חפש את האישה ביהדות
נשים עולות לתורה? לא. לשנות את ברכת "שלא עשני אישה"? כן. קידושין הדדיים? לא. נשים מנהיגות קהילה? כן. הרב חיים נבון כתב ספר מקיף על מעמד האישה ביהדות, שבעיניו צריך להמשיך להשתנות באיטיות ובזהירות
האישה היהודיה סובלת כנראה מפיצול אישיות קשה. מצד אחד אפשר למצוא אותה אסורה בלימוד תורה ומחויבת לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו של בעלה, כשחכמים טוענים שדעתה קלה ו"כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו וסופו שיירש גיהנום". אה כן, ויש גם אמירה ש"אישה גולם היא".
מצד שני, חכמים אחרים מתארים אישה שיש בה "בינה יתרה מבאיש", וש"מי שמצא אישה - מצא טוב". הבעל מחויב לכבד את אשתו יותר מאשר את גופו, היא קודמת לו במקרה של פדיון שבויים, ואדם שלא מצא אישה - שרוי בלא ברכה, בלא טובה ובלא שמחה.
ההתייחסות המפוצלת הזו מוצאת את ביטויה גם בהלכה. מחד גיסא, קיימת קביעתו של הרב סולובייצ'יק שבעיני ההלכה נהנים הגבר והאישה ממעמד שווה. אלא שמאידך גיסא, הן אינן מעידות בבית דין רבני בענייני ממונות ונפשות, לא יכולות למלא תפקידים הנהגתיים והרוב סבור שהן אינן מצטרפות לזימון.
היחס המפוצל הזה הפך להיות בעייתי בעשורים האחרונים, כשחלה הטבה משמעותית במעמד האישה. נשים פעילות ומצליחות בכל התחומים, אבל גם זוכת פרס נובל במדעים לא יכולה להעיד בבית דין רבני על כסף, מי שמלמדת תורה למאות צעירים לא יכולה לקרא בתורה, ובעלת הון תקודש על ידי בעלה, ולא להפך.
את המצב הבעייתי הזה מנסה הרב חיים נבון לשכך מעט בספרו החדש "גשר בנות יעקב: מעמד האישה בהלכה - בין עבר לעתיד". הרב נבון עוסק בנושא האשה ביהדות האופן מקיף, תוך ניסוח דרך התייחסות חדשה, שתהווה חלופה לשתי הדרכים שהיו קיימות עד היום: הדרך החרדית והדרך הליברלית.
רוצים שינוי?
"ניסיתי לפתח מודל שיאפשר לשקול מתי ההלכה והמנהג צריכים להשתנות. לפי המודל הזה יש לבחון כל סוגיה בשני היבטים, האחד - עד כמה השינוי נחוץ, והשני - עד כמה ההלכה שורשית ונוקשה באותו מקרה. הדוגמה הטובה ביותר למימוש המודל הוא הנהגת נשים. היו חכמים שקבעו שאישה אינה יכולה למלא תפקיד שיש בו שררה, אבל במציאות של ימינו כמעט בלתי אפשרי להגביל נשים בשדה הציבורי. מאחר שהאיסור שניתן הוא צדדי ואפשר למצוא לו פתרון - התוצאה לדעתי היתר גמור לנשים בעניין הזה".
אם היום הייתה מדינת הלכה, נשים היו יכולות להנהיג לדעתך?
"בהחלט כן. צריך לזכור שיש לנו גם תקדים של דבורה הנביאה, ויש כמובן את תשובתו של הרב עוזיאל שנשאל אם נשים יכולות לבחור ולהיבחר למוסדות היישוב, והוא ענה שיש שיש אי-בהירות לגבי האיסור על אישה לשמש בתפקידי הנהגה (מלבד מלכות). יותר מכך, העניין לא מוזכר בגמרא ואין לו כמעט התייחסות בספרות ההלכה. והרבה מחכמי זמננו בכלל טוענים שמשרות הנהגה בזמננו אינן 'שררה' במובן ההלכתי, כי בניגוד למלך, בימינו אפילו ראש ממשלה מוגבל בסמכויות ובזמן".
אוקיי, הצבעה בבחירות ותפקידים בכירים זה החלק הקל. מה שקשה יותר היא הקביעה של ה"שולחן ערוך" שאסור ללמד אישה תורה, מלבד מה שהיא צריכה לדעת לצורך קיום מצוות.
"יש טעות ביחס של האנשים לשולחן ערוך. למה את שואלת אותי רק על השולחן ערוך? הרי הדברים שכתובים שם מופיעים גם בגמרא וגם אצל הרמב"ם, והיישום של דברי הרמב"ם הוא לא תמיד אחד לאחד. על השולחן ערוך
יש מיתוס שכל מה שכתוב שם הוא בלתי ניתן לשינוי, אבל למעשה הוא אינו מהווה בכל המקרים פסיקה אחרונה.
"יש רבים הטוענים שמדובר באיסור שהיה נכון לשעתו - ולכן גם מה שכתוב בשולחן ערוך צריך לבדוק לפי המקור, ובהקשר הזה מהגמרא משתמע שמדובר בעצה חינוכית. כשלכך מצרפים את ההיתר שניתן לנשים ללמוד תורה ברמה שחיונית להתקדמותן הרוחנית, מגיעים למסקנה שהיום נשים חייבות בלימוד. שאלת ההיקף היא השנויה בימינו במחלוקת. מרבותיי קיבלתי שבדורנו צריך ללמד נשים בהיקף הכי רחב שאפשר, הבעיה שאין כל כך הרבה נשים שמוכנות להעמיק בתורה. אני מקדיש את חיי ללמד נשים תורה, וכואב לי שאין אפילו כמה עשרות נשים שמוכנות להתמסר במשך שנים רבות ללימוד מעמיק. אני חושב שבנקודת הזמן הזו, שיש פער גדול בין הדיבורים לפרקטיקה בכל הנוגע לשינוי במעמד האישה בהלכה".
אם נשים לומדות תורה הן גם תוכלנה בעתיד גם לעלות ולקרוא בתורה?
"זה שינוי שהוא בלתי אפשרי מבחינת ההלכה. אין דבר כזה מניין נשים. עשר נשים אינן נחשבות מניין ולכן אין טעם בעלייה בפני נשים. מצד שני, קריאת נשים בתורה בנוכחות מניין גברים סותרת את הרוח היסודית של בית כנסת, שמבוסס על הפרדה מגדרית מוחלטת. זו הפרדה כל-כך מובהקת, עד שהרב סולובייצ'יק קבע שאסור להיכנס לבית כנסת מעורב גם אם בגלל זה תפסיד שמיעת שופר בראש השנה.
"אחת הנקודות שאני מפתח בספר, זו ההתייחסות לרוח אבותינו. כשבאים לדון בשאלות מהסוג הזה, צריך להתחשב לא רק בשאלה הלכתית-טכנית, אלא גם במנהג אבותינו. לאור זאת, גם אדם שמאמין שהרבה פעולות יכולות להתקיים בחברה מעורבת, מבין שבבית כנסת רוח המסורת מפרידה בין גברים לנשים מתוך תפיסת צניעות יהודית.
סע לאט
הרב נבון קורא לגישה שהוא מציע "הגישה השמרנית". נקודת המוצא היא המסורת היהודית, אך יש מקום לשינויים חיוניים: "יש ניסיון ליצור איזון בין הצורך בשימור לצורך בחידוש. הפילוסופיה השמרנית דוגלת בשינויים איטיים, זהירים ומדורגים, שמכבדים את הקיים. שינויים חפוזים מביאים לקטסטרופה. צריך שתהיה נכונות לסגת בכל שלב".
מאחר שהרב נבון מדבר על שינויים איטיים, קשה לצפות עד איפה הם יקחו אותנו. "כששואלים אותי על האפשרות שאישה תשמש כרב קהילה אני לא שולל את זה על הסף" הוא אומר, "אנחנו רואים כבר היום נשים שנכנסות לתפקידים של הנהגה רוחנית, אבל מאחר שמדובר בתהליך הדרגתי, שיימשך לפחות עשרות שנים, אי-אפשר לדעת לאן זה יגיע".
אבל לא כל השינויים שהרב נבון מדבר עליהם איטיים. ישנם שינויים שיכולים להתרחש עכשיו ומהר, רק צריך את האדם הנכון שיבצע אותם, כמו הברכה הגברית בברכות השחר "שלא עשני אישה".
"צריך לחפש דרך הלכתית לעדן את נוסח הברכה", מסכים הרב, "זו ברכה שמקורה בדברי חכמים והנוסח שלה יוצר רגשות מאוד קשים גם אצל גברים וגם אצל נשים. ראוי למצוא דרך לעדן את זה. העניין הוא שלא אני ולא את יכולים לעשות זאת, מי שצריך לעשות את זה זו סמכות רבנית מרכזית מקובלת. בזמנו הרב ריסקין הציע שגברים יברכו 'שלא עשני אישה ועשני כרצונו' ונשים תברכנה 'שעשני כרצונו ולא עשני איש'. מדובר בשינוי מינורי שעדיין משמר את ההבדל בין הברכות. אני יכול להגיד על עצמי, שלמרות שאני מכיר את הרקע לברכות ויודע שכוונתן המקורית לא היתה נגד נשים, קשה לי כל בוקר להגיד את המילים האלה".
מה אתה אומר
הברכה "של עשני אישה" אולי יכולה להתפרש בדרכים שונות, אבל היגדים אחרים - לא ממש, כמו זה שמופיע בבראשית רבא: "אמרו רבותינו, ארבע מידות נאמרו בנשים: גרגרניות, צייתניות, עצלניות וקנאיות. ר' לוי אומר אף גנביות ויוצאניות".
"אני מחלק את ההיגדים האלה לשני סוגים", מסביר הרב נבון, "ישנן אמירות שהזמן גרמן. למשל כשחז"ל אמרו נשים דעתן קלה הם דיברו על נשים שהם ראו בסביבתם, וכנראה דעתן הייתה קלה. הסוג השני הן אימרות המבדילות בין גברים לנשים באופן כל-כך עמוק, שאי אפשר לראותן כמשהו שהזמן גרמן. בין היתר, מדובר בפסול של אישה לעדות והעובדה שגבר הוא המקדש והמגרש.
"ההתנהלות הזו תופסת מקום מרכזי בהלכה ומבחינה רעיונית יש לו משקל גדול הרבה יותר מאשר דינים אחרים, כמו איסור אישה בהנהגה. העובדה שגבר הוא זה שנותן את הטבעת ומקדש ולחלופין מגרש - על זה מושתת כל סדר נשים בש"ס, ולכן אני לא רואה איך זה יכול להשתנות. אבל צריך לזכור שההבדלים בין נשים לגברים בהלכה זניחים לעומת מה שמשותף ביניהם".
אבל מה שלא משותף הם דברים מאוד בסיסיים.
"אני לא מתכחש לכך, אבל אני לא אוהב את הניסיונות להסביר מאיפה זה נובע. ברור שהתורה מבדילה במינון מסוים בין גברים לנשים, וזה אומר שהם לא אותו הדבר, אבל קשה לי הניסיון שמסבירים את זה בגלל שאופי הגברי הוא כזה והאופי הנשי הוא כזה. אני מעדיף להודות שיש לי כאן מבוכה. כמו שאיני מבין מדוע התורה מבדילה בין כהן לישראל איני מבין מדוע התורה מבדילה בין גבר לאישה. אני מקבל את ההבדלים היסודיים, אבל איני מתכוון לגזור מהם השקפת עולם על האופי הנשי".
אני פה בגלל אשתי
הסיבה לכתיבת הספר הייחודי והמקיף הזה היא כמובן אישה. במקרה של נבון, לאישה הפרטית שלו יש בו חלק.
"אשתי היא אישה חכמה ויראת שמים וגם מחפשת את דרכה בעבודת ה'", הוא מעיד. "אני שותף להתמודדויות שלה כמו שהיא שותפה בשלי. מלבד זאת, גם העובדה שאני משמש כרב קהילה ומלמד נשים צעירות מוסיפה למפגש שלי
עם המתח שקיים לפעמים בין ההלכה למעמד האישה. למרות הבעיות שקיימות, לא היה עד כה שום ספר שיטתי בעברית שסוקר את הנושא באופן מקיף. ישנם חיבורים שעוסקים בו באופן חלקי, אבל הם מאוד מוטים לצד החרדי או הליברלי. בספר הזה ניסיתי לתת שפה לרוב הדומם של הציבור הדתי".
ומה אשתך חושבת על הספר?
"אשתי אוהבת את הספר, אך מזכירה לי שלא אתיימר לחשוב שיש לי תשובות לכל השאלות. כמו תמיד, היא צודקת. בגישה השמרנית יש ענווה אינטלקטואלית שמבינה שיש שאלות קשות שכרגע אין עליהם תשובות. אבל אני יודע שהתורה חכמה יותר מאיתנו ואני מקבל את ההבחנה שלה בין גברים לנשים".
לפנייה לכתב/ת 
