עבד עם סטטוסקופ

בימים אלו הקיר מלא כתובות. כל מגזר מצביע על כתובת אחרת ומאיים באסון הבא: כבאים, שוטרים, עובדים סוציאליים, פרקליטים.

במה שונים הרופאים? ליתר דיוק, במה שונים המתמחים ברפואה?

בעידן מסרים בני שלוש מלים ומסרונים, יספיק משפט אחד שמשקף פרדוקס בלתי נתפש - הרפואה בישראל כיום היא עבדות. לא עבדות מודרנית של 12 שעות עבודה ביום, ללא תנאים סוציאליים, שכר מינימום ושירות לקוחות בעמידה. זו עבדות מהסוג הישן והרע.

זה פרדוקס, משום שזו הרי גאוותה של כל אם יהודייה, במקצוע שנחשב בעבר בין המכובדים בחברה, אך במציאות - הרופא, שמחליט על גורל אנשים וקובע אם יחיו וכיצד, מקבל התייחסות לה "זוכים" בשב"כ רק נחקרים המהווים "פצצה מתקתקת" - מניעת שינה, באופן הנחשב עינויים.

הנה כמה מאפיינים לעבדות, ולבסוף לא נשכח את השלכות הנושא על החולים.

1. העבד עובד ככל שישתלם לאדונו

הסיבה היחידה לאפשר מנוחה היא כדי לשמור על תפוקה גבוהה ותמותה במסגרת הסביר. כך עובד מתמחה. אין מקצוע בארץ שבו לא מוגנות שעות מנוחה עבור העוסקים בו - הכירו בכך עבור נהגים, טייסים, שוטרים, כבאים ואפילו עבור טירונים בצבא, לאחר שהוכחה פגיעה בבריאותם. בעולם המערבי אין מדינה שמתירה עבודת רופא מעל 18 שעות רצופות.

יש נתונים דלים לגבי קיצור חייהם של עובדים העובדים רצוף 30 שעות, כיוון שבעידן המודרני זה לא קורה כמעט. ידוע שעבור בעלי חיים, הדבר מקצר משמעותית את חייהם, ואפילו סוסי עבודה אינם נדרשים לתנאים כה פוגעניים. בבני אדם נבדקה השלכה של עבודה במשמרות והוכחה עלייה בתחלואה ותמותה עקב סרטן, התקפי לב, ועוד. אם היו מציעים ניסוי שיבדוק את ההשלכות על הבריאות של עבודה 24 שעות רצופות - ועדות האתיקה היו פוסלות את הניסוי. רופאים מתמחים עובדים גרוע מכך.

2. חוקי החברה אינם חלים על העבד

בדמוקרטיה של יוון העתיקה, ובהמשך בארה"ב טרם מלחמת האזרחים, היו זכויות רבות לאזרחים, אך הן לא חלו על עבדים. בישראל של 2011 הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה נחשבת עבירה פלילית. למרות זאת, החוק, שאמור להגן על רופאים, נרמס.

החל ביום עבודתו הראשון, בתורנות הראשונה נופל הרופא המתמחה קורבן לעבירה פלילית. עובר העבירה - מדינת ישראל. בדומה לגופים עבריינים הסוחרים בבני אדם, בעלי בתי החולים והמדינה חתמו על הסכמים עם ציבור הרופאים מבלי כוונה, יכולת או רצון לממשם, ובמשך 10 שנים נמשכו הפרות בוטות של הסכמים מבלי שאיש תבע את כבודם וזכויותיהם של המתמחים.

3. לעבד אין זכויות במהלך עבודתו

אין צורך לאפשר לעבד מנוחה במהלך עבודתו לשם עשיית צרכיו, אכילה, או רחמנא ליצלן - סידורים אישיים. מתמחים מוותרים פעמים רבות על הצרכים הבסיסיים ביותר (במובן המילולי של המילה) לאורך שעות ארוכות.

4. לעבד אין זמן פרטי

רופא מתמחה אינו מסיים את יום העבודה שלו. אם טיפול בחולה לא נגמר, המתמחה יישאר ככל שיידרש. המתמחה יעזוב את עיסוקיו הפרטיים בכל זמן ומועד וייתן מענה - גם באמצע הלילה, גם ביום כיפור. זו נורמה ראויה בלעדיה רפואה לא יכולה להתקיים אך היא מנוצלת לרעה. בזכות נורמה זו, נוצרה מדיניות ארוכת שנים בממשלה ובהנהלות בתי החולים להקצות פחות רופאים מהנדרש. המערכת מסתמכת על כך שרופאים יעבדו פי 2 ופי 3 ויקדישו את זמנם הפרטי במקום להעסיק רופאים נוספים. המתמחה גם יבצע עבודת פקידות חינם, טכנאות אקג ויקח דם מחולים, לאחר שעות העבודה. על מתמחים מוטלות מטלות שאחיות, טכנאים ופקידות סירבו לבצע ללא תגמול נוסף.

5. עבד לא מקבל שכר

נכון, באופן תיאורטי הרופא המתמחה מקבל משכורת, אך יוצא שמתמחה עובד בממוצע סביב 300 שעות בחודש בשכר, ובנוסף סביב 140 שעות חינם (שהייה בסיום יום עבודה רגיל, או בסיום תורנות, מחקר, הכנת דיון על חולים ועוד). על-פי חישוב זה נשארים למתמחה 280 שעות בחודש במהלכן הוא צריך לישון ולדאוג לצרכיו הבסיסיים, לגדל את משפחתו וילדיו, ללמוד, להתמקצע ולנהל חיי חברה בריאים. אפילו אם שכר מתמחה היה שכר מינימום והוא היה מקבל תשלום עבור כל שעת עבודה בפועל ושעות נוספות - שכרו היה מוכפל.

6. עבד מקבל מרות

באופן מסורתי, רפואה הוא מקצוע של שולייה - כדי ללמוד את רזי המקצוע לא די בידע תיאורטי, יש להיצמד לרופאים בעלי ניסיון וללמוד מהם. משחר ההיסטוריה, מתלמדים זכו ליחס קשה מצד מוריהם, ולכבוד מצד הפציינטים. בתקופתנו, הרופא המתמחה נתון לחסדי מוריו - הם שיקבעו את עתידו ולכן הוא ימחל על כבודו ויקבל דרישות רבות ופוגעניות כרע הכרחי. מה שהשתנה הוא יחס הפציינטים. הם ומשפחותיהם אינם שבעי רצון, לעתים בצדק. חוסר שביעות הרצון נובע מכך שהעומס אינו מאפשר להם לקבל טיפול מינימלי נדרש, למרות ניסיונות הרופאים.

במקרים הולכים ורבים חולים ומשפחותיהם אינם מתייחסים לרופא המתמחה כנישא, אף לא כשווה, אף לא כנותן שירות, אלא כאסקופה נדרסת, רכוש שכור וזול לרגע, מביעים חוסר שביעות רצון בצעקות ובאלימות.

7. החולה נפגע

אצל רובכם, המשפחה במקום הראשון. אצל רופאים מתמחים, החולה במקום הראשון. אני גאה שגם במצב הדברים שתואר, נורמה זו נשמרת. הייתי שמח אם החברה היתה מחזירה טובה, מתגמלת, ומאפשרת קיום חיי משפחה סביר. המציאות הפוכה.

תנאי העבדות שלנו פוגעים בחולים. מחקרים מראים על עלייה בשכיחות טעויות עקב עייפות, שחיקת מתמחים הגוררת ציניות וחוסר סבלנות, הכשרת הרופא נפגעת, והיכולת לגלות אמפתיה מצטמצמת. למעשה אופן תפקוד המתמחים בארץ, על מגרעותיו, מהווה "נס רפואי" בהתחשב במגבלות.

8. יש ערך לחיי אדם? 

בעולם התפכחו מהגישה של ניצול הרופא הצעיר. עם התקדמות הרפואה המערבית והתגברות הצורך ברופאים טובים שיפרו את רמת השכר, הגבילו את שעות העבודה וסייעו לו כדי שיעסוק רק ברפואה. אין מקום בעולם המפותח בו עובדים כך במאה ה-21 מלבד ישראל.

העומס המוטל על מתמחים דומה לאיש רזה הנושא אל כתפיו איש ההולך ומשמין - רפואה מתפתחת הדורשת משאבים, ציבור הולך וגדל, דרישות חולים גוברות למעורבות בטיפול והסברים מתאימים, נהלי רישום ודיווח הולכים ומחמירים. יש לבצע תוכנית חירום ולהביא "סופר טנקר", שיפזר מתמחים נוספים בבתי החולים לפני שמערכת הבריאות תקרוס.

השאלה היא לא אם יש תקציב, השאלה אם יש ערך לחיי אדם. הרפואה היא סלע קיומנו וכדי להוציא את הזקנה מהמסדרון לא תספיק עזרת השם. כבר היום חסרים רופאים המוכנים לסבול את התנאים הנזכרים. אם לא יהיה שינוי מהותי במצב, לא ניתן יהיה לבלום את קריסת מערכת הבריאות.