הקרב על הגז הוכרע - מי ניצח ומי (לא) הפסיד?
האמירה כי במלחמות יש רק מפסידים, היתה נכונה עד השבוע, כאשר חוק ששינסקי אושר סופית. חברות הגז ירוויחו מיליארדים עם המיסוי החדש וגם המשקיעים הקטנים ייהנו מתשואה נאה. הח"כים התמקדו בקרן שתוקם מהרווחים ולא באותיות הקטנות שבחוק ושטייניץ חגג את ניצחון השלטון על ההון. סיכום
הגזמה היתה בטענה שטייקוני הגז פעלו נגד חוק ששינסקי "בעורף הדמוקרטיה והכניסו לכנסת סוס טרויאני". ח"כ כרמל שאמה-הכהן (ליכוד) אמר זאת ביום רביעי, אחרי שהחוק התקבל ברוב מוחץ חרף כל מאמציהם. הוא טעה בהבנת הדמוקרטיה ובהכרת המיתולוגיה היוונית. אם כבר ניסו להכניס משהו לכנסת, זה לא היה סוס ולא טרויאני, אלא בקושי עז ישראלית, אפילו לא מהסוג שפקידי האוצר מכניסים ומוציאים בחוקי ההסדרים.
במשחק הדמוקרטי על דמות החקיקה כל אחד משתתף לפי כישרונו וכוחו. אבל כמו בשדה הקרב הצבאי, הכוח לא תמיד גובר על המוח. הטייקונים הפעילו תותחים כדי להרוויח כמה שיותר על חשבון אזרחי ישראל שגם להם מגיע רווח ממשאבי הטבע. האוצר שייצג את הציבור הזה ניצח בגלל שקרא את המפה יותר טוב מהם.
אחרי ששינסקי
ישראל מיישרת קו עם העולם?
תני גולדשטיין
מיסוי הגז בארץ כיום הוא הנמוך ביותר בעולם חוץ מאשר באירלנד ובקמרון. אך כל זה עומד להשתנות. בעקבות אישור "חוקי ששינסקי" יגיע המיסוי בשנות ה-20' לרמה המקובלת בעולם המערבי - אם מדינות אחרות לא יעלו גם הן את הרף
העסק של מיסוי הגז לא מסובך במידה שהמשכיל הסביר יתקשה ללמוד ולשקול את העובדות בכוחותיו. מי שעשה כותרות מהערכות מצב אמיתיות או מדומות של החקיקה המסתמנת לא תמיד שירת את העניין. הוא תרם יותר, בהיסח הדעת או ביודעין, לרווחי המשקיעים בבורסה מהעליות והמורדות של שערי מניות הנפט שהושפעו מהכותרות.
הפרט שחברות האנרגיה שכחו
מלכתחילה היה ברור כי הקפאת המיסוי בחוק הנפט שהתקבל לפני כ-60 שנה, היתה מקפיצה את מפיקי הגז משדות תמר ולוויתן לצמרת העושר העולמית. נגיסת מחצית הרווח שלהם לטובת המדינה עדיין מותירה בידם מיליארדים, אם אכן יפיקו את מלוא כמות הגז לפי האומדן, שיספיקו גם לחיפושים נוספים. קל וחומר שתקרת המיסוי (62.5%) לא תיפול על ראשם מיד אלא בעוד 10-8 שנים. כמעט נצח במושגי הזמן של המזרח התיכון.הפרט הקריטי בחשבון הזה נעלם ממסע התעמולה של חברות האנרגיה. ההיטל על הרווחים לא יוטל לפני שהכנסותיהם יכסו 150% של השקעותיהם ולאחר מכן יעלה בהדרגה עד לתקרה רק לאחר שכיסו 230% מההשקעות. במלים פשוטות: על הקרן שהשקיעו הם מקבלים תשואה בין 50% ל-130%, והחוק עוד מכיר בהיטל כהוצאה המותרת לניכוי בהתחשבנות הסופית על תשלומי מס הכנסה ומס החברות.
מאחר שכל משקיע קטן וסולידי שמח בחלקו עם תשואה של 10% להונו, אי אפשר להתרגש מהדמעות ששפכו המשקיעים הגדולים בחיפושי הגז והקטנים שקנו את מניות הגז והסתערו על משכן הכנסת כאילו היו עניי העם הנעשקים ולא בעלי הכנסות אחרות מהמעמד הבינוני הגבוה.
שטייניץ יכול לחייך
רוב חברי הכנסת לא הפגינו בקיאות ברזי החוק. מאבקם העצמאי ברגע האחרון גם לא התמקד בחוק אלא בהקמת הקרן לניצול רווחי הגז בתקציבי הרווחה או בכיסוי החוב הלאומי. קשה להיות שותף לשמחת שר האוצר ויו"ר ועדת הכספים שקבלת החוק היתה שעתם היפה של חברי הכנסת. התנהלותם לא היתה שונה מכל חקיקה אחרת. רוב חברי הוועדה ושבעתיים במליאת הכנסת, הצביעו בעד חוק שחלק מהסעיפים המשמעותיים שלו סובלים, אולי לא במקרה, מניסוח מורכב ומעורפל, שעלול להסתיר הטבות סמויות לצד זה או אחר.
שר האוצר הוא אכן המרוויח הגדול במשחק הזה, והחוק הוא אכן הפרס הגדול הראוי לו במלאת שנתיים לכהונתו. יובל שטייניץ הצדיק את מקצועו האקדמאי, כפילוסוף שדבק באמת שלו לכל אורך הדרך, גם כאשר מתנגדיו עיוותו אותו לכינוי גנאי. הוא אמנם חלק עם ראש הממשלה, במחווה של נימוס, את ניצחון השלטון על ההון. אבל נתניהו הוא זה שחייב תודה לשטייניץ על עמידתו הנחושה מול לחצי ההון ולא להפך.
חברות האנרגיה והמשקיעים האחרים הם לא הצד המפסיד. גם הם זכו ברווח גדול אפילו אם לא יצאו במלוא תאוות הבצע עליה חלמו. במבחן התוצאה, ההפסד שלהם הוא יותר בהשקעתם במי שתכננו וביצעו את מאבקם הציבורי. מי שמתהדרים בתארים בומבסטיים כמו "יועצים אסטרטגיים" אולי ניצחו בקרבות על הכותרות, אבל הפסידו השבוע בגדול את המלחמה, בהצבעה נדירה שהתקבלה כמעט פה אחד – ללא ההסתייגויות שלהם – חוק אשר היה כל כך שנוי במחלוקת.
פורסם לראשונה 01/04/2011 15:11
לפנייה לכתב/ת 
תמר 1
צילום: "אלבטרוס"
מומלצים
