האלוף יאיר נווה: הציבור לא בשל לרמטכ"ל דתי
רוב סגני הרמטכ"ל מונו מאוחר יותר לתפקיד הבכיר ביותר בצבא, אבל האלוף יאיר נווה חושב שבישראל עדיין לא בשלים לראות את המפקד העליון חובש כיפה. בראיון חגיגי ובלעדי ל-ynet, הוא מסביר מדוע הוא חושב שהציונות הדתית שוקעת, איך להתייחס למהפכה במצרים, ולמה גדוד עדיף מסיירת
על הקיר בלשכת סגן הרמטכ"ל יאיר נווה תלויות תמונות של כל הסגנים לדורותיהם. תמצאו שם את יקותיאל אדם, יצחק רבין, אמיר דרורי, אהוד ברק, שאול מופז, ואחרים - רובם גם ירשו לימים את כיסא הרמטכ"ל. כשנווה יסיים את תפקידו, גם תמונתו תיתלה על הקיר – מן הסתם על אותו רקע אחיד, עם אותה ארשת חשיבות השמורה לתמונות רשמיות, ועם דרגת ה"איקס ופלאפל" – אך גם עם כיפה על הראש, שלא הייתה לאף אחד מקודמיו.
כשיורם כהן מונה להיות ראש השב"כ, כמעט שלא היה כלי תקשורת שלא התעסק בכיפה שלראשו, ובהשלכות שלה. גם יעקב עמידרור שמונה לראש המועצה לביטחון לאומי זכה לתהיות ושאלות בשל היותו אדם מאמין. האם בעתיד יכול להיות לנו גם רמטכ"ל דתי?
"לכל אחד יש מה להגיד, גם בבית הכנסת". האלוף נווה (צילום: גיל נחושתן)
"בוודאי שכן", עונה נווה בהחלטיות, בראיון חגיגי ובלעדי ל-ynet. "אבל, האם לרמטכ"ל דתי יהיה יותר קשה? אני חושב שכן. האם לעם ישראל יהיה יותר קשה עם רמטכ"ל דתי? אני גם חושב שכן. למרות שרמטכ"ל דתי יכול להיות מצוין, לציבור יש בעיה עם זה.
"הייתי חצי יום מועמד לרמטכ"ל, וראיתי כמה כתבות וכמה שאילתות קיבלתי. השמאל לא אוהב אותי כי הוא חושב שאני ימני, הימין לא אוהב אותי כי הוא חושב שאני שמאלני. אלה שואלים למה עשית את ההתנתקות? ואלה למה עשית רק התנתקות? לכל אחד יש מה להגיד, כולל בבית הכנסת. לצערי הציבור הישראלי עדיין לא בשל לקבל משהו שהוא לכאורה לא במרכז הקונצנזוס. אני אומר לכאורה, כי מבחינת הערכים האמיתיים שלי - הם מאוד במרכז הקונצנזוס".
בהתנתקות זכית לקיתונות של רותחין מהציבור הדתי, שהאשים אותם בבגידה וקרא לך "מוסר". זה בטח לא גרם לך להרגיש בקונצנזוס.
"הציבור הדתי, שאני חלק ממנו, בשר מבשרו, עבר מטמורפוזה בעשר השנים האחרונות. אבא שלי וסבי היו מפד"לניקים, ולא הלכו להתייעץ עם הרב על כל דבר ועניין, כמו למשל אם הבחורה שיוצאים איתה, האם היא כשרה או טריפה. הם ידעו לפתוח ספר, נתנו מקום לחשיבה עצמאית, עשו את ההפרדה בין מנהיגות ציבורית למנהיגות דתית. היום זה לא כך.
"בתקופה שבה למדתי בישיבת 'נתיב מאיר' וכשהייתי הולך לבני עקיבא, ידעו לציין שקיומו של עם ישראל נשען על שלושה קודקודים - עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. לעם ישראל היה מקום מרכזי, העדיפו אותו על פני דברים אחרים. לצערי, ב-15 השנים האחרונות התבלבלנו. זה כבר לא כך. אנחנו בשקיעה מוחלטת של הציונות-הדתית. הזדכינו על יושרה ושכל אישי, על היכולת לקבל את הזולת, ואנחנו מתחברים ל'עשה לך רב' במובן הפשטני".
הפגנות מול ביתו של נווה (צילום: ניב קלדרון)
נווה תוקף גם את התפיסה הדתית שהעמידה את רעיון ההתיישבות בארץ ישראל מעל לכל. "זה מה שגרם לכך שאנחנו במדרון חלקלק", הוא אומר. "הליכה בצורה דיכוטומית ליהודה ושומרון ולא לצפון כתפיסה, או בחירה בצורת התיישבות רק דתית ולא מעורבת היא מאוד בעייתית. כך גם נוצרות דרכים חדשות, כמו החרד"ל והחרדים, שעוד כמה שנים יהיו הגושים הגדולים, והציונות הדתית שאליה אני משתייך - תישכח.
"על הרקע הזה, מי שבהתחלה ניכס אותי לעצמו, פתאום הופתע איך זה שהסייח שהוא גידל בועט בו מאחור. אז בואו נבהיר, אף אחד לא גידל אותי, ולא קיבלתי אף תפקיד בצבא בגלל שהייתי מפד"לניק. נהפוך הוא, תמיד היה יותר קשה. אבל הציבור שלנו אוהב לנכס ואז הוא פתאום מרגיש נבגד. אבל אני לא הרגשתי כשליח הציבור הפרטי הזה. מי שרוצה להיות שליח ציבור, לא יכול להיות שליח של חלק מהעם. יש כאלה שלא מבינים את זה, ולכן יש תחושות לא נעימות. לצערי זה נכון גם היום".
אתה כועס? או שהשלמת עם זה?
"אסור לי להשלים עם זה, ויש לי אכזבה וכאב, אבל לא כעס. אני יודע לחיות עם זה. האם נוח לי שעושים הפגנות מול הבית? ודאי שלא, זו התנהגות שהיא חרפה.
"היום רוב הציבור שלנו, שהוא באמת ציבור טוב, ציוני ורוצה לתרום, תופס יותר עמדות פיקוד וקצונה בצבא. אז מצד אחד זה ציבור מצוין, אבל מצד שני השקט שבו הם מקבלים את ההובלה של אחוז קיקיוני - הוא שקט רועם מדי. הרי בסופו של דבר, יש אחוז או חצי אחוז רעים, קשים וחוטאים, שעושים נזקים לעם ישראל בעקירת עצים ובאלימות מול פלסטינים, וגורמים לחילול השם ולא לקידוש השם. וכשהציבור יושב על הגדר ושותק – על זה כואב לי".
יש מניות בשמים
נווה, בן 54 ואב לארבעה, גר כיום בזכרון יעקב. בצעירותו למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים, ויחד איתו סיימו את הלימודים לא פחות מעוד שני אלופים - אלעזר שטרן וישי בר, וגם הרב הצבאי הראשי תא"ל רפי פרץ.
מה היה מיוחד מיוחד במחזור שלכם, שיצאה משם חבורה שכזו?
"המחזור שלנו הוא המחזור שהתגייס אחרי 1973. ברוח הישיבה, הלכנו להדרכה בבני עקיבא ואת המלחמה בילינו בהתנדבויות. כל אחד ראה עצמו כחלק מהמאמץ המלחמתי הלאומי. על רקע זה הייתה הסכמה שמי שלא הולך להסדר, הולך לתפקידי פיקוד, כתפיסת עולם.
"כשהגעתי לבקו"ם הייתי בטוח שאני הולך לסיירת שקד (לא זו של היום), שנחשבה בזמנו הסיירת של הדוסים. ערב אחד, בגמר המיונים, ישבתי עם עוד כמה חברה בשק"ם, בין מצופה לטמפו, ומצאתי את עצמי מדבר עם חבר'ה שיועדו לגולני עד חמש לפנות בוקר. אחד סיפר על בעיותיו בבית, ואחר על כך שאביו לוחץ עליו להיות בגולני, והוא בכלל רוצה להיות ג'ובניק. בסוף הלילה, כל הקבוצה שלנו עלתה יחד על אותה משאית - לגולני".
מסע כומתה של חיילי "גולני" (צילום: דו"צ)
לדברי נווה, התפיסה החברתית שאותה טיפחו ב"נתיב מאיר", הייתה חלק אינטגרלי מהשירות. "אני למשל התחלת את הצבא בסיירת גולני, אבל פחות מחצי שנה אחר-כך עברתי לגדודים כי האמנתי בהם", הוא אומר. "גם כיום אני מטיף לא ללכת ליחידות מובחרות, כי לרוץ בסיירת מובחרת תחת אלונקה כשברור לך שיחליפו אותך בזמן, זה לא אתגר. האתגר הוא לרוץ תחת אלונקה כשאתה עושה 'פססס' ואף אחד לא בא להחליף אותך, כי החייל עשה נפקדות, או כשאתה קם בבוקר ומגלה שגנבו לך 20 שקל, ואתה יודע שזה חבר שאין לו כסף לחזור הביתה. זה האתגר".
אתה מוצא בצבא קדושה?
"הצבא לא קדוש, אך ברור לי שכשאגיע ליושב במרומים ואשַאל מה יש לך להגיד להגנתך? אז התפקידים שעשיתי בצבא בצורה זו או אחרת יעמדו לזכותי. זו עשייה לא לטובת פרנסה ולא לטובת כבוד והדר, אלא עשייה לשם שמים, לפחות עד שמגיעים לדרגות הבכירות, ששם מעורב גם אגו. שירתתי בשלושה תפקידי מ"פ, שלושה תפקידי מג"ד, שלושה תפקידי מח"ט, שני תפקידי מפקד אוגדה ושני תפקידי אלוף פיקוד. כשאני מסתכל בראי חיי, איני מתבייש במה שעשיתי לטובת עם ישראל".
את ליל הסדר אתה חוגג בצבא?
"לא, אני בבית. יש לי נכדים".
יצאנו ממצרים, אבל עכשיו היא חזרה לכותרות - יש ממה לחשוש? עומד לקום דור שלא ידע את ההסכמים?
"אין איום מצרי. אנחנו נמצאים במצב של שלום, ולא צריך לראות צל כהר. הסיפור במצרים עמוק יותר ממה שנראה בשטח. במצרים מה שנשמע זה בעיקר הקול של הדור הצעיר ברחוב, שמתקומם נגד העוולות שחש שעושים לו. בסך הכל, במצרים שולטת תפיסה פוליטית חילונית. יש בה מגוון דעות, וגם הממשלה הנוכחית וגם הצבא שאנחנו פועלים מולו מחויבים לשלום.
"הסכנה שיכולה להיות היא שעל כנפי הדמוקרטיה תכנסנה מפלגות כאלו ואחרות שיהפכו להיות רוב או לשון מאזניים, ואז ישפיעו על התהליכים המדיניים במצרים. אני מדבר בעיקר על האחים המוסלמים, שנולדו במצרים לפני עשרות שנים. הסכנה היא כפי שהיה במקומות אחרים - חמאס עלה בבחירות דמוקרטיות, וב-79' באיראן חומייני ניצח בקלפי. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר עירניים, בוודאי".
ניסים גלויים כל הזמן
למרות שהראיון נערך ימים ספורים לפני פסח, על שולחנו של נווה לא מונחת ההגדה, אלא מהדורה חדשה של פרקי אבות. בתוך הלחץ, כך מתברר, בכל זאת יש גם קצת זמן ללמוד.
"מבחינה דתית, הכי קל לבחור דתי בצבא", הוא מסביר, "הרי 90 אחוז מהדת זה אמונה, ו-10 אחוזים זו היכולת לקיים מצוות. בכל הנוגע למה שקשור באמונה - לא יכול להיות מקום יותר קל מהצבא. אתה רואה ניסים גלויים כל הזמן. כשאתה עולה על מטען והוא לא מתפוצץ, או כשיש היתקלות ואתה מצליח, או שאתה רץ אחרי מחבלים בדן ומחסל את החולייה רגע לפני שהיא חודרת לישוב - ניסים גלויים.
"גם מבחינה הלכתית בשנים האחרונות הצבא הוא פשוט חממה. אין בעיית כשרות, אין בעיית סדר יום, אין בעיות שבינו לבינה, אין פיתויים, אין בעיית שבת - או שמותר לך לעשות כי זה מבצעי, או שאסור לך לעשות. הצבא הוא המקום עם פוטנציאל לשמירת האמונה וההלכה הכי גבוה שיש במדינת ישראל".
לפנייה לכתב/ת 
