הרב שרלו: כואב שבדת אין התייחסות לשואה
הרב יובל שרלו נשאל מדוע נוהגים מנהגי אבלות על מות תלמידי רבי עקיבא, אך לא על הנספים בשואה - והשיב בכנות
את יום השואה מציינים בטקסים כל רחבי הארץ, כלי התקשורת עוסקים בכל זווית אפשרית של האימה, וברחוב שוררת תחושה של כובד ראש. אבל דווקא בפרקטיקה הדתית כמעט ואין שום שינוי - לא צום, לא קריאה מיוחדת בתורה, לא מנהגים ייחודים ליום.
ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, הרב יובל שרלו, נדרש לסוגיה בעקבות השאלה הבאה, שנשלחה אליו על-ידי גולש בשם עמנואל:
"קראתי בפסח את הספר 'עולם חרב, עולם בנוי' על משנתו של הרב עמיטל זצ"ל בנושא השואה. יש שם משפט שמאוד שימח אותי, כי כך הרגשתי כל הזמן, והוא שבקריאת הקינות בתשעה באב צריך להרגיש שיש עניין כללי הרבה יותר רלוונטי מהקינות - והוא השואה. אני משער שהסיבה לאי-הכללת פיוטים וקינות על השואה היא חוסר אחדות השורות ומי ראוי לכתוב קינות, הקושי בעריכת שינויים בסידור וכולי
"שאלתי נוגעת לגבי ספירת העומר - איך ניתן לנהוג מנהגי אבילות לזכר תלמידי רבי עקיבא כאשר היו בהסטוריה היהודית אי-אילו אירועם קשים יותר!? התאבלות על נושא שאיננו מרכזי בתודעה, או שיש לו נושאים מתחרים, גורמת לקרע בנפש - על אחד אני מתאבל, אבל השני הוא גורם מרכזי בתודעתי הפרטית והכללית".
היה ראוי למצוא דרך
הרב שרלו השיב כי אין בידו תשובה מלאה, אך הוא ביקש לתת את הדעת על שתי נקודות. לדבריו, קשה לקבוע את חומרת מגיפת מותם של תלמידי רבי
עקיבא, אך "נראה כי לפחות בשעתו הדבר נראה חמור יותר מאשר החורבן, בשל העובדה שמדובר בדור שבו עיקר קיומו של עם ישראל - התורה שבעל פה - עמדה להיחרב. התקופה הייתה כה דרמטית, החורבן הפיזי והרוחני כה גדולים, עד שהיה איום בכלל על קיום האומה".
מעבר לכך, הרב שרלו הסכים כי "היה ראוי למצוא דרך להתמודד עם השואה, אולם למעשה העולם הדתי ברח ממנה". לדברי הרב, הוא אף כואב מאוד את העובדה שלא נעשה דבר ראוי בפרטיקה הדתית בנוגע לשואה.
לפנייה לכתב/ת 
