לא לדחוף, יש גפילטע לכולם
בהגדה מסופר על ארבעת החכמים שהיו מסובים בבני ברק ודנו ביציאת מצרים. אז נכון, גם היום ניתן למצוא בעיר החרדית למדנים וישיבות - אבל גם הרבה יותר מזה. לקראת החג, ynet יצא לסיור מצולם בבני ברק 2011: פרק ד' - אוכל
אחד החלקים המעורפלים לגבי חייהם של בני ישראל במצרים זה האוכל. ברור לנו שהם עבדו קשה, ושהתנאים לא היו טובים, אבל כשהם חזרו בערב מהעבודה, מה הם אכלו? מה זה הקישואים שהם התגעגעו אליהם? זה היה קישוא ממולא? קישואים ברוטב? שום דבר לא מפורט.
מסובים בבני ברק:
גם הגדת פסח לא מנדבת שום מידע על מה שהיה במצרים, אפילו לא איזכור קצת יותר מבואר מה שמו במצה כשהם יצאו. היו בה עישבי תיבול? בצל מטוגן? מלח? פלפל? משהו? ומה עם הגדי שאבא קנה בתרי זוזי - איפה המתכון?
בניגוד לבני ישראל שיצאו ממצרים, כשעם ישראל יצא מהגלות הוא לא שכח להביא איתו את המתכונים. אמנם במהלך השנים חלק מהם נזנחו לטובת טעמים
חדשים, אבל יש מקומות שעוד עושים לו כבוד.
בני ברק, העיר שלא נכנעת לאופנות חולפות ודוכני טורטיה, משמרת את המטבח היהודי: דגים מלוחים וכבושים, קובה, קרפלך, פרפלך, קניידלך, ג'חנון, חמין, חריימה.
כמובן שלא נפקד גם מקומן של החלות עם הפרג והשומשום, ששולטות בעיר ביד רמה, לפחות עד השבוע הבא, שבו שתשתלט המתכונת האנורקטית שלה - המצה. רגע לפני פסח, הקדיש ynet את החלק הרביעי והאחרון של פרויקט "מסובים בבני ברק" למסע קולינרי בעיר שמעדיפה את הדג עם חתיכת גזר, ולא עטוף באורז ואצה.
לפנייה לכתב/ת 
