאסיבי, תגיע המערכת מהר יחסית למיצוי יכולותיה, וכל אלו בהנחה שהמערכת פועלת 24/7 ללא תקלות, ללא צורך בימי אחזקה וברמת כוננות עליונה של מפעיליה.

לא פתרון אולטימטיבי 

אני בעד מערכות הגנה, אני מאמין שחיוני למדינת ישראל וצה"ל מערכות הגנה שייאפשרו לצה"ל לממש את איכויותיו, הדגש הוא שיסייעו לצה"ל לממש את איכויותיו. אם יש מחשבה ש"כיפת ברזל", או כל מערכת אחרת תהווה את הפתרון האולטימטיבי להגנת יישובי ארץ ישראל, לזמן בלתי מוגבל, הרי טעות יסודו.

מדינת ישראל חייבת להחליט איזה ביטחון היא מעניקה לתושביה. מערכות ההגנה בפני טילים, רקטות ופצמ"רים, אפקטיביות ככל שיהיו, תכליתן לאפשר את אותו מרווח הזמן ליישם פתרון מבצעי או מדיני והוא לאפשר קיום שגרת חיים נורמאלית ובטוחה. להמשיך לחיות תחת מטרייה מיירטת, מוצלחת ככל שתהיה, בתחושה קבועה של חרדה - זה לא ביטחון.

מטחי הפצמ"רים, הקסאמים והגראדים הם עניין של זמן, היוקרה של מפתחי המערכות, נכונות ההחלטה של מערכת הביטחון וצה"ל לשים את "הביצים בסל אחד" יעמדו במבחן הקרוב - אני מאחל מכל לב שנעמוד במבחן.

• תת-אלוף במיל' יאיר דורי, לשעבר מפקד מערך הנ"מ