מוצ'ו בלאגן: התרמילאי הישראלי בדרום אמריקה

התייר הישראלי יודע היטב על מה שילם - ודורש לקבל תמורה מלאה. לפעמים אפילו קצת יותר מזה. הוא תובעני, חוקר, מבין בהכל, הוא הכי סחבק - ומרשה לעצמו דברים שבבית לא היה חולם עליהם. "ואיפה המגבת? " מציב מראה מול הנופש הישראלי. והפעם: מוצ'ילר ישראלי שחזר מדרום אמריקה, ומספר על דמות הישראלי בקצה האחר של העולם.

במרחק 3,700 ק"מ מאמריקה הדרומית שוכן אי הפסחא, המקום המבודד ביותר בעולם וביתם של פסלי המואיי המסתוריים. אי קטן, ירוק ושקט, ובעל קצב חיים משלו.

נקודה מבודדת זו שאליה הגעתי לאחר חמש שעות טיסה מצ'ילה במהלך טיולי בדרום אמריקה הייתה ייחודית לא רק בגלל מיקומה ויופייה, אלא גם מכיוון שלא היו בה ישראלים כלל, בניגוד גמור למקומות בעומק היבשת הדרומית.

לא מצאתי ישראלים. אי הפסחא (צילומים: מיכאל אבנר)

זו לא סתם נקודה ראויה לציון, שכן בדרום אמריקה ישנם מטיילים רבים מישראל – רובם מוצ'ילרים, תרמילאים שמגיעים לכאן אחרי הצבא ורוצים לכבוש כל פסגה, להתפרע, לעשות את הלא נודע. רבים מהם מטיילים בחבורות גדולות דוברות עברית ולא ממש מנסים להתרועע ולהתמזג עם מטיילים ממדינות אחרות.

סתם, כי בא לי לעשן

באחד הימים עליתי לאוטובוס בעיירה ארגנטינאית נידחת. הרכב התמלא אט אט בתרמילאים ישראלים,

כאילו היינו בדרכנו לטיול מאורגן ברחבי פטגוניה. המקומיים היחידים באוטובוס היו הנהג וקשישה שישבה במושב הקדמי. לפתע, באמצע הנסיעה, ריח עז יצא מתא השירותים והגיע לאפם של כל יושבי האוטובוס. התברר כי אחד המטיילים החליט שבא לו לעשן סמים.

הנהג איבד את עשתונותיו, עצר את האוטובוס והורה ל"שגריר" שלנו לרדת מהאוטובוס מייד. בתקרית זו, בפעם הראשונה בטיולי, הייתי עד להתנהגותו של הישראלי המכוער. התנהגות שלצערי ראיתי עוד פעמים רבות לאחר מכן.

השפה העברית שולטת במקומות רבים בדרום אמריקה, ונראה כאילו היא הפכה לשפה השנייה המדוברת במדינות היבשת. התפריטים במסעדות בעברית (ולא תמיד באנגלית ), טיולים שמאורגנים על ידי מקומיים מועברים בעברית. בהוסטלים, במכבסות הציבוריות ובמסעדות ישנן המלצות בשפת הקודש מודבקות על החלונות.

השלט בעברית לא מקרי. אחד הפארקים בארגנטינה

הכי חזקים, הכי חכמים

הישראלים, כך זה נראה, הם הרוב בין המטיילים ברבות ממדינות דרום היבשת. הם לא מרגישים צורך להתערבב עם אחרים, הם חזקים, הם הכי חכמים והכי לא אוהבים שיעבדו עליהם. וגם כאשר ממש לא עובדים עליהם - רבים מהם חשים שיצאו פראיירים. מחזה נפוץ הוא חבר'ה צעירים שמתעצבנים וצועקים, מלכלכים את הסביבה ומתנהגים בניגוד מוחלט לנורמות המקומיות.

המדינות הללו אולי עניות יותר ממדינת "המדבר האין-סופי עם הגמלים" - כפי שלא מעט מקומיים מדמיינים את המדינה בה אנו חיים – אך יש להן תרבות עשירה, וצורת התנהגות מקובלת. מהתרשמותי האישי, הדבר היחיד בתרבות שלנו שאנחנו אולי טובים מהם - זו תרבות הנהיגה, אבל גם בתחום זה יש לנו ממי ללמוד בקרב עמי העולם.

רבים מהתרמילאים הישראלים שנפגשים עם המקומיים מגמגמים מילים אחדות בספרדית. מיעוט בלבד שולט בשפה, והרוב המוחלט לא יודע דבר חוץ מהמשפט החיוני ביותר – "קואנטו קוסטה?" (כמה זה עולה?). השאלה נזרקת לחלל האוויר שוב ושוב - העיקר שלא ידפקו אותם במחיר.

אפשר להבין גם קללות בעברית

וגם לזה הייתי עד: מלצרית פונה לישראלי ושואלת אותו מה ירצה להזמין, הוא עונה לה בחצי גמגום (שספק אם הבינה), היא טועה ובמקום הקטשופ שרצה -מביאה לו רוטב חריף. הוא בתגובה מתעצבן, כמעט מעיף דברים מהשולחן, וכשהיא ניגשת אליו בשנית, מקלל אותה בעברית כאילו היא לא מבינה מהטון והמבט שלו למה הוא מתכוון.

ככה אנחנו מצטיירים לעיתים מזומנות – מכוערים. "מוצ'ו בלאגן", המון בלאגן אנחנו עושים. והמילים הללו אינן אקראיות, אלא מילים שמושרשות אצל כל מקומי שבא במגע עם ישראלים במסגרת עבודתו. חבל.  

לא מתערבבים עם אחרים. קמפינג במחוז אייסן בצ'ילה

מאנשים שמגיעים ממדינה עשירה יותר, מפותחת יותר - מצפים ליותר. אך כאשר רואים התנהגות כזו, כל הסטיגמות המופרכות לחלוטין על מדינתנו ועל עמנו מקבלות חיזוק. המטיילים שלנו ,שחיים כאן, גדלים כאן, משרתים כאן בצבא ועוברים בישראל חוויות שאין באף מדינה אחרת הם אנשים מעניינים שלמקומי יהיה מעניין ליצור איתם קשר. הם צריכים להיות השגרירים שלנו בעת הזו.

אנחנו עם קטן ובדרך כלל אנחנו לא רגילים להיות ביתרון מספרי כלשהו לעומת הסובבים אותנו,

אך במקרה הזה יש לנו יתרון והוא יתרון עצום. אדם שהולך לתור במדינה חדשה לאורך זמן צריך להיות פתוח – צריך להקשיב, צריך לענות, צריך לכבד את התרבות והשפה, צריך להתנהג כמו בן אדם.

לו רק ישכילו להיות יותר סובלניים, לא לשלול, לגשת, להתעניין, לנהוג בנועם וסבר פנים, העולם יכול להיות שלנו. הרבה יותר חזק מהמדיה שתורמת לכל הסטיגמות על ישראל זו אינפורמציה ממקור ראשון – ואם הוא או היא דוברים את השפה המקומית, או לפחות משתדלים, נצליח בלי שום ספק לשפר פלאים את המצב ההסברתי של ישראל.

אתם בעלי עסק או נותני שירותים מתחום התיירות? אם יש לכם מה לספר לנו על התייר הישראלי כיתבו לנו: tourism@y-i.co.il