צרעת - הכתובת על הקיר
את נגע הצרעת אפשר לכסות באיפור, בסיוד או בטיוח - אבל התורה מחייבת טיפול עומק במחלה. לא לטאטא מתחת לשטיח, ולא לקבור בתת המודע. אם יש בעיה קטנה, טפלו בה לפני שתהפוך לבעיה גדולה
הצרעת, אותם נגעי עור התוקפים לפתע את האדם, אינה מחלה נוראה ולא מתים ממנה. אפשר להתעלם, אפשר לאפר, אפשר לכסות. אך התורה מחייבת אותנו להתמודד עם הנגעים ולטפל בהם - ולא מסיבות בריאותיות.
שימו לב לסימנים הקטנים
הצרעת - כפי שהיא מתוארת בפרשת השבוע שלנו - איננה מוכרת לנו יותר. ובכל זאת, לדעת רבי עובדיה ספורנו
(איטליה, המאה ה-16) יש לצרעת המסתורית משמעות רלבנטית: לאדם יש שתי אפשרויות לחיות את חייו. האחת היא להניח שכל מה שעובר עליו הוא תוצר של תהליכים טבעיים. והשנייה, להעניק משמעות למה שעובר עליו. פרשת הצרעת עוסקת בסוג מוזר של נגעים. הם עשויים לתקוף את האדם, את בגדיו ואפילו את קירות ביתו. האדם יכול להתעלם מהתסמינים. הוא יכול לגשת לרופא עור, לכבס את בגדו שקיבל לפתע כתם מוזר, לצבוע מחדש את ביתו, או פשוט לכסות את הכתם המוזר עם תמונה. התורה קוראת לאדם לא להתעלם מסימנים, אלא לחפש את משמעותם. על האדם, לפי פרשתנו, להיות רגיש לאירועים ומצבים בחייו.
מעניין כי רגישות זו איננה צריכה להוביל, לפי פרשתנו, לכיוונים מיסטיים המנסים להבין את המשמעות הסמויה, המיסטית של הדברים. התורה אינה שולחת את האדם למכשפות ויידעונים. התורה רוצה להציע דרך לתיקון. היא מתעניינת בעתיד, ולא מציעה לאדם לשקוע בעברו. אדרבה, התורה אוסרת עלינו ללכת בדרך זו: "מאותות השמיים אל תחתו" (ירמיהו י', י"ב). הסימנים השמיימים או הגופניים אינם אמורים לעורר אימה סתומה, או חרדה מפני קטסטרופה ממשמשת ובאה, חלילה.
האותות מכוונים אותנו לתקן את מעשינו, לשפרם ולעדנם. מטרתם היא לייצר צורך בשינוי, בחיפוש אחר דרך חדשה. מעניין כי אחת הדרכים שהפרשה נותנת לטהר את המצורע, היא לשלח ציפור כלואה לחופשי. יש כאן כיוון אופטימי של צמיחה ושחרור ממועקה.
ציונים באמצע הדרך
יש לפעמים סימנים קטנים של חוסר שביעות רצון בבית. יש סימנים קטנים של הילד שאיננו מסתגל לבית הספר. יש סימנים קטנים של חוסר נחת. מה אנחנו עושים איתם, עם הסימנים הקטנים הללו? התורה רוצה שנטפל בהם. שלא נטאטא אותם לשולי התודעה, הם צריכים להיות נוכחים ומעובדים.
כמה בעיות גדולות יכולות היו להיות מטופלות בעודן קטנות, אם רק לא היינו מתעלמים מהם? כמה רמזים קלושים שחושינו הגסים לא זיהו בכלל, "היו שם"? פרשת הצרעת קוראת לנו לא להתעלם, לעבדם ולתקן אותם. "לעובדה ולשומרה". לו יעקב אבינו לא היה רק שומר את חלומותיו של יוסף, אלא גם שם לב לקנאה ולמתח שהעדפתו את יוסף גרמה לו; אם משה היה שם לב לתלותו המוגזמת של העם בו, האם היה יכול למנוע את התפרצות החרדה שהובילה לעגל? אם משה היה שם לב למרירות המצטברת אצל בני לוי, האם יכול היה למנוע, אולי, את התפרצותם המרה של קורח ועדתו? ואם היה שם לב למניעים הסמויים של המרגלים והעם בצורך לתור את ארץ כנען, האם יכול היה למנוע את הפורענות שבעקבות חטא המרגלים?
"ציוניוני הדרך, אבנים לבנבנות". קטנים, נחבאים, לא ממש נחשבים - אבל מחייבים תשומת לב.
לפנייה לכתב/ת 
