אור לגויים: מחכים לאש מהאל ורצון להיגאל

05:45 ביום שבת ה-23.4.2011, אני כבר ממתין בפאתי השער החדש של העיר העתיקה בירושלים, מחכה להיכנס ולחוות את האירוע הכי הגדול (אם לא ה...) של העולם הנוצרי האורתודוקסי - טקס "שבת האור".

מזג האוויר סגרירי וחשוך, אפילו אלהים עדיין ישן, אבל זה לא מפריע למאמינים הנוצרים להתחיל להיאסף בהתרגשות ולהדס רגליים לכיוון כנסיית הקבר - מקום קבורתו ותחייתו של ישוע והאתר החשוב ביותר לנוצרים אורתודוקסים וקתולים בעולם.

הם נאספים כדי לחגוג את טקס "שבת האור" שחל לאחר יום "שישי הטוב" בתחילת חג הפסחא, אותו יום שבו נצלב ישוע. הטקס נחגג כל שנה על ידי הכנסיות המזרחיות (יוונים, ארמנים, קופטים, סורים ועוד) שבראשן עומד פטריארך, או ארכיבישוף, שהוא הסמכות הבכירה ביותר של אותה כנסייה.

כרזות ישוע המבשרות על 'שבת האור' בכניסה לעיר (צילומים: זיו ריינשטיין)

ממתינים למאמינים בחזית כנסיית הקבר בבוקר. אפילו אלהים עדיין ישן

בטקס, שנחגג כבר מהמאה התשיעית לספירה, יורדת אש מן השמיים דרך כיפת הכנסייה השקופה שנמצאת מעל לאדיקולה - היכל או מקדש קטן שמעל קברו של ישוע, בזמן שהשמש עומדת בדיוק מעל הכיפה. האש, שאמורה להדליק לפיד מעל קברו של ישוע וללא מגע אדם או פטריארך, מסמלת את תחייתו של ישוע (שהתרחשה ביום א' שלאחר מותו).

שעה וחצי לאחר מכן, אני נכנס לכנסייה לראשונה היום ועולה לקומה השנייה לבדוק את חמש התחנות האחרונות (14-10) בחייו של ישוע בוויה דולורוזה - אותו מסע ייסורים שעבר לפני צליבתו שהתרחשה לפי המסורת על גבעת הגולגותא, שכיום נמצאת בתוך הכנסייה.

המטרה: להיות כמה שיותר קרובים לישוע

ב-09:00 בבוקר, אחרי קפה ומצה עם גבינה צהובה של בוקר, השערים כבר עומדים להיפתח לציבור שהתאסף במחסומי המשטרה שהוכנו מבעוד מועד בחזית הכנסייה. מאות אנשים נדחקים, מנסים לתפוס את אחד מהמקומות הראשונים במחסום בכדי שיוכלו לרוץ ולהיות כמה שיותר קרובים לאדונם, ברגע שתישמע הפקודה: "לפתוח מחסומים".

מאמינים שנתקבצו דווקא מהזרם הקתולי, ערכו בכנסייה את טקס "סעודת האדון" (מיסה) ובו שרו מזמורים לאדונם בליווי צלילי עוגב שנפך מיסטיקה במקום. הם לגמו יין מגביע ואכלו את לחם הקודש - אותה מצִייה קטנה ועגולה המסמלת את גופו של ישוע, ואילו היין מסמל את דמו.

המתפללים מחכים לאות שבו יוכלו להסתער ולרוץ לתפוס מקום טוב בכנסייה

זהו גופו וזהו דמו. מאמינה מקבלת את לחם הקודש בטקס סעודת האדון

אני משוטט לי בין המאמינים, בוחן את הנזירים והנזירות מן הזרמים השונים: הפרנסיסקנים עם אותו לבוש נזירי חוּם המחובר לברדס ולמותניהם שרוך לבן (סטייל הבגד של שון קונרי ב"שם הוורד"), נזירות  מהכנסייה האתיופית ולראשן ברדס שחור ופרחי כמורה ארמנים ויוונים-אורתודוקסים עוטי שחורים.

טקס "שבת האור" ידוע בשנים האחרונות כחבית נפץ שמחכה להתפוצץ בכל רגע נתון, היות ושני הזרמים המרכזיים השותפים לניהול הטקס בפרט ושותפים לפולחן בכלל - הארמנים והיוונים-אורתודוקסים - סוחבים איתם זה שנים מרמור מצטבר ותיעוב הדדי שנבע כבר לפני מאות שנים בדבר בעלות על האמונה הנכונה ודרכו של ישוע. הסכם הסטטוס-קוו שנחתם במאה ה-19 בין זרמים שונים בנצרות, שלהם זכויות פולחן באתרים הקדושים בירושלים, אמנם ניסה לעשות סדר בנושא, אך האיבה בין הצדדים מסרבת לדעוך.

בעשור האחרון נרשמו אירועים אלימים במהלך טקס "שבת האור", כששני הצדדים ומאמיניהם החטיפו אלו לאלו לאחר ששני הפטריארכים, היווני והארמני, לא הסכימו ביניהם מי ייצא ראשון לציבור עם האש הקדושה. המאבקים בין הזרמים הגיעו אפילו עד לבג"ץ שהעדיף לא להתערב ולהחליט בנושא שרגיש גם ככה. צודקים - למה להכניס ראש יהודי למיטה נוצריה?

נציגי הפטריארכיה היוונית (מימין) והארמנית (משמאל) בפתח קברו של ישוע

מגוון זרמים בכנסייה המזרחית. פרנסיסקנים בתהלוכה מחוץ לכנסייה

עשרות מיליונים בעולם מקבלים את הטקס בשידור חי

ב-10:45 התמקמתי לי מול הקבר, באזור השמור לתקשורת ו"יקירי הפטריארכיה". אותם אנשי שלומו של הפטריארך (לא אזכיר איזה), שבאו במיוחד מחו"ל לטקס וייתכן והעלו תרומה נדיבה לפטריארכיה, ואילו הבישוף הבכיר, מצידו, דאג להכניסם לאזור קרוב לקבר. אותם אנשים יזכו גם להטיס את האש הקדושה למיליוני המאמינים בארצם, כפי שייעשה בארצות שונות שבהן הנצרות המזרחית שלטת.

לפניי היתה המתנה של למעלה משלוש שעות, כשאלפי המאמינים דחוקים בכנסייה ללא אפשרות לשבת או להסתובב, ואם ויתרת על המקום שלך כדי ללכת לשירותים, למשל, לא תוכל לתפוס אותו חזרה. עד מהרה החלו מאבקים בין זרמים שונים בתוך הכנסייה, ועשרות השוטרים שמילאו את הכנסייה בנקודות שונות מיהרו להפריד ולהוציא את המתפרעים. אפרופו שוטרים, גם המפכ"ל והשר לביטחון פנים קפצו לביקור.

הפטריארך היווני מסתובב סביב האדיקולה, בטרם תידלק האש

הטירוף מתחיל: האש בוערת וכולם "דולקים" אחריה

הטקס עניין לא רק את אלפי התיירים שבאו לארץ במיוחד לאירוע האש הקדושה, אלא גם עשרות מיליוני מאמינים שנבצר מהם להגיע לארץ הקודש, ונשאו עיניהם אל עבר ירושלים וציפו לשידור החי מן הטקס הקדוש. אבל איך עושים שידור Live מתוך כנסייה שבה המצב נפיץ ומבלי להפריע לאלפי המתפללים שיכולים "להידלק" מהר יותר מהאש הקדושה?

לשם כך נשכרה חברת "אולפני הבירה ירושלים" מקבוצת JCS שהפיקה עבור הערוץ הנצפה ברוסיה (NTV) את השידור החי, שכלל שמונה מצלמות, צוות של כ-30 איש והקמת קונטרול במתחם הכנסייה, שאיך נאמר - לא בדיוק המקום הכי ידידותי לשידור טלוויזיוני חי. עם זאת, השידור עבר בהצלחה למיליוני המאמינים בעולם שיכלו לחוות ולו מעט מהאש שנדלקה יש מאין.

צליינית יוונית-אורתודוקסית עם נרות דולקים בידה. האמונה מעל לכל

חשבתם שהיה תור להיכנס? חכו, צריך גם לצאת. הצליינים בסיום הטקס

הטירוף התפשט יותר מהר מהאש

ואז זה אכן קרה. בסביבות השעה 14:00 הצטופפו אנשי הכמורה הבכירה בפתח האדיקולה, כשהם מלווים בשוטרים, האורות בכנסייה כובו ולפתע נדלקה אבוקה ואליה נהרו עשרות מאמינים אוחזים נרות שהכינו מראש, מנסים להעביר גם אליהם את אותה האש ששלח ישוע משמיים.

הטירוף התפשט יותר מהר מהאש: אנשים הדליקו זה מזה, נשים מלמלו מילים ברוסית ולטינית, גברים התבשמו עם להבות האש ומרחו אותן על פניהם, בגדיהם התמלאו חֵלֶב שנזל מאלפי הנרות הדקים שאחזו בשתי ידיהם ועשן סמיך החל מכסה את מתחם הכנסייה. מכל עבר נשמעו קריאות "כריסטוס אנסטי", כלומר "המשיח קם! המשיח קם!" והסגידה לאש דמתה לפגאניות שאפיינה עמים קדומים לאורך ההיסטוריה.

אט אט, לאחר דקות ארוכות של אקסטזה, דעכה האש וכך גם ההתרגשות בקרב המתפללים. הנהירה החוצה מפתח הכנסייה הקטן - החלה. אלפים רבצו על השער ובדחיפות קלות דידו בני האלהים החוצה, שם חיכה להם תור נוסף תחת השמש הקופחת בואכה ליציאה מהעיר העתיקה.

אלפי מנורות, נרות ופתיליות בוערות נשלחו לכנסיות בקצוות ירושלים והעולם, בתקווה שהאש תשרוד ורוחו של ישוע תמשיך להתקיים.

ואם לא, תמיד יש את שבת האור של השנה הבאה.